הצגת המקור של הדף "קרל גוסטב יונג"

{{מפנה|יונג}}
{{מדען
| מקום מגורים = {{דגל|שווייץ||+}}
| תמונה = [[קובץ:ETH-BIB-Jung,_Carl_Gustav_(1875-1961)-Portrait-Portr_14163_(cropped).tif|מרכז|240px]]
| כיתוב = קרל גוסטב יונג, [[1935]] בערך.
| תרומות עיקריות = [[פסיכולוגיה אנליטית]], [[לא-מודע קולקטיבי]], [[ארכיטיפ]] ([[הצל (פסיכולוגיה)|הצל]], [[אנימה (פסיכולוגיה)|אנימה]]), [[אינדיבידואציה]], [[סינכרוניות]], [[מופנמות ומוחצנות]], [[עקרון המורכבות]].
| מקום קבורה = {{דגל|שווייץ}} [[בית עלמין|בית העלמין]] בקיסנאכט, [[ציריך (קנטון)|קנטון ציריך]], [[שווייץ]]
| מקום לימודים = [[אוניברסיטת בזל]]{{ש}}[[אוניברסיטת ציריך]]
| בת זוג = אמה יונג <small>([[1955]]–[[1903]])</small>
}}
'''קרל גוסטב יונג''' (ב[[גרמנית]]: '''Carl Gustav Jung''';{{כ}} [[26 ביולי]] [[1875]] – [[6 ביוני]] [[1961]]) היה [[פסיכיאטר]] ו[[פסיכואנליטיקאי]] [[שווייצרי]], מבכירי תלמידיו של [[זיגמונד פרויד]] ומי שהיה אמור לרשת את כיסאו. נמנה עם קבוצת מניחי היסודות ל[[פסיכולוגיה]] המודרנית. בצד [[פרויד]] ו[[אלפרד אדלר]], היה יונג ממנסחי אחת התורות הפסיכולוגיות החשובות ביותר, אשר הטביעו את חותמן לא רק על תחום ה[[פסיכותרפיה]], אלא לא פחות מכך על ה[[פילוסופיה]], על ה[[אמנות]], על פרשנות ה[[היסטוריה]] ועל [[לימודי מדעי ההתנהגות|מדעי ההתנהגות]] לתחומיהם.

בין המושגים שטבע ניתן למצוא את האינדיבידואציה – התהליך הפסיכולוגי המתמשך של בידול העצמי מתוך האלמנטים המודעים והלא מודעים של כל פרט. יונג ראה בכך המשימה ההתפתחותית העיקרית של הפרט. מושגים נוספים הם [[ארכיטיפ|ארכיטיפים]], [[אנימה (פסיכולוגיה)|אנימה ואנימוס]], [[לא-מודע קולקטיבי|הלא מודע הקולקטיבי]], ו[[מופנמות ומוחצנות|טיפוסים מופנמים ומוחצנים]]. 

== ביוגרפיה ==
[[קובץ:Jung Family.jpg|ממוזער|משפחת יונג בסביבות [[1896]]: פאול אכילס ([[1842]]–1896), יוהאנה גרטרוד ([[1884]]–1935), אמילי פרייוורק ([[1848]]–[[1923]]) וקרל גוסטב ([[1875]]–[[1961]]).]]
קרל גוסטב יונג נולד ב-[[1875]] בקסוויל, [[תורגאו]] שב[[שווייץ]], למשפחה דתית ודלת אמצעים. האב, לפאול אכילס יונג היה [[הכנסייה המתוקנת השווייצרית|כומר שווייצרי]], ואימו, אמילי פרייסוורק, אשר טענה כי יכלה לתקשר עם ישויות [[מיסטיקה|מיסטיות]]. ליונג הייתה אחות צעירה ממנו בתשע שנים, יוהאנה גרטרוד. כשהיה יונג בן ארבע עברה המשפחה להתגורר ב[[בזל]]. מדי שבוע יונג הלך להתפלל ב[[כנסייה]] השייכת לזרם הכנסייה המתוקנת השווייצרית, אשר התפצלה מ[[הכנסייה הלותרנית]] ב[[נצרות פרוטסטנטית|נצרות הפרוטסטנטית]]. 

יונג היה ילד שקט ומופנם שרוב זמנו התבודד והרבה בניתוחי צורות ההתנהגות של הסובבים אותו, בעיקר הוריו<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://brewminate.com/the-story-and-mind-of-carl-jung/|כותרת=The Story and Mind of Carl Jung|אתר=Brewminate: We're Never Far from Where We Were|תאריך=2017-04-14|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.notablebiographies.com/Jo-Ki/Jung-Carl.html|כותרת=Carl Jung Biography – life, family, childhood, children, story, death, history, school, young, son|אתר=www.notablebiographies.com|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref>. בילדותו המוקדמת פיגר בלימודיו והתמרמר על [[בית ספר]], עד אשר כמעט לקה ב[[נוירוזה (מחלת עצבים)|נוירוזה]] ולא פעם [[התעלפות|התעלף]] במהלך שיעורים. עם הזמן, כאשר אביו החל להביע דאגה מפני ביצועיו, שינה יונג את גישתו והרבה לשקוד על לימודיו, בעיקר, בקריאה ממושכת באופן עצמאי. יונג מצא בעת קריאתו עניין מיוחד ב[[פילוסופיה]] וכתבים [[דת]]יים.[[קובץ:Jung 1910-rotated.jpg|שמאל|ממוזער|283x283px|קרל גוסטב יונג, בגיל 35, [[1910]].]]
בסיום לימודיו בבית הספר התיכון, ולאחר שהחליט שאינו מעוניין להמשיך בדרכה של משפחתו בחיי דת, החל יונג ללמוד [[רפואה]] ב[[אוניברסיטת בזל]]. בהמשך עבר ללמוד ב[[אוניברסיטת ציריך]] וב-[[1902]] סיים את חוק לימודיו וניתנה לו תעודת הסמכה רפואית. יונג החל לעבוד ב[[בית חולים]] [[פסיכיאטריה|פסיכיאטרי]] שאותו ניהל הפסיכיאטר [[אויגן בלוילר]], מאבות חוקרי ה[[הפרעות נפשיות|הפרעות הנפשיות]], שהיה בנוסף לכך גם המנחה של יונג בעבודת ה[[דוקטורט]]. בעבודתו בבית החולים, יונג שם לב כיצד מילים מסוימות השפיעו על התגובות המנטליות של המטופלים, ומתוך כך העריך את הקיום של השפעות תת-מודעות שמתגלות בהקשר לנושאים שונים. כעבור מספר שנים של עבודה בחסות בלוֹילר, יונג פתח [[קליניקה]] עצמאית בראשותו והחל להתפרסם בעבודתו המקצועית עם [[מטופל]]ים.{{מפת תמונה
| תמונה = Hall Freud Jung in front of Clark 1909.jpg
| כיתוב תמונה = בחזית התמונה, מימין לשמאל: קרל גוסטב יונג, סטנלי הול, [[זיגמונד פרויד]].
| רוחב קטן = 250
| הצמדה = left
| מיפוי = rect 499 180 582 280 [[קרל גוסטב יונג]]
rect 459 262 709 530 [[קרל גוסטב יונג]]
rect 314 186 392 287 [[סטנלי הול]]
rect 243 274 454 536 [[סטנלי הול]]
rect 116 195 192 295 [[זיגמונד פרויד]]
rect 45 278 226 532 [[זיגמונד פרויד]]
rect 400 73 566 294 [[אברהם בריל]]
rect 269 90 412 279 [[ארסנט ג'ונס]]
rect 122 102 274 277 [[שנדור פרנצי]]
}}
יונג החל לקרוא בעבודותיו של [[זיגמונד פרויד]], ולאחר חליפת מכתבים קצרה ביניהם נפגשו השניים ב[[וינה|ווינה]]. פרויד היה [[פסיכולוג]] ו[[נוירולוג]] [[יהדות אוסטריה|יהודי-אוסטרי]], אבי ה[[פסיכואנליזה]] ואחד ההוגים החשובים ביותר בתחום [[תורת האישיות]]. בפגישתם הראשונה ב-[[1907]] התדיינו השניים במשך 13 שעות רצופות<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.theguardian.com/commentisfree/belief/2011/jun/06/carl-jung-freud-nazis|כותרת=Carl Jung, part 2: A troubled relationship with Freud – and the Nazis {{!}} Mark Vernon|אתר=the Guardian|תאריך=2011-06-06|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref>. הקשר ביניהם התהדק, ולאחר זמן קצר בחר פרויד ביונג כממשיך דרכו. חלק מהתלהבותו של פרויד מיונג נבעה מפרסומיו המדעיים, שבהם טען כי עבודתו ומחקריו הקליניים הביאו אותו למסקנה כי יש אמת רבה ברעיונותיו של פרויד בדבר תהליכים נפשיים לא מודעים. יונג היה נשיאו הראשון של "איגוד הפסיכואנליטיקנים הבין-לאומי". השניים נהגו להיפגש לעיתים קרובות, יצאו למסעות מסביב לעולם ו[[הרצאה|הרצו]] ביחד, ובנוסף גם ניסו לפענח את ה[[חלום|חלומות]] האחד של השני והתדיינו על פיתוח המחקרים שלהם.

