הצגת המקור של הדף "רומא העתיקה"

{{מפנה|התקופה הרומית|תקופה הרומית בארץ ישראל|התקופה הרומית בארץ ישראל}}
{{תקציר פורטל|רומא העתיקה}}
'''רומא העתיקה''' היא שמה של התרבות וה[[אימפריה]] שצמחה מ[[עיר-מדינה|עיר המדינה]] [[רומא]] שב[[איטליה]] החל מ[[המאה ה-8 לפנה"ס]] ועד [[המאה ה-5|המאה החמישית לספירה]]. רומא העתיקה עברה ממשטר [[מלוכה|מלוכני]], עד [[המאה ה-6 לפנה"ס]], ל[[הרפובליקה הרומית|משטר רפובליקני]], ששרד עד שלהי [[המאה ה-1 לפנה"ס]]. המשטר הרפובליקני חלף מהעולם ורומא קיבלה שליט יחיד שאחז בתואר [[קיסר]]. בשיאה השתרעה רומא ותרבותה על רוב [[מערב אירופה]], ארצות [[אגן הים התיכון]], וחלקים מהארצות שמסביב ל[[הים השחור|ים השחור]].

רומא העתיקה נחשבת לממשיכתה של תרבות [[יוון העתיקה]] – ה[[הלניזם]] – וביחד מהוות שתיהן את הבסיס ל[[תרבות המערב]]ית.

[[קובץ:Roman Republic Empire map.gif|שמאל|ממוזער|300px|רומא העתיקה בגלגוליה השונים:
{{מקרא|#cd5c5c| [[הרפובליקה הרומית]]}}
{{מקרא|#800080| [[הקיסרות הרומית]]}}
{{מקרא|#C0B000| [[הקיסרות הרומית המזרחית]]}}
{{מקרא|#1e65ff| [[הקיסרות הרומית המערבית]]}}]]

==היסטוריה==
===המלוכה הרומית===
{{הפניה לערך מורחב|המלוכה הרומית}}
[[קובץ:Lupa romana.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הזאבה הקפיטולינית מיניקה את [[רמוס ורומולוס]], מייסדיה האגדיים של רומא.]]
[[המלוכה הרומית]] היא שמה של תקופה ב[[היסטוריה של איטליה]] שמתחילה ב[[המאה ה-8 לפנה"ס|מאה ה-8 לפנה"ס]] ומסתיימת בשנת [[המאה ה-6 לפנה"ס|509 לפנה"ס]] עם [[ייסוד הרפובליקה הרומית]]. בתקופה זו נשלטה העיר [[רומא]] והשטחים הכפופים לה, על ידי שלטון [[מלוכה|מלוכני]].

תקופה זו החלה עם ייסוד העיר רומא. התאריך המדויק לוט בערפל ובאגדה. ה[[היסטוריוגרפיה]] הרומית העתיקה מציינת מספר תאריכים בהם: [[814 לפנה"ס]], [[748 לפנה"ס]] ו-[[753 לפנה"ס]]. המחקר המודרני אימץ לשם נוחיות את שנת 753. [[ממצא ארכאולוגי|ממצאים ארכאולוגיים]] חושפים יישוב קבע של [[סוכה|סוכות]] שהיה קיים החל מאמצע המאה השמינית לפנה"ס ב[[גבעת הפאלאטיום]]. ממצאים אלה תומכים בתיאורי המקורות. ממצאים ארכאולוגיים נוספים חושפים עדויות ליישוב באזור שקדם ליישוב הרומי, יישוב מ[[תקופת הברונזה]] ואף מ[[תקופת האבן]]. לא נמצאו שום ממצאים שיוכיחו קשר רציף בין היישוב הפרהיסטורי ליישוב המוכר כיום כ"רומא".

בתקופת המלוכה הפך קובץ של כפרים מפוזרים על גבעות רומא, לעיר בחבל [[לאטיום]]. עיר זו הייתה תחומה בחומה מבוצרת, היה לה [[מבנה חברתי]] מגובש, ועמד לרשותה כוח צבאי מסודר. רומא שלטה על שטח של כ-800 קמ"ר וזכתה למעמד החברה החשובה ביותר ב[[הליגה הלטינית|ליגה הלטינית]].

===הרפובליקה הרומית===
{{הפניה לערך מורחב|הרפובליקה הרומית}}
[[קובץ:LocationRomanRepublic.png|שמאל|ממוזער|250px|מפת שטחה של הרפובליקה הרומית והשטחים שעליהם חלשה בשיאה]]
[[הרפובליקה הרומית]] (ב[[לטינית]] "Res Publica Romanorum" – "ענייני המדינה של הרומאים", לפיכך נהוג להגות ולכתוב את המונח כ'''רס-פובליקה''', קרי – שלטון הכלל) היא שמה של תקופה בהיסטוריה של איטליה שבה נשלטה רומא ושטחיה על ידי מוסדות [[הסנאט הרומי]], [[אספות העם ברומא העתיקה|אספות העם]] וה[[מגיסטראט]]ים ה[[בחירות ברומא העתיקה|נבחרים]].

תחילת התקופה מתוארכת לשנת [[509 לפנה"ס]], שנת ייסוד הרפובליקה לפי המסורת הרומית וגירוש מלכה האחרון של רומא, [[לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס]]. תאריך סוף המשטר הרפובליקני, ותחילת תקופת [[הקיסרות הרומית]], נתון במחלוקת. שני התאריכים המקובלים ביותר הם שנת [[44 לפנה"ס]], שנת מינויו של [[יוליוס קיסר]] ל[[דיקטטור (רומא העתיקה)|דיקטטור]] מתמיד. התאריך המקובל יותר על החוקרים הוא [[27 לפנה"ס]], השנה שבה נוסד באופן רשמי משטר ה[[פרינקפס]] של [[אוגוסטוס]].

בתקופה זו של כ-500 שנה לערך הפכה רומא מהעיר הראשית של [[לאטיום]], לבירת איטליה ולשליטה של [[אימפריה]] ענקית שכללה, במישרין או בעקיפין, חלק גדול משטחי מדינות [[הים התיכון]].

===הקיסרות הרומית===
{{הפניה לערך מורחב|הקיסרות הרומית}}
[[קובץ:Roman Empire Trajan 117AD.png|שמאל|ממוזער|250px|מפת שטחה של הקיסרות הרומית בשיאה]]
הקיסרות הרומית היא שמה של תקופה בהיסטוריה של איטליה שבה נשלטו רומא וכל השטחים שסופחו לה על ידי שלטון יחיד קיסרי. התקופה מכונה גם תקופת "האימפריה הרומית", אף על פי שכמדינה רומא חלשה על שטחים נרחבים והתקיימה כ[[אימפריה]] עוד בתקופת הרפובליקה, המונח אימפריה מתייחס לשינוי צורת השלטון של המדינה ולא לאופייה המדיני.

