קתרין אופי
.jpg) | |
| לידה |
14 באפריל 1961 (בת 63) סנדאסקי, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| מעסיק |
אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס |
| פרסים והוקרה |
|
| האתר הרשמי | |
  | |
קתרין אופי (באנגלית: Catherine Opie; נולדה ב-1961) היא צלמת דוקומנטרית חברתית, שעוסקת בעיקר בחקר קהילות באמצעות צילום. יצירותיה של קתרין אופי מוצגות במוזיאונים רבים וזוכות להערכה רבה. כיום, אופי היא פרופסור לצילום באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ואמנית פעילה[1][2].
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קתרין אופי נולדה בסנדוסקי (Sandusky) שבאוהיו ארצות הברית ב-1961. היא גדלה בבית פטריוטי ביותר. אופי התחילה להתעניין בצילום בגיל תשע כאשר נחשפה לצילומיו של לואיס היין, שהיה צלם דוקומנטרי שצילם רבות את מעמד הפועלים ועורר מודעות למצבם. אופי מציינת כי הושפעה במיוחד מצילומיו המתארים ילדים עובדים בארצות הברית, שהשפיעו על שינוי חוקי עבודת הילדים. אופי התרשמה מהיכולת של צילום להשפיע על תפיסות חברתיות, והחליטה להיות צלמת דוקומנטרית חברתית (אנ'). אופי ביקשה וקיבלה את המצלמה הראשונה שלה מהוריה כשהייתה בת תשע, ומגיל צעיר זה התחילה לצלם פורטרטים של האנשים הקרובים אליה ותמונות של סביבת מגוריה. היא מתארת כי עד היום היא ממשיכה לצלם נושאים דומים[2].
אופי סיימה תואר ראשון באומנות במכון לאומנות של סן פרנסיסקו (אנ') בשנת 1985 ותואר שני במכון לאומנויות של קליפורניה (אנ') ב-1988. בתזה שלה אופי חקרה היבטים רבים של השכונות המתוכננות בוולנסיה (Valencia) קליפורניה, משלב הבניה ועד עיצוב הפנים של הבתים[2][1].
אופי מגדירה עצמה כלסבית וחברה בקהילה הגאה. היא חיה עם בת זוג ואם לבן. ברבות מסדרות הצילומים שלה, מופיעים פורטרטים של חבריה הקרובים המייצגים באופנים מגוונים את התרבות ההומו-לסבית. בנוסף, היא מצלמת סצנות ביתיות של חברות הקהילה[1][3][4]. באחד הראיונות איתה מתייחסים לכך כניסיון לתעד את "החלום הלסבי"[3].
כיום אופי היא פרופסור לצילום והיא מלמדת באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר מוזיאון גוגנהיים בניו יורק הציג את הצילומים של קתרין אופי הוא כינה אותה בשם המחייב "צלמת אמריקאית" (American Photographer). היא כונתה כך בשל העניין המתמשך שלה בצילום דוקומנטרי חברתי המתעד את התרבות האמריקאית[4].
עבודתה של קתרין אופי עוסקת לעיתים קרובות בחקר קהילות. קהילות ארעיות: Icehouses,Surfers ; קהילות קבועות: Mini-malls ; ופעמים רבות חקר הקהילה ההומו-לסבית אליה היא משתייכת: Portraits, Domestic. עבודותיה מתפרשות על ז'אנרים שונים של צילום, חלקם פורטרטים, חלקם צילומי נוף של טבע וערים, צילומי התרחשויות תרבותיות ( High School Footbal) ואירועים פוליטיים (Political Landscape). מבחינתה, כל עבודותיה מתקשרות לחקר קהילות ומציגות קהילות[5][3][1].