במשך תקופה ארוכה, כשיונג השתתף בכנסים שארגן פרויד, יונג היה הפסיכולוג הלא-יהודי היחיד.. כל השאר היו יהודים. 

=== פיתוח תורה עצמאית ===
[[קובץ:Sigmund Freud by Max Halberstadt.jpg|ימין|ממוזער|223x223 פיקסלים|מורהו ומדריכו של יונג בדרכו המקצועית המוקדמת, הפסיכואנליטיקאי [[זיגמונד פרויד]].]]
בראשית דרכו נטה יונג ל[[מדעים מדויקים|מדעים המדויקים]], אך במאמציו להבין את ה[[נפש]] ובמיוחד את נפשו שלו, הוא הסיק כי בחקר נבכי נפש האדם לא תצלח המתודה ה[[מדע]]ית הקלאסית. מתוך כך נוצר קרע עמוק בינו לבין פרויד. הקרע בין השניים הושפע גם מהפרש הגילאים והניסיון שלהם, שבעקבותיו התפתחה ביניהם מערכת יחסים המזכירה אב ובן או מחנך ותלמיד, דבר שיונג התקשה לקבל, בהתחשב בפרסומו וניסיונו, שקירב אותו למעמדו של פרויד. 

בשנת [[1912]] פרסם יונג את "הפסיכולוגיה של ה[[לא-מודע]]", שבו הוא פירש בצורה שונה מזו של פרויד את ה[[פסיכואנליזה]]. פרסום זה גרם לקרע עם פרויד, ולפיתוח גישה עצמאית שמכונה "[[פסיכולוגיה אנליטית]]". ליונג נראתה מצומצמת למדי דבקותו של פרויד בתאוריה המינית, במודל הסדור והמובנה של הנפש ותהליכיה. לבסוף הקרע ביניהם גרם לניתוק היחסים ב-[[1913]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.jungdownunder.com/carl-jungs-relationship-with-sigmund-freud/|כותרת=Carl Jung's relationship with Sigmund Freud|אתר=Jung Down Under|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref>.

הנתק מפרויד הוביל לכך שרוב ההוגים הפסיכיאטרים גם כן נמנעו מליצור קשר עם יונג, וב-[[1914]] הוא פרש מאיגוד הפסיכואנליטיקנים הבין-לאומי. יונג ביקר ב[[הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד|ממלכה המאוחדת]] ונאם בכנסים של אגודת הפסיכיאטרים ב[[לונדון]] שנערכו לאורך מספר חודשים. בעקבות הנתק עם פרויד, יונג סבל ממשבר נפשי בין [[1913]] ל-[[1918]]. במשך אותה העת הוא בילה זמן רב בהתבוננות פנימית במטרה להבין את נפשו שלו וברישום ניסויים נפשיים שביצע על עצמו במטרה לחקור את הלא-מודע. אותה התקופה למעשה עיצבה את התאוריה של יונג כעצמאית מזאת של פרויד ושאר בני התקופה, ותרמה לביסוס מעמדו כהוגה רפואי עצמאי. עיקר רשמיו מאותה התקופה פורסמו רק לאחר מותו בדמות "הספר האדום".

אחד מהמונחים המקצועיים המוקדמים שטבע יונג, ואשר על בסיסו המשיך לקדם ולפתח את עבודתו, היה [[מופנמות ומוחצנות]], מתחום ה[[פסיכולוגיה של האישיות]], והקטגוריזציה של בני אדם בין שני המושגים. באותה העת גם פרצה [[מלחמת העולם הראשונה]], שלדבריו חזה את פריצתה העתידית במשך סדרת חלומות שחלם חודשים ספורים טרם [[רצח פרנץ פרדיננד]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://historycollection.com/10-premonitions-of-doom-and-from-history-that-actually-came-true/|כותרת=10 Premonitions of Doom from History That Actually Came True|אתר=HistoryCollection.com|תאריך=2018-03-16|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://carljungdepthpsychologysite.blog/2020/06/17/jungs-premonitions-of-world-war-i/|כותרת=Jung’s Premonitions of World War I|אתר=Carl Jung Depth Psychology|תאריך=2020-06-17|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref>. במהלך המלחמה נותרה שווייץ [[מדינה נייטרלית]], אך מחשש לזליגת המלחמה לתוך גבולותיה הוכרז על גיוס כללי וגם יונג גויס ל[[צבא שווייץ]] ושירת כ[[קצין]] עתודה.