תיארוך תחילת תקופת הקיסרות הרומית נתון במחלוקת. שני התאריכים המקובלים ביותר הם שנת [[44 לפנה"ס]], שנת מינויו של [[יוליוס קיסר]] ל[[דיקטטור (רומא העתיקה)|דיקטטור לכל ימי חייו]] והתאריך המקובל יותר על החוקרים, של שנת [[27 לפנה"ס]], השנה שבה נוסד באופן רשמי משטר ה[[פרינקפס]] של [[אוגוסטוס]].

גם תאריך קצה של הקיסרות הוא נושא לוויכוח רב שנים. מספר התפיסות לגבי התאריך המדויק של קץ הקיסרות הם רבות ושונות כמו מספר התאוריות המנסות להסביר למה הקיסרות הרומית הגיעה לקיצה. בין התאריכים המוצעים הם: שנת [[284]], תאריך ייסוד ה[[טטררכיה]] על ידי הקיסר [[דיוקלטיאנוס]], שנת [[325]], השנה שבה התכנסה [[ועידת ניקיאה]] של הכנסייה הנוצרית, שנת [[476]], שנת הדחתו של הקיסר [[רומולוס אוגוסטולוס]] על ידי [[אודואקר]] וסופה של [[הקיסרות הרומית המערבית]], שנת [[800]], שנת הכתרת [[קרל הגדול]] לקיסר, שנת [[1453]], התאריך בו נפלה [[קונסטנטינופול]] לידי [[האימפריה העות'מאנית]] ואפילו [[1806]], התאריך שבו פורקה רשמית [[הקיסרות הרומית הקדושה]].

גישות אחרות טוענות שאין כלל תאריך מסוים שבו הסתיימה תקופת הקיסרות ולאורך סוף [[העת העתיקה]] ותחילת [[ימי הביניים]] המוקדמים, חל תהליך הדרגתי של יצירת מערכות פוליטיות ומדיניות חדשות מתוך מכלול האימפריה הישנה, שהיטשטשה לה.

לצורך נוחות, הערך הנידון ידון עד לתקופה של שנת [[395]], מותו של הקיסר [[תאודוסיוס הראשון]] ופיצולה הסופי של האימפריה הרומית לשני גופים מדיניים שונים, האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית, הידועה יותר כ[[האימפריה הביזנטית|אימפריה הביזנטית]].

===הקיסרות הרומית המערבית===
{{הפניה לערך מורחב|הקיסרות הרומית המערבית}}
[[קובץ:האימפריה הרומית המפוצלת.png|שמאל|ממוזער|250px|החלוקה של האימפריה הרומית למערב ומזרח, החל משנת 284 לספירה, ושיא גודלם של החלקים השונים. החלק האדום הוא האימפריה הרומית המערבית, החלק הירוק הוא האימפריה הרומית המזרחית.]]
הקיסרות הרומית המערבית הוא השם שניתן לגוף המדיני שהשתרע על חלקיה המערביים של האימפריה הרומית, לסירוגין, החל משנת [[284]], תאריך ייסוד ה[[טטררכיה]].

במובן המצומצם יותר, האימפריה המערבית הייתה קיימת כגוף מדיני מהפיצול הסופי של האימפריה הרומית לשני חלקים בשנת 395, שנת מותו של הקיסר [[תאודוסיוס הראשון]] ועד שנת [[476]], השנה שבה הדיח [[אודואקר]] את הקיסר [[רומולוס אוגוסטולוס]] ולא הכתיר עצמו בתואר קיסר.

==מורשת==
=== יורשות רומא ===
{{הפניה לערך מורחב|יורשות רומא}}
לאחר נפילת האימפריה הרומית קמו יחידות מדיניות רבות שראו עצמן כממשיכות המורשת התרבותית והמדינית של רומא.

הבולטת בין יחידות אלו הייתה [[האימפריה הביזנטית]], שהתקיימה בין השנים [[395]] עד [[1453]] ובשיאה השתרעה על חלקים נרחבים ב[[אסיה הקטנה]], [[חבל הבלקן|הבלקן]], [[ארץ ישראל]], [[צפון אפריקה]] ואף [[איטליה]] עצמה. ביזנטיון החלה את דרכה כחלקה המזרחי של האימפריה תחת הרפורמות המנהליות הידועות כשלטון ה[[טטררכיה]] בימיו של [[דיוקלטיאנוס]].

[[קובץ:Forum Romanum panorama.jpg|ממוזער|250px|[[פורום רומאנום]] ו[[גבעת פלטין]] ברקע. הקשת משמאל היא [[שער ספטימוס סברוס]], מימין שלושת עמודי מקדש אספסיאנוס וטיטוס, ומאחוריהם מקדש [[סטורנוס]]. הפורום היה מרכז רומא העתיקה ומרכז [[האימפריה הרומית]].]]
בחלקה המערבי של האימפריה היה המצב סבוך יותר. בהדרגה ולאורך [[המאה ה-5|המאה החמישית לספירה]], החלו השבטים שזכו לאדמות בצד הרומי של ה[[דנובה]] וה[[ריין]] להקים ממלכות עצמאיות או עצמאיות למחצה בתחומי [[האימפריה הרומית]]. [[גאליה]], [[ספרד]], ו[[אפריקה]] נשמטו בהדרגה מידי האימפריה לטובת ה[[ונדלים|וונדלים]], ה[[ויזיגותים|וויזיגותים]], ה[[פרנקים]], ה[[לומברדים]] ואחרים. החלק שנותר, שכלל בעיקר את [[איטליה]] והעיר [[רומא]] עמד בשליטה הולכת וגוברת של גנרלים [[שבטים גרמאניים|גרמאנים]].

ממלכות ה[[ונדלים|וונדלים]] בצפון אפריקה, הוויזיגותים במזרח ספרד ודרום צרפת, הפרנקים בצפונה, הבורגונדים במרכזה וממלכת [[אודואקר]] שירשה את האימפריה הרומית באיטליה היו הכוחות העיקריים בסוף [[המאה החמישית]].