חלק מעבודותיה של אופי מביעות מחאה על הגזענות וההומופוביה בארצות הברית. למשל: הפורטרט העצמי שלה שבו היא מצולמת מניקה את בנה חשופת חזה, ומציגה תפישה אלטרנטיבית לדמות האם המסורתית (self-portrait/Nursing), וכן הפורטרט העצמי בו היא מצולמת ועל גבה חרוט בדם ציור בסגנון ילדותי נאיבי של שתי נשים מחזיקות ידיים ליד בית. בפורטרט זה אופי מציעה אופציה חלופית למבנה המשפחה המסורתית ( self-portrait/cutting).
ביצירה Self-Portrait/Pervert היא מוחה על הגזענות ועל תפישת הנורמלי שבתוך הקהילה הגאה, שיצרה דה לגיטימציה לחלק מתת האוכלוסיות בתוך הקהילה הגאה[3].
ברבות מעבודותיה קתרין אופי מעלה נושאים בוטים, מורכבים ומעוררי מחלוקת, שלעיתים מופיעים עם תוספת מסוימת של הומור. היא מציינת כי לאנשים קשה לעיתים קרובות להבין את מימד ההומור ביצירה שלה. אופי מנסה להציג את הקהילה שלה בדרך שאינה מדגישה את הצד הפתולוגי אלא מנסה להדגיש רעיונות של אחדות ואנושיות[3].
אופי מספרת שהיא לא טובה בלתת שמות לסדרות הצילומים שלה ולרבים מגופי העבודה שלה יש שמות פשוטים כגון: פורטרטים (portraits), קניונים קטנים (mini malls), בתי קרח (icehouses)[3].
ברבות מהסדרות של אופי יש התייחסות לתקופה מסוימת בתולדות האומנות או לצייר מסוים, כמו האנס הולביין או לאונרדו דה וינצ'י. היא מתארת כיצד היא מושפעת מהאווירה ביצירות הללו, ומנסה לתת להם נקודת מבט עכשווית (portraits,Portraits and Landscapes)[5][3].
אופי מעידה על עצמה שתמיד יש לה חזון ברור לאיך תמונה "צריכה" להיות, ועם זאת בחלק מסדרות הצילומים שלה רואים את הצד הספונטני של עבודתה. למשל:
בגוף העבודות (Domestic (1995-1998 בו צילמה זוגות לסביים בביתן, היא פגשה רבים מהם באופן מקרי, במהלך מסע בערים שונות בארצות הברית.
כמו כן אופי מספרת שסדרת הצילומים (High School Footbal (2007-2009 התחילה במהלך חופשה משפחתית בה אופי צפתה מתוך סקרנות באימון פוטבול של אחיין שלה וחבריו. בעקבות זאת נסעה לקצות ארצות הברית לצלם אימוני פוטבול של קבוצות נערים[5][3] .
גופי עבודה מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- (Being and having (1989
- (portraits(1990-1995
- (Self-Portrait/Cutting (1993
- (Self-Portrait/Pervert (1994
- (Freeways (1994–95
- (Mini-malls (1997–98
- (Domestic (1995–98
- (Large-Format Polaroids (2000
- (Wall Street (2001
- (Icehouses (2001
- (Skyways (2001
- (Surfers (2003
- (Children (2004
- (American Cities (2004
- (In and Around Home (2004–05
- (Portraits and Landscapes (2012-לא נגמר[3][2]
מוזיאונים בהם הציגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Museum of Contemporary Art Los Angeles
- Saint Louis Art Museum
- The Photographers’ Gallery, London
- Museum of Contemporary Art, Chicago
- Solomon R. Guggenheim Museum, New York
- National Gallery of British Art (TATE)
- Institute of Contemporary Art, Boston[2][1]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- the President’s Award for Lifetime Achievement from the Women’s Caucus for Art
- United States Artists Fellowship
- Larry Aldrich Award
- CalArts Alpert Award in the Arts[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קתרין אופי
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 Catherine Opie, art21
- ^ 1 2 3 4 5 Catherine Opie, Guggenheim
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Catherine Opie in conversation with Jasper Sharp about her body of work, youtube
- ^ 1 2 Catherine Opie: American Photographer, Guggenheim
- ^ 1 2 3 Catherine Opie – Photography, Painting and Portraiture | TateShots, youtube