בהתבסס על עבודתו וניסיונו, יונג ייסד את אסכולת הפסיכולוגיה האנליטית. המטרה של גישה זו היא לסייע לאדם למצוא משמעות בחייו ולהיות מסוגל לתרום לחייו ולשפר את עצמו באופן טוב יותר. ב-[[1919]] ביסס יונג את התיאוריה שלו לגבי [[ארכיטיפ]]ים, דפוסים שאדם רוכש מה[[לא-מודע קולקטיבי|לא-מודע הקולקטיבי]], מונח שגם אותו יונג טבע, שמהותו התייחסות לאופן שבו המוח מארגן את חוויותיו מהחוויות של אבותיו וסביבתו של האדם. גם לארכיטיפים וגם ללא-מודע הקולקטיבי עלולה להיות השפעה דרמטית על נפשו של אדם ללא קשר לשאלה אם הוא מודע לכך או לא. הלא מודע הקולקטיבי הזה אינו [[אמפיריציזם|אמפירי]] באופיו, אלא עובר בתורשה באופן דומה ל-[[DNA]]. בסופו של דבר, המטרה של הגישה היונגיאנית לפסיכולוגיה היא לעזור לאדם לחוות מימוש עצמי ולהפוך לאדם טוב יותר, פרודוקטיבי ובריא יותר, נושא המגולם במושג ה"[[אינדיבידואציה]]"<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.britannica.com/topic/analytic-psychology|כותרת=analytic psychology {{!}} Britannica|אתר=www.britannica.com|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=http://journalpsyche.org/jung-and-his-individuation-process/|כותרת=Jung and his Individuation Process {{!}} Journal Psyche|אתר=journalpsyche.org|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.theseattleclinic.com/fap|כותרת=Functional Analytic Psychotherapy (FAP)|אתר=The Seattle Clinic|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref>.

=== עליית הנאצים ומלחמת העולם השנייה ===
[[קובץ:Wolfgang Pauli ETH-Bib Portr 01042.jpg|ממוזער|242x242 פיקסלים|שותפו המקצועי העיקרי של יונג בחייו המאוחרים, [[וולפגנג פאולי]].]]
יחסו של יונג לכמה מרעיונות התקופה בנוגע לתחייה לאומית היו מורכבים. הוא התפעם מן הניסיון לחדש את האמונה ב[[מיתוס]]ים הגרמניים הקדומים, תפיסה שהייתה מקובלת בתנועה ה[[נאציזם|נאצית]] בראשית דרכה, אך סלד מאופייה הטוטליטרי, ובסופו של דבר, פעל בחשאי נגד המשטר הנאצי. 

בטרם עליית הנאצים, יש הטוענים כי זיגמונד פרויד האשים את יונג – אמנם בחצאי רמיזות – בנטיות [[אנטישמיות]]{{הערה|1=דייוויד פישר, [http://books.google.fr/books?id=uytLwKosFhAC&lpg=PA87&ots=AXzIFTVqIg&dq=After the birth of Spielrein's daughter, Freud's Ietter of congratulation&hl=fr&pg=PA79#v=onepage&q&f=false Cultural Theory and Psychoanalytic Tradition], Transaction Publishers, 2009}}. ב-[[1933]] שימש יונג כנשיא האגודה הבין-לאומית לפסיכותרפיה ב[[ברלין]]. ביקורת נמתחה על יונג כי לא העז למחות בפומבי בזמן השלטון הנאצי כנגד היחס ל[[יהודים]], אף שרבים ממקורביו היו יהודים, כמו המטופלת הראשונה שלו [[סבינה שפילריין]], תלמידו הבכיר [[אריך נוימן]], ומזכירתו האישית אניאלה יפה.

בשנת [[1934]] כתב יונג על תכונות הנפש הגרמנית והיהודית: "היהודי, שהוא כמין נווד, עדיין לא יצר צורה תרבותית משלו וככל הנראה לא ייצור לעולם, מאחר שהאינסטינקטים והכישרונות שלו זקוקים כולם לאומה תרבותית פחות או יותר שתהיה פונדקאית להתפתחותם... התודעה ה'[[הגזע הארי|ארית]]' בעלת פוטנציאל גבוה יותר מן התודעה היהודית; זה יתרונם וחסרונם של נעורים [של התודעה הארית] שעדיין לא נגמלו לגמרי מה[[ברבריות]]. לדעתי, שגיאה גדולה שגתה הפסיכולוגיה הרפואית שהחילה קטגוריות יהודיות... בלא הבחנה על הנצרות הגרמנית וה[[סלאבים|סלאבית]]. משום כך הוסבר האוצר־הגנוז היקר ביותר של העמים הגרמניים – מעמקי היצירה והאינטואיציה של נשמתם – כבִיצה של אינפנטיליות בנאלית, ואילו קולי המתריע בשער נחשד עשרות בשנים באנטישמיות. חשד זה מקורו בפרויד. הוא לא הבין את הנפש ה[[גרמאנית]] יותר משהבינו אותה חסידיו הגרמאנים. האם התופעה האדירה של ה[[נאציונל-סוציאליזם|נציונל־סוציאליזם]], שכל העולם צופה בה עתה בהשתאות, לא אילפה אותם בינה?{{הערה|[[שאול פרידלנדר]], '''גרמניה הנאצית והיהודים''': שנות הרדיפות, 1933–1939; תרגמה מאנגלית [[עתליה זילבר]]; [[ספרית אפקים]], הוצאת עם עובד, תל אביב 1997; עמ' 201.}}" בעניין חקר אישיותו של [[אדולף היטלר]], יונג העריך כי היטלר מייצג את התת-מודע של 78 מיליון גרמנים שללא תמיכתם הוא היה חסר כל<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.openculture.com/2017/11/carl-jung-psychoanalyzes-hitler.html|כותרת=Carl Jung Psychoanalyzes Hitler: "He's the Unconscious of 78 Million Germans." "Without the German People He'd Be Nothing" (1938) {{!}} Open Culture|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref>.

בשנת [[1938]] חזר בו מ[[עמדה (פסיכולוגיה)|עמדתו]] שה[[נאציזם]] נושא בחובו רוח חדשה ורעננה, וכתב בגנותו של [[אדולף היטלר]]. לאחר המלחמה הבהיר יונג כי מעולם לא ראה עצמו כתומך בנאציזם וכי ציטוטים שהובאו לכאורה כדי להוכיח זאת הוצאו מהקשרם. 