בין המאה החמישית ו[[המאה ה-8|המאה השמינית לספירה]] נוצרה בשטחי אירופה המערבית תשתית פוליטית וחברתית חדשה. תחת ה[[גותים|אוסטרוגותים]] באיטליה, הוויזיגותים ב[[ספרד]], הפרנקים והבורגונדים בגאליה ובמערב [[גרמניה]] וה[[סקסונים]] באנגליה, התפוררו כל הסדרי השלטון הרומיים ופינו מקומם לשלטון שליטים-לוחמים בנוסח הגרמאני, שלא הצליחו לכונן מערכת שלטונית בת-קיימא או מערכות חוק, משפט וסדר.

מידה מסוימת של התרבות הרומית הכתובה ושל קשרים בין השטחים השונים של האימפריה ההיסטורית נשמרה בחסות [[נצרות|הכנסייה הנוצרית]], המנזרים, וה[[בישוף|בישופויות]] שלה, אך ה[[יוונית]] וה[[לטינית]], התרבות, הספרות, הממשל והחוק ששלטו באגן הים התיכון מאז עלייתה של [[אתונה]] ב[[המאה ה-5 לפנה"ס|מאה החמישית לפנה"ס]] נדחקו לטובת השפות הוולגריות והתרבויות המקומיות.

ישות מדינית אירופית נוספת שראתה את עצמה כממשיכת דרכה של רומא הייתה [[הקיסרות הרומית הקדושה]]. יחידה מדינית זו השתרעה על חלקים נרחבים באירופה, והתקיימה, בגלגוליה השונים, קרוב לאלף שנה.

טוענת נוספת לירושת רומא הייתה [[מדינת האפיפיור]]. מדינה זו, שהאפיפיור היה שליטה האזרחי, התקיימה בין שנת [[756]] לשנת [[1870]] והשתרעה על חלקים נרחבים ב[[מרכז איטליה]]. טענתה של מדינה זו לשררה ארצית נשענה בעיקר על המסמך המזויף הידוע כ[[מתת קונסטנטינוס]].

לאחר נפילת [[האימפריה הביזנטית]] בשנת 1453 תבע לעצמו [[איוואן השלישי]], נסיך [[מוסקבה]], את תפקיד הפטרון של הכנסייה האורתודוקסית המזרחית. לפיכך ראתה עצמה השושלת הצארית כממשיכת ביזנטיון. מוסקבה הוכתרה על ידי שליטיה כ"רומא השלישית" לאחר רומא וביזנטיון. גם לאחר נפילתה של שושלת איוואן, המשיכה יורשתה, [[שושלת רומנוב]], לראות עת עצמה כממשיכה של השלטון הרומי. קשרי האיחוד וההורשה בין מוסקבה לביזנטיון הודגשו על ידי איחוד סמלי שתי הממלכות – [[גאורגיוס הקדוש|גאורגי הקדוש]] של מוסקבה [[עיט דו-ראשי|והעיט הדו-ראשי]] של ביזנטיון. למעשה, העיט הדו-ראשי הוא [[סמל רוסיה|סמלה של רוסיה]] גם כיום.

יורש נוסף מטעם עצמו של רומא העתיקה היה [[בניטו מוסוליני]] ששלט על המדינה המודרנית של [[איטליה]] משנת [[1922]] ועד [[1943]]. השלטון ה[[פשיזם|פשיסטי]] שהקים מוסוליני התיימר להיות יורשה של האימפריה הרומית תוך הקמת "[[האימפריה האיטלקית|אימפריה רומית החדשה]]" ו[[אבן פינה]] לשיטת ממשל מהפכנית שסופה למשול בעולם.

בעוד שרבות מהשושלות והמדינות שקמו לאחר נפילתה של האימפריה הרומית ראו את עצמם כיורשותיה הטבעיות, נראה שהיורשת האמיתית של רומא ותרבותה היא [[התרבות המערבית]] בכללותה, שרבים מיסודותיה מקורם בתרבות, אומנות, משפט והדת הרומיים.

===השפה===
{{הפניה לערך מורחב|לטינית}}
[[לטינית]] ('''לִינְגְּוָה לאטִינָה''') היא שפה מתוך קבוצת [[שפות איטליות|השפות האיטליות]] של משפחת ה[[שפות הודו-אירופיות|שפות ההודו-אירופיות]]. בתחילה נודעה הלטינית כשפת האזור במרכז [[חצי האי האפניני]], האזור שבו נמצאת העיר [[רומא]], המכונה [[לטיום]] (כיום, מחוז לאציו באיטליה). מאוחר יותר הפכה לטינית לשפתה הרשמית של האימפריה הרומית. כתוצאה מכך, הופצה הלטינית באמצעות כיבושיה לכל רחבי האימפריה הרומית. כיום הלטינית אינה שפה מדוברת, אם כי נעשים ניסיונות להחיות אותה.

מהלטינית המדוברת המכונה וולגארית ("עממית") אשר הפיצו המתיישבים והחיילים הרומאים בשטחי האימפריה, התפתחו כל [[שפות רומאניות|השפות הרומאניות]] המודרניות. כיום לטינית היא השפה הרשמית ב[[קריית הוותיקן]] והשפה הרשמית של [[הכנסייה הקתולית]] בכלל. גם כשחדלה הלטינית להיות שפה מדוברת, עדיין שימשה [[לינגואה פרנקה]]{{הערה|עוד מונח לטיני, המשמש בלשונות רבות, והתקבע הן בעברית}} לכתיבה ספרותית{{הערה|רק ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]] החלו ב[[פירנצה#רנסאנס|פירנצה]] כותבים שירה ב[[איטלקית]] ראו [[דנטה]], [[פטררקה]] ו[[ג'ובאני בוקאצ'ו]] שינויים אלה ליוו ולוו ב[[מהפכת כפכפי העץ|תהפוכות חברתיות]] נוספות}}, משפטית{{הערה|עד [[המאה ה-19]]}}, מדעית{{הערה|ב[[המאה ה-17|מאה ה-17]] כבר החלו כותבים מרכזיים לכתוב בשפות שונות אך עוד ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] וה-19 פורסמו עבודות מרכזיות בלטינית}} ודתית{{הערה|עד ה[[רפורמציה]] ובכנסייה הקתולית הלטינית משמשת כאמור גם כיום}}, ולצורכי תקשורת בין מדינות שונות ב[[אירופה]]. השפעת הלטינית עדיין ניכרת בתחום ה[[רפואה]] ובתחומי מדע אחרים. כמו כן, מילים לטיניות חדרו לאוצר המילים של שפות רבות, בעיקר מונחים מדעיים וטכנולוגיים. בחלק מארצות אירופה הלטינית עדיין נלמדת בבתי הספר, אם כי נוהג זה הולך ונעלם. באוניברסיטאות ברחבי העולם (גם ב[[ישראל]]) מקובל להקדיש ללימודי לטינית ו[[יוונית]] עתיקה חוג מיוחד במסגרת [[מדעי הרוח]], המכונה [[לימודים קלאסיים]].

===היסטוריוגרפיה===
{{הפניה לערך מורחב|היסטוריוגרפיה של רומא העתיקה}}
[[קובץ:Gaius Cornelius Tacitus.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[טקיטוס (היסטוריון)|טקיטוס]], גדול ההיסטוריונים הרומאים]]
אנשי רוח, היסטוריונים ומדינאים רבים החל מן [[המאה ה-4 לפנה"ס]] ועד לימינו הפכו את העיסוק בכתיבה והתיעוד אודות ייסודה של רומא, עלייתה לכוח ושקיעתה לגולת הכותרת של יצירתם. כבר בתקופת המלוכה ובשנותיה הראשונות של הרפובליקה השתרשה ברומא מסורת של שמירת מסמכים ועדויות, הן על ידי מוסדות המדינה והן על ידי משפחות ה[[אצולה]] השונות. תיעוד העבר השתקף גם בחיי הדת של רומא הקדומה כיוון שאחד מחובותיו של הממסד הדתי הייתה לתעד את האירועים החשובים של כל שנה ושנה בצורת [[ספרי השנים]].

ה[[היסטוריה]] כספרות החלה להתפתח ברומא בסביבות [[המאה ה-3 לפנה"ס]], עם התחזקות המגעים בין התרבות הרומית-לטינית ובין [[התרבות ההלניסטית|התרבות ההלניסטית-יוונית]]. המחקר והכתיבה ההיסטוריים נחשבו כעיסוק מכובד לבני האצולה הרומית ובני המעמדות העליונים וכתוצאה מכך כתביהם של מדינאים רומאים מפורסמים נחשבים עד היום ליסודות התרבות המערבית.

יוצרי ההיסטוריוגרפיה הרומית הקדומה, כגון [[קווינטוס פאביוס פיקטור]], כתבו ב[[יוונית]] והסתמכו בעיקר על מסורות משפחתיות ולא על עדויות כתובות. כתיבתם של אלו ביטאה [[השקפת עולם]] פטריוטית וניסיון לפאר את שושלתם וייחוסם המשפחתי.

ב[[המאה ה-2 לפנה"ס|מאה ה-2 לפנה"ס]] חלו שני מפנים בהיסטוריוגרפיה הרומית: המעבר לכתיבה בשפה ה[[לטינית]], מעבר שחלוצו היה [[קאטו הזקן]] ופרסום ספרי השנים של רומא בפומבי על ידי [[פאביוס מוקיוס סקאיוולה]] בסביבות [[120 לפנה"ס]]. כמו כן הושפעה כתיבת ההיסטוריה עמוקות מהמאבק הפוליטי שהתחולל ברפובליקה עת נוצלה ככלי פוליטי להשפעה על דעת הקהל.

במהלך [[המאה ה-1 לפנה"ס]] החלו להופיע צורת חדשות של כתיבה היסטורית: ספרי [[אוטוביוגרפיה]] בכלל ואוטוביוגרפיות פוליטיות בפרט, ספרי זיכרונות ו[[ביוגרפיה|ביוגרפיות פוליטיות]]. על פי עדותו של [[קיקרו]], רבים מהחיבורים שנכתבו בתקופה זו, התאפיינו בסילוף עובדות, לקוניות וסגנון דל. היסטוריונים כגון [[ואלריוס אנטיאס]] האריכו בכתיבתם וחיברו עשרות כרכי היסטוריה תוך שימוש ברטוריקה מופרזת ותיאורים [[דרמטי]]ים של אירועים שלא התקיימו.

יוצאי דופן ברמתם ובאיכותם בתקופה זו היו חיבוריהם של [[גאיוס סאלוסטיוס קריספוס|סאלוסטיוס]] ו[[יוליוס קיסר]] שהם הכתבים ההיסטוריים היחידים מתקופת הרפובליקה שנשתמרו עד ימינו ושלא הגיעו אלינו דרך כתביהם של סופרים מאוחרים יותר. אף על פי שחיבוריו של קיסר: "רשימות על [[מלחמת גאליה]]" ו"רשימות על מלחמת האזרחים" נכתבו מתוך מגמה פוליטית מובהקת הם נחשבים למקור היסטורי מהימן ובעלי סגנון רהוט, תמציתי וענייני. סאלוסטיוס שמכתביו שרדו המונוגרפיות "מלחמת קאטלינה", "מלחמת יוגורטה" וקטעים מיצירה רחבה "דברי הימים", תיאר את התמוטטות משטר הרפובליקה, לה היה עד, מתוך השקפת עולם מוסרית וביקורת על השחתתם של מוסדותיה.

בתקופת הקיסרות פעלו ברומא, תחת השפעתה המתמשכת של התרבות ההלניסטית, היסטוריונים שנחשבים עד לימינו בין הגדולים שצמחו בעולם המערבי כגון: [[טיטוס ליוויוס]], [[טקיטוס (היסטוריון)|טקיטוס]], [[סווטוניוס]], [[אפיאנוס]], [[דיו קסיוס]] ואחרים. בתקופת התדרדרותה המדינית של האימפריה הרומית הצטמצמו מאוד ההיקף והאיכות של הכתיבה ההיסטוריוגרפית, אם כי [[המאה ה-4]] הולידה עוד היסטוריון רומאי גדול אחד, [[אמיאנוס מארקלינוס]].

לא רק הרומים ניסו לתעד את ההיסטוריה של עירם, אלא גם אנשי רוח רבים ברחבי העולם ההלניסטי-יווני ומעבר לו. ההיסטוריון ההלני הראשון שקטעים מחיבוריו על רומא נשתמרו הוא [[טימיוס]] מ[[סיציליה]] בן המאה ה-4 לפנה"ס. בין ההיסטוריונים שבאו אחריו ניתן למנות את [[פלוטרכוס]], [[דיוניסיוס מהאליקארנסוס]], [[פוליביוס]] ואחרים. משקיפים חיצוניים אלו, שרטטו תמונות עולם שונות משל הכותבים הרומאים.