רק שנים לאחר המלחמה, התברר כי יונג [[ריגול|ריגל]] נגד המשטר הנאצי מטעם ארגון הביון ה[[ארצות הברית|אמריקאי]]. שליח הארגון, [[אלן דאלס]], גייס את יונג לריגול עבור הארגון וניתן לו הכינוי החשאי "הסוכן 488". הוא עבד בסתר עבור [[המשרד לשירותים אסטרטגיים]], שהיה קודמו של ה-CIA. הקשר הראשון שלו עם המשרד היה דרך המטופלת שלו מרי בנקרופט. היא עבדה עבור אלן דאלס שהיה ראש שליחות המשרד בשווייץ ולאחר מכן הפך לראש ה-CIA הראשון. ב-[[1941]], במהלך [[מלחמת העולם השנייה]], תפקידו של יונג היה לנתח את דרכי ההתנהגות של מנהיגים. בתמורה ניתן ליונג סיווג סודי ביותר ואשרה לחקור במידע מודיעיני בעל רגישות מהמעלה הראשונה של [[בעלות הברית]]. יונג הכין מסמך מסכם בדבר התנהלות ההנהגה הגרמנית מנקודת מבט פסיכיאטרית מקצועית אשר הוצג בפני הגנרל [[דווייט אייזנהאואר]] טרם [[פלישת בעלות הברית המערביות לגרמניה]]. אלן דאלס הסתמך על חוות דעתו הפסיכולוגית של יונג, כולל התחזית של יונג ש[[מותו של אדולף היטלר|היטלר יתאבד]] כאשר יתברר לו שהמלחמה תהיה אבודה. מאוחר יותר, דאלס אמר כי "אף אחד כנראה לעולם לא יידע עד כמה פרופסור יונג תרם למען בעלות הברית במהלך המלחמה... (ושעבודתו צריכה להישאר) מסווגת לעתיד הבלתי מוגבל<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://jungcurrents.com/carl-jung-spy-488|כותרת=Carl Jung: Spy #488 – Jung Currents|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref>."

=== שנים מאוחרות ===
חייו המאוחרים של יונג הושפעו במובנים רבים ממערכת היחסים יוצאת הדופן שלו עם הפיזיקאי והדמות המובילה בפיתוח [[מכניקת הקוונטים]] באותה העת, [[וולפגנג פאולי]]. פאולי היה צעיר מיונג ב-25 שנים, והוא הגיע ליונג ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] לטיפול, בעקבות התנהגות לא יציבה שלעיתים קרובות גבלה ב[[הרס עצמי]]. יונג הפנה את פאולי לאחד מתלמידיו, לו הורה לאסוף חומרים מהם יוכל יונג להמשיך לפתח את תורתו. מחקר זה הביא לאחת מיצירותיו החשובות ביותר של יונג, '''פסיכולוגיה ואלכימיה''', שם הוא הביא את התעניינותו במדעי ה[[אלכימיה]] לדיאלוג עם הפסיכולוגיה, תוך שהוא רואה את המחקר המדעי המוקדם יותר של האלכימיה כניסיון לתאר תופעות פסיכולוגיות באמצעות עולם האלכימיה שמדבר על תמורות החלות בחומר במפגשו עם חומר אחר. יונג ראה בכך שפה סימבולית למתרחש בנפש האדם. בחקר החלומות של פאולי מתקופה זו מצא יונג קשרים מובהקים לאלכימיה, דבר שעזר לו לבסס את טענותיו על הלא-מודע הקולקטיבי.

בעוד מערכת היחסים ביניהם נקטעה בשל המלחמה, הם החלו במערכת יחסים ישירה יותר לאחר חזרתו של פאולי מ[[ארצות הברית]], מה שהוביל לחקירה משותפת שלהם על טיב הקשר בין הנפש לעולם החומר בצורה של תורת ה[[סינכרוניות]] של יונג. תרומתו של פאולי לעבודתו המאוחרת של יונג הייתה מהותית ומכרעת, שכן פאולי היה אחד האנשים הבודדים שאיתם יכול היה יונג לעבוד בשיתוף פעולה מלא בנושאים כה עמוקים כמו האחדות של הנפש והחומר<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://library.ethz.ch/en/locations-and-media/platforms/virtual-exhibitions/wolfgang-pauli-and-modern-physics/wolfgang-pauli-and-carl-gustav-jung.html|כותרת=Wolfgang Pauli and Carl Gustav Jung|אתר=library.ethz.ch|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://nautil.us/the-synchronicity-of-wolfgang-pauli-and-carl-jung-9416/|כותרת=The Synchronicity of Wolfgang Pauli and Carl Jung|אתר=Nautilus {{!}} Science Connected|תאריך=2020-11-18|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref>. שיתוף הפעולה נקטע עקב מותו של פאולי מסרטן ב-[[1958]], אבל יחד הם הגדירו תחום מחקר שממשיך לערב פסיכואנליטיקאים מהאסכולה היונגיאנית ופיזיקאים העוסקים במכניקת הקוונטים.

בשנותיו המאוחרות הרבה יונג לצאת למסעות מסביב לעולם במטרה לחקור תרבויות זרות, בראש ובראשונה ב[[הודו]], בה מצא עניין רב בתורתו של [[ראמנה מהארשי]]. יונג כתב ופרסם עבודות רבות על ממצאיו ועל פיתוח תורתו ומחקרו, ועד מותו פרסם מעל 200 עבודות שונות, בהן "האדם המודרני", "החיפוש אחר הנשמה" ו"האני והלא מודע". במקביל, יונג החזיק במשרת [[פרופסור]] באוניברסיטת בזל וב[[המכון הטכנולוגי של ציריך|מכון הטכנולוגי של ציריך]]. עבודותיו של יונג השפיעו על מספר רב של תחומים ועודן משפיעות גם היום, כולל [[ארכאולוגיה]], חקר דתות, ספרות ואף [[תרבות פופולרית]]. יונג קיבל פרסים והכרה על פועלו לאורך חייו, התמנה לעמית זר של [[החברה המלכותית]] לרפואה; חבר של כבוד באקדמיה השווייצרית למדעי הרפואה; פרס ציריך לספרות ועוד<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.biography.com/scholar/carl-jung|הכותב=Biography com Editors|כותרת=Carl Jung|אתר=Biography|שפה=en-us|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref>.