עם התבססותה של ה[[נצרות]] באירופה ולאורך ימי הביניים, הושפעה רבות ראיית ההיסטוריה הרומית מהדוגמה של דת זו ומהשקפתם של [[אבות הכנסייה]] הנוצריים. כתבים שחוברו על רומא, כגון כתביהם של [[אוזביוס מקיסריה]] ו[[אורזיוס]], נכתבו לעיתים רבות מתוך מגמה מוצהרת להלל ולשבח את מייסדי הנצרות, שימשו ככלי ניגוח נגד עבודת האלילים ותיארו את תפקידה העיקרי של רומא בהיסטוריה כמנחילת הנצרות לעולם. כתבים אלה התייחסו לתולדות רומא כחלק משרשרת היסטורית אוניברסלית, שתחילתה בבריאת העולם כפי שמתוארת ב[[תנ"ך]].

תקופת ה[[רנסאנס]] הצמיחה עניין מחודש בתרבות רומא העתיקה. אמנם בתחום כתיבת ההיסטוריה לא נרשמו הישגים מרובים, אולם מפעלי התרגום מלטינית ויוונית לשפות הוולגריות יצרו בסיס עתידי לחקר הטקסטים העתיקים. העניין שגילו בני תקופה זו בעתיקות ובאומנות רומאית היו בסיס להתפתחותה של ה[[ארכאולוגיה]], שלימים תהווה אבן יסוד חשובה במחקר המודרני אודות רומא.

ב[[העת החדשה|עת החדשה]] הועמדו לרשותה של הכתיבה ההיסטוריוגרפית אודות רומא מקורות רבים חדשים. מקורות אלו נוצרו משימוש בכלי מחקר חדשים ביניהם הארכאולוגיה, בלשנות היסטורית, מחקר השוואתי וכמותי, [[אפיגרפיה]] ו[[נומיסמטיקה]] שאפשרו ניתוח מעמיק והשוואתי של המקורות העתיקים. עם החוקרים המודרניים הגדולים של רומא נמנים [[אדוארד גיבון]], [[ברתולד גאורג ניבור|ניבור]], [[תאודור מומזן]] ו[[רונלד סיים]].

הכתיבה ההיסטוריוגרפית התרחבה והתגוונה החל מתחילת [[המאה ה-20]]. קורותיה של רומא החלו להבחן לא רק דרך עיניהם של המצביאים, המדינאים והקיסרים אלא גם דרך נקודות מבטם של ההמון הרומאי, הנשים והעבדים. חוקרים מרקעים אקדמאים שונים כגון [[אסטרטגיה צבאית]], [[מדע המדינה]], [[סוציולוגיה]], [[כלכלה]] ו[[פסיכולוגיה]], החלו לכתוב על רומא תוך הסתמכות על תחומי הידע שלהם.

תיאור דמותה ההיסטורית של רומא לבש צורה של מאבק אידאולוגי עם עליית המשטרים הטוטליטריים של המאה ה-20. היסטוריונים גרמנים שהאמינו ב[[תורת הגזע]] ניסו לנתח את עלייתה ונפילתה של האימפריה על פי רעיונות של טוהר גזע. אידאולוגיים [[קומוניזם|קומוניסטיים]] ניסו לתאר את רומא כשדה מאבק קדום בין [[מעמד הפועלים]] למעמדות העליונות כשהם מייחסים את שקיעתה להיותה "חברת עבדים".

העניין ברומא לא פסח גם על החוקרים היהודים, מ[[יוספוס פלביוס]] בשלהי המאה הראשונה לספירה ועד [[צבי יעבץ]] בימינו, בייחוד לאור ההשפעה העצומה של רומא על העם היהודי וגורלו. מלאכת התרגום לעברית של ספרי היסוד של ההיסטוריה הקלאסית, שחלוצה היה [[אלכסנדר שור]] וממשיכיה היו [[מוסד ביאליק]] ומתרגמים כגון [[שרה דבורצקי]], היוותה תרומה חשובה לכתיבת ההיסטוריוגרפיה הרומית במדינת ישראל.

תיאורה של רומא ותולדותיה ממשיך להוות מקור עניין ומתח מדעי ואידאולוגי עד ימינו, כאשר מאות רבות של מאמרים וספרים בעשרות שפות שונות, הדנים ברומא העתיקה יוצאים לאור בכל שנה ושנה.

==תרבות==
באותה התקופה שררה ברומא העתיקה התרבות ההלניסטית. שכללה מספר מאפיינים עיקריים:

===חברה===
החלוקה הראשונית של החברה הרומאית בראשית הרפובליקה הייתה לשתי שכבות בסיסיות: ה[[פטריקים]] שהיו השכבה בעלת המונופול על הכהונה ב[[מגיסטראט]]ות וה[[פלבס]] שהוגדרו בצורה שלילית בהתייחסות אל הפלבאים כלומר הם לא הורשו לכהן בשום מגיסטראטה. לאחר מאבק ארוך כל ההגבלות על הפלבאים הוסרו בשנת 367 לפנה"ס וכך האליטה הפטריקית והפלבאית התמזגה ויצרה את ה[[נוביליטאס]], שהיו מעמד האצולה ברומא העתיקה בעל הזכות להיבחר למגיסטראטות ולקחת חלק פעיל בענייני המדינה.

אחד המאפיינים של רומא העתיקה הייתה פתיחותה הגדולה לקלוט ולהטמיע אלמנטים זרים בקרבה. עוד משנותיה הראשונות מתועדים מקרים שבהם ערים ועמים כבושים קיבלו [[אזרחות רומאית]] {{אנ|Roman citizenship}} והפכו לחלק בלתי נפרד מגוף האזרחים הרומאי. עם [[ביסוס כוחה של הרפובליקה הרומית במאות ה-5 וה-4 לפנה"ס|ביסוס ההגמוניה הרומאית באיטליה]] יותר ויותר איטלקים קיבלו אזרחות רומאית עד שכל איטליה הייתה בעלת אזרחות לאחר [[מלחמת בעלות הברית]]. בתקופת הקיסרות ה[[אריסטוקרטיה]] הפרובינקיאלית קיבלה אזרחות ובנוסף אליה גם חיילים ששירתו בחילות עזר לצבא הרומאי וכך שיותר ויותר מתושבי הקיסרות החזיקו באזרחות רומאית עד שבשנת 212 הקיסר [[קרקלה]] פרסם את [[החוקה האנטונינית]] ההופכת את כל האנשים החופשיים בקיסרות לאזרחים.

===דת===
{{הפניה לערך מורחב|דת ברומא העתיקה}}
[[קובץ:Janus-Vatican.JPG|ממוזער|250px|[[פסל (יצירה)|פסל]] של האל [[יאנוס]], [[אל]] השערים הגבולות וההתחלות ב[[מיתולוגיה רומית|מיתולוגיה הרומית]], ב[[מוזיאון הוותיקן]]]]
תמורות רחבות חלו ב[[דת]] הרומית מייסודה ועד התמזגותה בתוך הדת הנוצרית. תמורות אלו הן בבואה לשינויים בתולדותיה של רומא העתיקה.

[[הדת ברומא העתיקה|הדת הרומית]] {{אנ|Religion in ancient Rome}} החלה כדתם של רועי צאן פשוטים, התבססה על פולחן פשוט לישויות אלוהיות כלליות אשר בתמורה היטיבו עם החקלאי, [[יבול]]יו ובריאותו. מבנה דתי פשוט זה השתנה כאשר גילו הרומאים צרכים נוספים לענייני חיי היומיום: עזרה בשדה הקרב, שמירה על העיר וכדומה. האלוהויות של השבטים הקדומים מוזגו בדת המדינה הרשמית. דת המדינה הרחיבה את מסגרות הפעולה של אלי ימי הקדם. אחת האלות הקדומות היא [[אנה פרנה]] {{אנ|Anna Perenna}}, אלה נקבה, שלא נקשרו לשמה סיפורי [[מיתולוגיה]] וצלמיות שלה היו נטולות פנים. החג שלה חל ב[[אידו של מארס]].

החל מהמאה ה-6 לפנה"ס ניכרת ההשפעה האטרוסקית בדת הרומית. נראה שהרומאים לא אמצו אלים [[אטרוסקים]], אך ביטויים אסתטיים, מסורתיים, פולחניים וארכיטקטוניים רבים בדת הרומית מקורן בתרבות זו.

השתלטותה ההדרגתית של רומא על [[חצי האי האפניני]] והקמת הרפובליקה לוו בסיפוח של אלים איטלקים שונים לדתה, כגון [[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]], [[יונו (מיתולוגיה)|יונו]], [[מינרווה]], [[דמטר|קרס]] ו[[ונוס]]. מקדשים לכבוד יופיטר, יונו ומינרווה נבנו כבר בסביבות סוף המאה ה-6 לפנה"ס ופולחן האלים אלו היה מן החשובים שברומא הרפובליקנית. היכל לכבוד ונוס נבנה בשנת [[217 לפנה"ס]] והפולחן שלה הפך לאחד מהחשובים שבדת הרומית, בייחוד בתקופה הקיסרית.

עם התרחבותה של הרפובליקה הרומית מחוץ לאיטליה היא נחשפה לתרבויות אחרות אשר השפיעו רבות גם על דתה. התרבות העיקרית שהשאירה את חותמה על הדת הרומית הייתה ה[[הלניזם|הלניסטית]]. ההשפעה היוונית החלה לחלחל אל הדת הרומית תחילה בעקיפין דרך העממים האיטלקים ולאחר מכן במישרין. כבר בשנת [[204 לפנה"ס]] נתגלו ברומא פולחן לאלה [[קיבלי]] (הידועה גם כאלה הגדולה (Magna Mater), אלילת הטבע והפוריות מ[[אסיה הקטנה]], וכתות של מאמיני [[דיוניסוס]], ש[[הסנאט הרומאי]] נאלץ לאסרם בשל הפריצות שבהם.

בתקופת הרפובליקה המאוחרת עברה הדת הרומית שינוי מרחיק לכת. רבים מהאלים הרומים זוהו עם מקביליהם היוונים, אומצו שמות ודפוסים הלניסטים ו[[מיתולוגיה יוונית|המיתולוגיה היוונית]] הועתקה כמעט בשלמותה לדת הרומית. אלים בודדים הצליחו לשמור על צביונם הרומי, לדוגמה [[יאנוס]] ו[[קוירינוס]] ששמרו הן על שמותיהם והן על אופיים המקורי. אלים אחרים, כגון [[מרס (מיתולוגיה)|מרס]] ו[[סטורנוס]] מוזגו עם מקביליהם היוונים, אך הצליחו לשמור על קווי אופי רומיים.

חדירתן של אסכולות פילוסופיות יווניות שונות, כגון אלו של [[אפיקורוס]], [[אוהמרוס]] ואחרים, הובילו לזלזול וביטול של חשיבות הדת בקרב השכבה המשכילה של רומא. עם זאת, התבססות [[האסכולה הסטואית]] ברומא העניקה לדתה בסיס פילוסופי איתן.

שלטונו של [[אוגוסטוס]] הביא להחזרת יוקרתה של הדת הרומית העתיקה. אוגוסטוס חידש פולחנים שנשכחו, בנה מקדשים חדשים ושיפץ ישנים. בתקופתו החל להתפשט [[פולחן הקיסר]]. בימי אוגוסטוס נהוג היה הפולחן באיטליה עצמה רק ל[[גנוס (אחווה)|גנוס]] של אוגוסטוס, אולם במזרח הוא נערץ כאל. במהלך הזמן התעצם פולחן זה וקיסרים מתים הועלו למדרגת אלים על ידי הסנאט. היכלים ומקדשים רבים נבנו ברחבי האימפריה לכבוד הקיסרים. פולחן הקיסרים נעשה ביטוי מובהק לנאמנות תושבי האימפריה לשליטיהם והם היו מחויבים להשתתף בפולחן זה. יוצאי דופן היו ה[[יהודים]] שהיו פטורים.

בין המאות הראשונה לשלישית לספירה התבססו ברחבי האימפריה ואף בעיר רומא עצמה דתות נוספות כגון פולחן [[איזיס]], [[מיתרה]], ה[[יהדות]] ואלים מזרחיים שונים. השפעתה של התרבות המזרחית ניכרת גם בחדירתן של ה[[אסטרולוגיה]] וה[[מאגיה]] לתרבות הרומית. האל המרכזי בדת הרומית מ[[המאה ה-3]] ועד להתבססותה של הנצרות היה אל השמש [[סול (אל)|סול]] ([[הליוס]]).

שלטונו של [[קונסטנטינוס]] הביא למהפכה דתית ברומא. ה[[נצרות]] קיבלה מעמד של הדת השלטת באימפריה. אבן דרך חשובה נוספת הייתה בשנת 325, כאשר הקיסר נטל גם את התפקיד של ראש הדת הנוצרית וקבע את הדוקטרינה הרשמית של הכנסייה ב[[ועידת ניקיאה|וועידת ניקיאה]]. עם זאת, גם אחרי התבססותה של הנצרות נשארה העיר רומא מרכז חשוב לאלילות הרומית הישנה, לפחות עד ימיו של [[תאודוסיוס הראשון]].