יונג נפטר ב-6 ביוני [[1961]], בגיל 85, בביתו בקיסנאכט, בפרברי ציריך<ref name=":0">{{קישור כללי|כתובת=https://socialsci.libretexts.org/Bookshelves/Psychology/Book%3A_Personality_Theory_in_a_Cultural_Context_(Kelland)/13%3A_Carl_Jung/13.02%3A_A_Brief_Biography_of_Carl_Jung|כותרת=13.2: A Brief Biography of Carl Jung|אתר=Social Sci LibreTexts|תאריך=2019-02-18|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://iaap.org/jung-analytical-psychology/c-g-jung/|כותרת=Carl Gustav Jung|אתר=IAAP|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-03-04}}</ref>. חמשת ילדיו ומשפחתו המורחבת הגדולה היו בסביבתו בערוב ימיו. המורשת של יונג מורכבת, ובמובנים רבים נותרה לא מוגדרת עד תום. השפעתו על התפתחות הפסיכותרפיה, ואפילו על הפסיכואנליזה של פרויד, נרחבת מאוד. ההשפעה התרבותית שלו הייתה עמוקה, במיוחד בהתחשב בכך שהתיאוריה שלו לגבי אישיות באה לעצב לא רק את הפרקטיקה של הפסיכותרפיה אלא גם, באמצעות מערך של מחקרים פסיכומטריים, מנהיגות וניהול ארגונים. אוצר המילים של הדימויים הלא מודעים והארכיטיפיים הקולקטיביים שזור בין שורותיהם של ניתוחי הספרות, הקולנוע והאמנות. הדגש שנתן יונג למימד הרוחני של נפש האדם ותפקידה בהתפתחות הפסיכולוגית שלו היה יוצא דופן ב'נוף' התפיסות הפסיכולוגיות באותה עת. בעקבות כתביו והגותו הוקמה האגודה הבין-לאומית לפסיכולוגיה אנליטית.

== משפחה וחיים אישיים ==
ב-[[1903]] יונג נישא לאמה ראושנבאך, שהייתה צעירה ממנו בשבע שנים ובת למשפחת תעשיינים עשירה ממזרח שווייץ. בבעלות אביה של אמה, הייתה, בין היתר, חברת [[IWC]] לשעונים. לאחר פרישת האב מעסקים, אחיה של אמה, ארנסט הומברגר, הפך לבעלים הראשי של החברה, אך הזוג לבית יונג החזיקו כל חייהם ב[[השקעה|השקעות]] ב[[מנייה|מניות]] החברה. לזוג קרל ואמה יונג נולדו חמישה ילדים. לאחר פטירתה של אמה ב-1955, כתב יונג במכתב שהאובדן קשה מנשוא, ושבגילו (80) לא קל להתאושש. אולם שנתיים לאחר מכן, הוא החל לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו, אותה הקדיש למזכירתו האישית אניאלה יפה<ref name=":0" />.
[[קובץ:Sabinasp.jpg|ממוזער|241x241 פיקסלים|[[סבינה שפילריין]], מטופלת, תלמידה ומאהבת של יונג, שקשרם תרם לפיתוח הפסיכולוגיה האנליטית.]]
ליונג היה קשר מחוץ לנישואים עם המטופלת הראשונה שלו [[סבינה שפילריין]], שבהמשך הדרך הייתה גם לתלמידה שלו. בשנים [[1905]]–[[1909]], בשלביה המוקדמים של אסכולת ה[[פסיכואנליזה]], המשיכה שפילריין לקיים מערכת יחסים ספק [[טיפול פסיכולוגי|טיפולית]]-[[אינטלקטואל]]ית ספק [[ארוטי]]ת-[[רומנטי]]ת עם יונג{{הערה|אין בנמצא תיעוד ודאי שיעיד על קיומה של מערכת יחסים מינית ביניהם, אולם העוצמה הרגשית שהתלוותה אליה עולה בבירור מרשומות היומן של סבינה, עם אזכורים תכופים ל'שירה' שהייתה ביניהם – ככל הנראה מילת צופן לאינטימיות המינית ביניהם.}}. מערכת היחסים הלא מקובלת בין השניים תרמה בעקיפין לפיתוח הפסיכואנליזה, שכן הם העלו על הכתב את צורות ההתנהגות שלהם וניסו להסיק מסקנות מדעיות מתוך הקשר ביניהם. לפי ה[[ביוגרף]] של יונג, רונלד היימן, "יהדותה של שפילריין הטרידה והלהיבה את יונג, בעוד שהיא הוקסמה מהמראה ה[[גרמנים|טבטוני]] שלו, שלא דמה כלל לחזות שהכירה אצל הרוסים והיהודים{{הערה|Ronald Hayman. A Life of Jung New York: W.W. Norton and Company 2001. 522|שם=היימן|כיוון=שמאל}}".

לאחר שהקשרים ביניהם התגלו, החלה חרושת שמועות אנונימיות – אפשר שהופצו על ידי אשתו של יונג – על 'חציית הגבול הטיפולי' ביניהם, שאף עלתה ליונג במשרתו באוניברסיטת ציריך{{הערה|[[פיטר לוונברג]] . 1995. The Creation of a Scientific Community: The Burghölzli, 1902–1914; in Fantasy and Reality in History, New York: Oxford University Press, 1995, p. 76.|כיוון=שמאל}}. יונג החל להחליף מכתבים עם מורהו ומדריכו פרויד, ונועץ בו על ההשלכות של היחסים ביניהם. תכתובת זו היוותה לאחר מכן את הבסיס ל"[[אנליזה לימודית]]", שיטה שלפיה על כל סטודנט להיות מטופל בעצמו בטרם יטפל בחולים. בנוסף הביאה מערכת היחסים האינטנסיבית בין השניים לפיתוחם של כמה ממושגי היסוד החשובים ביותר של הפסיכואנליזה, כגון [[אנימה (פסיכולוגיה)|אנימה]], [[העברה נגדית]], ו"אינסטינקט המוות". בשנת 1909, לאחר ששמע הקשר הגיעה לאוזניה, נסעה אמה של שפילריין לציריך על מנת להיפגש עם יונג, אך הלה סירב להיפגש עמה. זמן קצר לאחר מכן הופסק הטיפול של יונג בשפילריין. בנובמבר [[1910]] ניהלו שוב השניים מערכת יחסים רומנטית לתקופה קצרה{{הערה|שם=היימן}}. לאחר שסיימה את לימודיה בפברואר 1911 עם עבודת [[דוקטורט]], שהתה שפילריין זמן מה ב[[מינכן]] ולאחר מכן ב[[וינה|ווינה]], שם פגשה בפרויד, שעודד אותה להתנתק מיונג ולהגיע לווינה{{הערה|דייוויד פישר, [http://books.google.fr/books?id=uytLwKosFhAC&lpg=PA87&ots=AXzIFTVqIg&dq=After%20the%20birth%20of%20Spielrein's%20daughter%2C%20Freud's%20Ietter%20of%20congratulation&hl=fr&pg=PA79#v=onepage&q&f=false Cultural Theory and Psychoanalytic Tradition], Transaction Publishers, 2009}}, והצטרפה לאגודה הווינאית לפסיכואנליזה.

==פרסום ספרים לאחר מותו==

חלק מכתביו של יונג יצאו לאור רק לאחר מותו.

"הספר האדום" נכתב על ידי יונג בשנים 1913–1928, ונמסר לקריאה רק לאחדים מעמיתיו. יונג דחה את פרסומו, כי חשב שעדיין אינו מתאים לרוח הזמן, והשאיר ליורשיו את ההחלטה אם להוציאו לאור. בשנת 1994 שכנע ה[[עורך ראשי|עורך הראשי]] של [[יוניברסיטי קולג' לונדון]] סונו שמדסאני (Sonu Shamdasani) את משפחתו של יונג לפרסם את הספר, ובשנת 2009 יצא הספר לאור בפורמט מעוצב הדומה לכתב היד המקורי. הספר כתוב ב[[אותיות גותיות]] ומכיל איורים ועיטורים, מלווים בדיאלוגים שערך יונג עם דמויות דמיוניות בניסיון להבין את התת-מודע שלו. התהליך שתועד בספר הניב תובנות שהן הבסיס לתורתו{{הערה|{{nrg|שחר שילוח|אדום בעיניים: הספר האדום של יונג יוצא לאור|964/821|10 בנובמבר 2009|47|1}}}}{{הערה|רחלי חכם, [http://files7.webydo.com/91/9139846/UploadedFiles/F9B51F7A-8C05-71C1-1AB8-BEC017DF57E1.pdf הספר האדום של קרל גוסטב יונג – הרצאה], 2010, עמותה יונגיאנית ישראלית חדשה}}.

ב-[[2020]] פורסמו "הספרים השחורים", רישום של שבע מחברות פרטיות שבהן כתב יונג בין 1913 ל-[[1932]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://wwnorton.com/books/9780393088649|כותרת=The Black Books|אתר=wwnorton.com|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-04-19}}</ref>.

== תורתו של יונג: פסיכולוגיה אנליטית ==
=== תאוריית אישיות וה"אינדיבידואציה" ===
אליבא דיונג קיים תהליך [[אינדיבידואציה]], המורכב משני חלקים. ראשית, אצל האדם בצעירותו באה ההבחנה בין הדברים שהם הוא לבין הדברים שאינם הוא – הצל שלו. בשלב מאוחר יותר מגיע הרצון ל[[אינטגרציה (פסיכולוגיה)|אינטגרציה]], איחוד הניגודים הפנימיים באישיות, המושפע מ[[ארכיטיפ]] "העצמי". לפי יונג, ה"פסיכה" (Psyche) – הנפש – היא למעשה המהות המוחלטת והמלאה של האינדיבידואל – הכללה של המודע והתת-מודע. יונג הבחין בשני ממדים של [[הבדלים בין אישיים]]: העמדה החברתית והאופן שבו מכירים את העולם. העמדה החברתית יכולה להיות כזו של [[מופנמות ומוחצנות|'''מופנמות''' או '''מוחצנות''']], זהו מימד אישיות שנעשה בו שימוש רב לאחר מכן ב[[פסיכולוגיית התכונות|תאוריית התכונות]]. הכרת העולם יכולה לבוא על ידי [[חשיבה]], [[רגש]], תחושה ו[[אינטואיציה]]. יונג העריך כי אינטגרציה נעשית רק דרך התבוננות עצמית פנימית, וראה מטרה זאת כמטרה עיקרית בחיים ובעצם חקר ולימוד הפסיכולוגיה<ref>{{צ-ספר|שם=Individuation|קישור=https://doi.org/10.1007/978-1-4614-6086-2_329|מו"ל=Springer US|שנת הוצאה=2014|מקום הוצאה=Boston, MA|ISBN=978-1-4614-6086-2|עמ=866–870|מחבר=Leon Schlamm|שפה=en}}</ref>.

לפי יונג, קיים שיתוף פעולה ממושך בין המודע והתת-מודע, שיתוף שמתוכו נוצרת הדמות המלאה והמוחלטת של הנפש. עיקר תהליך זה נעשה ללא הבנת התודעה ומחוץ לתחום ההבנה המיידי. לפי כך, חלק נרחב מאישיותו, אופיו, פעולותיו ואהבותיו של האינדיבידואל מבוסס על תחום שהבנתו אינה בהישג יד של אותו האינדיבידואל. לשם הבנה זו קיים תהליך ה"אינדיבידואציה", שנועד לעזור לאינדיבידואל לבצע אינטגרציה בין המודע והתת-מודע.

=== הרכב הנפש לפי יונג ===
הרכב הנפש לפי יונג מושפע מזה של פרויד אך פותח מעבר לכך באופן עצמאי. בעיקרון, ישנו המודע, התת-מודע והלא-מודע הקולקטיבי. 

בתחום המודע, התודעה מבינה ומזוהה עם פעולותיה ואופייה. בלב המודע נמצא האגו המעניק לאדם את ההבנה של הבדלה פרטית שלו עצמו מהסביבה ויוצר את התודעה של האדם לפי איך שהוא רואה ומבין את עצמו (על בסיס [[המודל הסטרוקטורלי]] של [[מודל הנפש הפרוידיאני]]). פעולה זאת של האגו מבוטאת דרך ה[[פרסונה (ארכיטיפ)|פרסונה]], התדמית שעוטה אדם כלפי הסביבה ובה נמצא מרכיב של זיוף (ראו לעיל מפורט בפסקה '''ארכיטיפים''')<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.verywellmind.com/what-are-jungs-4-major-archetypes-2795439|כותרת=The 4 Major Jungian Archetypes|אתר=Verywell Mind|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-04-19}}</ref>. בשביל לשמר את התדמית שאדם רוצה לייצר עבור עצמו ביחס לסביבה, האגו מסנן חוויות שונות והשפעות שלהן על האינדיבידואל בין לקרבם או להרחיקם מהמודע. התנהגויות, חוויות ופרטי אישיות שאין האגו רוצה לשמר ולהביע דרך הפרסונה, הוא מדחיק ומרחיק מן המודע אך אינו יכול להעלים אותם, שכן הם נשמרים במסגרת התת-מודע.
[[קובץ:America Facing Its Most Tragic Moment.png|ממוזער|תמונתו של יונג עם הציטוט "אמריקה עומדת בפני האתגר הטרגי ביותר שלה", כתבה ב[[הניו יורק טיימס|ניו יורק טיימס]], 29 בספטמבר [[1912]].]]
[[קובץ:Letters from Carl Jung Wellcome L0051739.jpg|ממוזער|244x244 פיקסלים|סדרת מכתבים ורישומים בכתב ידו של יונג.]]
מהלך שמבדיל את יונג באופן חד-משמעי מחוקרים שונים בני דורו היא העובדה שבתוך מודל הנפש, בין המודע לתת-מודע, הוא מפצל את רעיון התת-מודע בין '''תת-מודע פרטי''' ו'''תת-מודע קולקטיבי''', כאשר התת-מודע הפרטי תואם את התת-מודע לפי עקרונותיהם של פרויד ופסיכולוגים אחרים. בעקבות חלום על בית רב קומות שבו יש [[מרתף]], ובמרתף יש פתח למערה שמתחתיו, פיתח יונג את מושג ה[[לא מודע קולקטיבי|לא מודע הקולקטיבי]], הכולל בתוכו את מאגר החוויות המשתמרות מדור לדור. יונג מצא קשר נרחב בין תוכני ה[[חלום]] לבין המיתוסים של תרבויות הקדם, וחידש בעקבות כך את מושגי ה[[ארכיטיפ]] ותת המודע הקולקטיבי. הופעתם החוזרת של אותם דימויים בתרבויות שונות היוותה לדעתו הוכחה לכך שהלא מודע הקולקטיבי אכן קיים. את אותם דימויים הוא כינה בשם ארכיטיפים (ראו בהמשך)<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://academyofideas.com/2017/02/carl-jung-what-are-archetypes/|כותרת=Carl Jung – What are the Archetypes?|תאריך=2017-02-14|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-04-19}}</ref>. הארכיטיפ הוא תמונה כלל אנושית קמאית שמגיעה מתת המודע הקולקטיבי שמכיל זיכרונות ותכנים כלל אנושיים. יונג הסיק שהיחיד בחלומו מתחבר אל אוצר זיכרון קולקטיבי, ושללא הכרת מורשת ה[[תרבות]] הטבועה במעמקי הלא-מודע של האנושות, לא ניתן להבין את עולמו הפנימי של היחיד על רבדיו השונים. דימויים ארכיטיפיים אלו מהווים כוח דוחף לאישיות ומימושם. יישומם במציאות, קרוי בפי יונג '''קומפלקס'''<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.thesap.org.uk/articles-on-jungian-psychology-2/about-analysis-and-therapy/complexes-and-archetypes/|כותרת=Complexes and Archetypes|אתר=Society of Analytical Psychology|שפה=en-US|תאריך_וידוא=2022-04-19}}</ref>.