חשיבותו של תאודוסיוס נעוצה בעיקר בשינוי שחולל במעמדה של הנצרות באימפריה הרומית מדת שלטת לדת יחידה. במאה הרביעית לספירה, הייתה הכנסייה הנוצרית באימפריה הרומית שסועה בוויכוח על טיבו של [[השילוש הקדוש]]. בשנת 325 גינתה מועצת ניקאה, את תורתו של ה[[תאולוג]] [[אריוס]] כמינות (ר' [[אריאניות]]). אריוס טען כי [[ישו]] הנוצרי נברא ולכן נחות מהאל האב וכי שניהם עשויים חומר דומה (הוֹמוֹיְאוסיון, ביוונית) אך אינם זהים. המועצה ניסחה את הכרזת ניקאה שקבעה כי ישו והאל האב זהים במהותם. המועצה לא יישבה את המחלוקת וכאשר עלה תאודוסיוס לשלטון היו עדיין סיעות שונות בכנסייה שביקשו לכפות את השקפתן על הנצרות בכללה, כשחלק מהסיעות דוגלות באריאניזם. תאודוסיוס תמך באידאולוגיה שהוצגה בוועדת ניקיאה ופעל להפיכתה לדוקטרינה בלעדית ברומא. הוא זימן מועצה של 150 בישופים קתוליים שהתכנסו בקונסנטינופול במאי [[381]] וזו, בהשפעתו, מינתה את הסנטור [[נקטריוס]] לבישוף קונסטנטינופול החדש. זמן לא רב אחרי כן גורשו בהדרגה כל הבישופים ה"כופרים" מהערים והעיירות במזרח וכל בנייני הכנסייה ונכסיה הועברו לידי הקתולים. פעולה זו יצרה האחדה דתית בכנסיית המדינה ויצרה דוגמה קבועה, אולם יחד עם זו עוררה עוינות עמוקה ומתמשכת לתאודוסיוס בקרב גורמים דתיים אופוזיציונרים.

בתחילת שלטונו נהג תאודוסיוס, כפי שנהגו כל הקיסרים מאז [[קונסטנטינוס]], ב[[סובלנות]] כלפי המקדשים והפולחנים האלילים, כל עוד אלו לא כללו [[הקרבת דם]] או ערערו על סמכותו ושלטונו של הקיסר. תשע שנים אחרי־כן, הסתמן שינוי ניכר במגמה זו כאשר תאודוסיוס הוציא שורה של צווים שנודעה בשם "הצווים התאודוסיאנים". בשנת [[389]] בוטלו ימי החג במועדי חגיגות אליליות שלא עברו ניצור. בשנת [[391]] נאסרה הקרבת דם ונאסר הביקור במקדשים או עבודת פסילים. על המקדשים האלילים שהוכרזו "נטושים" השתלטו מיידית ה[[נוצרים]] ואנשי דת כמו הבישוף [[תאופילוס מאלכסנדריה]] שהגישו בקשות להרסם ולבנות על מקומם כנסיות נוצריות.

צו נוסף של תאודוסיוס הורה על הפסקת הסובסידיות שעדיין נותרו למקדשים האליליים מהתקופה היוונית-רומית. האש הקדושה ב[[מקדש וסטה]] ב[[פורום רומאנום]] כובתה וה[[בתולה וסטלית|בתולות הוסטליות]] סולקו. והוטלו עונשים על [[ניבוי עתידות]] ומעשי כישוף שנעשו בהתאם למסורת הרומית. בצו אחרון שהוציא, בשנת [[393]], ביטל תאודוסיוס גם את [[המשחקים האולימפיים הקדומים|המשחקים האולימפיים]] והביא לקיצו עידן בו נמנו השנים על פי ה[[אולימפיאדה|אולימפיאדות]]. שלטונו של תאודוסיוס הביא למעשה למותה הכמעט מוחלט של הדת הרומית העתיקה ולהפיכתה של הדת הנוצרית לדת הכמעט בלעדית של האימפריה הרומית.

אולם, אף על שהנצרות הפכה לדת הדומיננטית באימפריה הרומית. לדת הרומית הייתה השפעה החשובה ביותר על המערב, בכך שהיא היוותה את הצינור דרכו עברו הדת ו[[המיתולוגיה היוונית]] לתרבות [[העולם המערבי]]. בנוסף לדת הרומית הייתה השפעת לא מבוטלת על הנצרות הן במבנה הכנסייה הקתולית, והן במבנה הפולחן, השפה והאסתטיקה שבלבוש ובאומנות, אשר כל השפעות אלו ניכרות עד ימינו.

===ספורט===
{{הפניה לערך מורחב|ספורט ברומא העתיקה}}
[[קובץ:Jean-Leon Gerome Pollice Verso.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גלדיאטורים בזירת הקרב (שחזור)]]
הפעילות הגופנית הספורטיבית ברומא העתיקה הייתה נחלתם של מעטים: אנשי מקצוע מזה ו[[שבוי|שבויי מלחמה]] מזה. את ה[[ספורט]] הרומאי אפיינו התכונות הבאות: נוקשות וקשיחות, שעשועיות, תועלתיות ו[[פוליטיזציה]]. צמד האטרקציות הרומיות – [[מרוץ מרכבות]] ושעשועי הדם (קרבות [[גלדיאטור]]ים) – נועד לרכז את ההמונים ביציעי הצופים, למוסס את האגרסיות שלהם ולהגביר את תמיכתם בבית הקיסרות על ידי עידוד היצר הפטריוטי. פה-ושם מוצאים השפעות [[יוון העתיקה|יווניות]], אך אלה נועדו לבני האריסטוקרטיה. שני דברים חסרו בספורט הרומי, שכה ייחדו את זה היווני – היעדר גימנסיונים (ספורט במערכת החינוך) ותחרויות על בסיס (כמעט) חובבני.

===חיי יום יום===
{{להשלים|פסקה=כן|נושא=היסטוריה|נושא2=מדינות אירופה}}

=== המטבח הרומי ===
{{להשלים|נושא=היסטוריה|נושא2=מדינות אירופה}}

==אמנות==
{{להשלים|פסקה=כן|נושא=היסטוריה|נושא2=מדינות אירופה}}

====אדריכלות====
{{הפניה לערך מורחב|אדריכלות רומית}}
האדריכלות הרומית היא [[סגנונות באדריכלות|סגנון אדריכלי]] אשר אפיין את רומא העתיקה ואת האימפריה הרומית בכלל ומהווה במידה רבה בסיס לכלל סגנונות האדריכלות המערביים עד ל[[המאה ה-20|מאה ה-20]]. האדריכלות הרומית אימצה את השפה החזותית של [[אדריכלות יוון העתיקה|האדריכלות היוונית]] ושכללה אותה גם בהיבט העיצוב וגם ב[[טכנולוגיה]].