בצד התכנים האפלים וההרסניים של הלא-מודע האישי, גילה יונג את כוחה המרפא של הנפש ואת מגמות ההתפתחות והאינטגרציה הטבועות בה ממאגר הלא מודע הקולקטיבי, שמהווה שכבה עמוקה יותר. תת-המודע הפרטי קרוב יותר לעולם המודע מאשר תת-המודע הקולקטיבי. שניהם משפיעים על המודע ועל ההתנהלות של האדם על שלל גווניה. לתת-המודע הקולקטיבי גוון אוניברסלי הנוגע להשפעה של תרבויות העולם עלי אדמות לאורכם של דברי הימים על מוחו ואישיותו של הפרט. לדברי יונג: {{ציטוטון|האדם פיתח את התודעה באיטיות ובעמל רב, בתהליך שלקח עידנים בלתי נספרים להגיע למצב המתורבת (שמתוארך באופן שרירותי מהמצאת הכתב בערך בשנת [[האלף הרביעי לפנה"ס|4000 לפנה"ס]]). וההתפתחות הזו רחוקה מלהיות שלמה, שכן אזורים נרחבים של המוח האנושי עדיין עטופים בחשכה.}}<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://quozio.com/quote/64e967f9/1025/man-has-developed-consciousness-slowly-and-laboriously-in-a|הכותב=Quozio|כותרת=Man has developed consciousness slowly and laboriously, in|אתר=Quozio|שפה=en|תאריך_וידוא=2022-04-19}}</ref><ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.carl-jung.net/collective_unconscious.html|כותרת=Carl Jung – Collective Unconscious|אתר=www.carl-jung.net|תאריך_וידוא=2022-04-19}}</ref>

בעקבות יונג הוקמו קבוצות שדגלו בשיטתו ברחבי העולם. חברות אלו שמטרתן היא הפצת ה[[פסיכותרפיה]] בשיטת יונג, מקבלות אליהן חברים בעלי הכשרה אקדמית מתאימה, לאחר הסמכתם לפי תקנון החברה לאנליטיקאים יונגיאניים. 

=== ארכיטיפים ===
{{ערך מורחב|ארכיטיפ}}
ארכיטיפ הוא אבטיפוס. אדם, אובייקט או מצב שהאנושות, על תרבויותיה השונות, חוותה תדיר והוא נשמר כמשקע ב[[זיכרון]] האנושי. הפרט החווה את חייו הפרטיים חשוף תמיד הן להתרחשויות ההווה שהוא שותף להן, והן לאותם דימויים קדומים מעברה של משפחת האדם.

יונג מונה חמישה ארכיטיפיים יסודיים:
* '''[[מודל הנפש הפרוידיאני|אגו]]''' – ארכיטיפ ההסתגלות למציאות והשגת ה[[זהות]].
* '''[[הצל (פסיכולוגיה)|הצל]]''' – צד באישיות שאנו מעדיפים להדחיק ולא רוצים להודות בקיומו, יונג מכנה אותו "החצי האפל" של אישיותנו, ארכיטיפ הצל כולל שדים, מפלצות ורשע.
* '''[[פרסונה (ארכיטיפ)|פרסונה]]''' – התדמית שעוטה אדם על עצמו ב[[חברה (סוציולוגיה)|חברה]] ויש בה מרכיב של זיוף. באדם המנסה להשתלב בסביבה שאינה מקבלת אותו בנקל עלולה הפרסונה להשתלט על האישיות כליל. ארכיטיפ זה הוא תוצר של פשרה בין אישיות היחיד לדרישות החברה.
* '''[[אנימה (פסיכולוגיה)|אנימה]] ([[נשיות]]) ואנימוס ([[גבריות]])''' – אימוץ תפקידי [[מגדר]] ומוכנות לפגוש את בן המין השני. לפי יונג, בכל אדם מצויה מידה של גבריות ונשיות, אם כי במינון שונה.
* '''העצמי/המנדלה''' – ארכיטיפ של שאיפה לשלמות. קיים לאורך כל החיים, ודומיננטי לאחר שהאדם מגיע לגיל מבוגר יחסית. יונג טען שבערך בגיל ארבעים האדם מסיים את ההתבססות בעולם לאחר שהשיג בשנות בגרותו בן/ בת זוג, בחירת מקצוע והתבססות בו, בניית בית ויצירת משפחה. או אז הוא מתפנה לעניינים רוחניים יותר ומרכז את האנרגיה במטרה להשיג שלמות רוחנית. העצמי מקנה לאישיות אחידות, שיווי משקל ויציבות.

ארכיטיפים נוספים הם: דמות האם, הגיבור, הילד, אלוהים, אמא אדמה, בעלי חיים, הזקן החכם ועוד.

הלא מודע על פי יונג מכיל את הלא מודע האישי של פרויד, שיונג אינו כופר בקיומו, אך גם את הארכיטיפים, הלא מודע הקולקטיבי. לצד הארכיטיפים מודחקים גם קומפלקסים כושלים, ניסיונות עבר לא מוצלחים לממש ארכיטיפים. '''קומפלקסים נוירוטיים''' אלו יחפשו ביטוי. למשל, גבר שניסה לממש את ה[[אנימה (פסיכולוגיה)|אנימה]] שלו, הרצון לפגוש בת זוג, באישה בעלת אופי קר מזג, עלול לשוב ולהתאהב בכל פעם בנשים בעלות אופי כזה.

==מורשת ותלמידיו==
[[MBTI]] – שיטת להערכת אישיות פותחה על בסיס רעיונות של יונג. [[ווייס דיאלוג]] היא שיטת טיפול שפותחה ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20]] על בסיס רעיונותיו של יונג. בהתאם למחקר שפורסם בשנת [[2002]], יונג נמצא במקום ה-23 לפי היקף הציטוטים של הפסיכולוגים{{הערה|{{Cite news|url=https://www.apa.org/monitor/julaug02/eminent|title=Eminent psychologists of the 20th century|newspaper= apa.org|language=en|access-date=2020-03-05}}}}.

בין תלמידיו ניתן לציין:
* [[אריך נוימן]] – בכיר תלמידיו, הקים ב[[ישראל]] את החברה היונגיאנית.
* [[יוליוס ספיר]] – אבי תורת ה[[כירולוגיה פסיכודיאגנוסטית|פסיכוכירולוגיה]].

==ספריו שתורגמו לעברית==
* '''האני והלא מודע'''; תרגום: [[חיים איזק]], תל אביב: [[הוצאת דביר|דביר]], 1973, {{גוגל ספרים|WbfyuSEB1P0C&|חלקי}}
* '''הפסיכולוגיה של הלא מודע'''; תרגום: חיים איזק, תל אביב: [[דביר (הוצאת ספרים)|דביר]], תשל"ד 1973 {{גוגל ספרים|LHkYxHLwssMC&|חלקי}}
* '''על החלומות''', הוצאת [[דביר (הוצאת ספרים)|דביר]], 1982 {{גוגל ספרים|2VtoFXvY0FEC&|חלקי}}
* '''פסיכולוגיה אנליטית וחינוך''', תרגום: נטה בלוך, הוצאת דביר, 1992
* '''זכרונות, חלומות, מחשבות''', [[ביוגרפיה|אוטוביוגרפיה]] של ק.ג. יונג, תרגום: [[מיכה אנקורי]], ריאיון ועריכה: אניאלה יפה, [[הוצאת מודן]], 1993
* '''פסיכולוגיה ודת''', תרגום: יואב ספיר, עריכה מדעית ומבוא: יוסף שוורץ, הוצאת [[רסלינג]], 2005
* '''תשובה ל[[איוב]]''', תרגום: מרים קראוס וחיים מחלב, עריכה מדעית: יוסף שוורץ, [[הוצאת רסלינג]], 2005

== ראו גם==
*[[MBTI]]
*[[סוציוניקה]]
*[[סינכרוניות]]

==לקריאה נוספת==
* אנתוני סטור, '''יונג''', 1998, [[הוצאת דביר]] {{גוגל ספרים|4TBJbfYYS1wC&|חלקי}}
* שרה שלו, '''חלום והחלמה – הלא מודע ותפקידו בתהליכי הרפוי וצמיחה על פי התפישה היונגאנית''', עריכה [[לאה שניר]], [[הוצאת הקיבוץ המאוחד]], 2008.
* [[רות נצר]]. '''מסע אל העצמי – אלכימית הנפש – סמלים ומיתוסים'''. מודן. 2004.
* רות נצר. '''השלם ושברו – מיתוס, ספרות, שירה – כינוס מאמרים ממבט פסיכולוגית המעמקים של יונג.''' [[הוצאת כרמל]], 2009.
* רות נצר. מאמרים על ספרים של יונג שתורגמו לעברית. באתר של רות נצר. מדור מאמרים/על ספרים יונגיאניים.
*רות נצר. '''הספר האדום של יונג – המרחב המיתי, הדתי, האמנותי והספרותי'''. הוצאת אדרא. 2022.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקיציטוט=קרל גוסטב יונג|ויקישיתוף=Carl Gustav Jung|שם ויקישיתוף=קרל גוסטב יונג}}
{{רשתות חברתיות}}
* [http://www.israjung.co.il החברה היונגיאנית הישראלית]
* [[דן לחמן]], [http://www.e-mago.co.il/Editor/myth-1900.htm יונג – חלומות של גברים / רוברט ה. הופקה], אתר [[אימגו]]
* דן לחמן, [http://www.e-mago.co.il/Editor/myth-1980.htm אריך נוימן / האדם המיסטי], אתר אימגו
* {{הארץ|[[יצחק בנימיני]]|רצוני להאמין נעלם עם הקסם הנלווה להיותך כאן|1.1317848|11 באפריל 2008}}
* יצחק בנימיני, [http://www.hebpsy.net/books/whqbWzc0sYk3l58EC1b7.pdf מיזוג להיפרדות בין שתי אתיקות], מתוך '''זיגמונד פרויד, קרל גוסטב יונג: חליפת מכתבים (1906–1914)''' (תל אביב: [[רסלינג]], 2008)
* שלומציון קינן, תשובת יונג לאיוב, "בננות Blogs",{{כ}} 30 ביולי 2007 (פורסם במקור בידיעות אחרונות)
* {{nrg|[[אורי לוטן]]|בשם האב|830/192|1 בדצמבר 2004|15|}}
* {{nrg|שחר שילוח|אדום בעיניים: הספר האדום של יונג יוצא לאור|964/821|10 בנובמבר 2009|47|1}}
* {{פסיכולוגיה עברית|אסתי זיסמן|ההייתי או חלמתי חלום?|2588|26 באפריל 2011}}
* {{בריטניקה}}
* {{סופר פרויקט גוטנברג}}
* {{Find a Grave}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007299378605171|קרל גוסטב יונג (1875–1961)}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}

{{פסיכולוגיה}}
{{בקרת זהויות}}

{{מיון רגיל:יונג, קרל גוסטב}}
[[קטגוריה:מדענים שעל שמם כוכב לכת מינורי]]
[[קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת בזל]]
[[קטגוריה:פסיכואנליטיקאים שווייצרים]]
[[קטגוריה:פסיכיאטרים שווייצרים]]
[[קטגוריה:סגל המכון הטכנולוגי של ציריך]]
[[קטגוריה:גרמנים שנולדו ב-1875]]
[[קטגוריה:נפטרים ב-1961]]