האדריכלות דאז כללה בתוכה גם את [[הנדסה אזרחית|ההנדסה האזרחית]] ופיתוח טכנולוגיות בנייה (חומרים ושיטות). ה[[אדריכל]] הרומי [[מרקוס ויטרוביוס פוליו]] הניח ב[[המאה ה-1 לפנה"ס|מאה הראשונה לפנה"ס]] את היסודות התאורטיים לאדריכלות וההנדסה האזרחית הרומית.

====ספרות====
{{להשלים|פסקה=כן|נושא=היסטוריה|נושא2=מדינות אירופה}}

====ציור====
{{ערך מורחב|ציור רומי}}
[[קובץ:Boscoreale fresco woman kithara.jpg|שמאל|ממוזער|250px|פרסקו של אישה מנגנת מוילה רומית ב[[בוסקורלה]] ב[[איטליה]]]]
בסגנון ה[[ציור]] הרומי ניכרות השפעות [[אמנות יוון העתיקה|יווניות]] רבות. [[פרסקו|פרסקאות]] מהווים את עיקר דוגמאות הציור הרומי ששרדו עד ימינו, אך בספרות הרומית מוזכרות יצירות שצוירו על [[עץ (חומר גלם)|עץ]], [[שנהב]] וחומרים נוספים. על בסיס ממצאי הפרסקו המרשימים של [[פומפיי]], מחלקים חוקרי האמנות הרומית את הציור הרומי לארבע תקופות. התקופה הראשונה, החל מראשית [[המאה ה-2 לפנה"ס|המאה השנייה לפנה"ס]], ועד ראשית או אמצע [[המאה ה-1 לפנה"ס|המאה הראשונה לפנה"ס]], מאופיינת בעיקר בציורים המחקים טקסטורת [[שיש]] או [[בנייה באבן]], לצד מספר ציורים של דמויות [[מיתולוגיה רומית|מיתולוגיות]].

בציורים מהתקופה השנייה, שהחלה בראשית המאה הראשונה לפנה"ס, ניתן למצוא ניסיונות לחקות באופן מציאותי ותלת־ממדי [[אדריכלות רומית|מבנים ארכיטקטוניים]] ונופים. התקופה השלישית עיקרה בשלטונות של [[אוגוסטוס קיסר]] ([[27 לפנה"ס]] – [[14|14 לספירה]]), אז דחו האמנים את התיאורים הריאלסטיים לטובת סגנון קישוטי. מוטיבים ארכיטקטוניים, סצינות נוף פשוטות או דוגמאות מופשטות צוירו במרכז היצירות, על רקע מונוכרומטי. הסגנון הרביעי, החל מ[[המאה ה-1|המאה הראשונה לספירה]], התאפיין בסצינות מהמיתולוגיה, לצד שמירה על המוטיבים הארכיטקטוניים, והדוגמאות המופשטות.

====פסיפס====
{{ערך מורחב|פסיפס רומי}}
[[קובץ:Monalisagalilee.jpg|שמאל|ממוזער|200px|פסיפס של פני אישה מהוילה הרומית בציפורי]]אמנות יצירת ה[[פסיפס]] הרומית הושפעה רבות מ[[אמנות יוון העתיקה|התרבות היוונית]]. האמנים הרומים יצרו פסיפסים מרהיבים בבתי העשירים ובמקומות פולחן ברחבי האימפריה. הכמות הגדולה של הפסיפסים שיוצרו בגל הבנייה הענק של האימפריה הרומית הביא את האמנים הרומים לפתח סגנון פסיפס פשוט יותר מזה היווני, לחדרים משניים בחשיבותם, או כאלה בהם נעשה שימוש אינטנסיבי.

בין הממצאים הקדומים ביותר של פסיפס רומי נמנים הפסיפסים של [[דלוס|האי דלוס]] – שתוארכו לתקופת [[הרפובליקה הרומית]] ([[המאה ה-2 לפנה"ס|המאה השנייה לפנה"ס]]). הפסיפס הרומי הגדול ביותר נמצא בוילה קאזאל שב[[סיציליה]], בו סצינות ציד וקרב מכסות 300 מ"ר. הפסיפס תוארך לתקופת [[הקיסרות הרומית]] המאוחרת – סביב תחילת [[המאה ה-4 לספירה|המאה הרביעית לספירה]].

גם ב[[ארץ ישראל|ארץ]] נמצאו פסיפסים רומיים, המרשים שבהם בעיר העתיקה [[ציפורי (יישוב עתיק)|ציפורי]].

====פיסול====
{{ערך מורחב|פיסול רומי}}
הפיסול הרומי מקורו בהקמת הרפובליקה במאה החמישית לפנה"ס, תחילה הוא הושפע מן הפיסול האטרוסקי אולם הוא החל לקלוט השפעות יווניות חזקות עם עליית כוחה של רומא בעולם הים תיכוני לאחר הניצחון ב[[המלחמה הפונית השנייה|מלחמה הפונית השנייה]].

====תיאטרון====
{{להשלים|פסקה=כן|נושא=היסטוריה|נושא2=מדינות אירופה}}

==כלכלה==
[[קובץ:Maximinus denarius - transparent background.PNG|ממוזער|150px|שמאל|דינר רומאי, עשוי כסף טהור]]
רומא שלטה על שטח נרחב, עם משאבים נרחבים של טבע ואנוש. הכלכלה הרומית נשארה מרוכזת ב[[חקלאות]] וב[[מסחר]]. סחר חופשי חקלאי שינה את תוואי השטח האיטלקי, וב[[המאה ה-1 לפנה"ס|מאה ה-1 לפנה"ס]], החליפו נכסי הענבים והזיתים את החוות של האיכרים העצמאיים.

רומא נודעה בשגשוגה הכלכלי שנבעה ממספר סיבות כגון מ[[סחר בינלאומי]], [[אימפריאליזם|כיבוש שטחים רבים]] וביסוס [[המשפט הרומי|מערכת משפטית מורכבת]], ולפי מחקרים של [[היסטוריה כלכלית|כלכלנים היסטוריים]] כגון [[אנגוס מדיסון]]{{הערה|{{אנ|Angus_Maddison|הפניה לערך באנגלית - Angus Maddison}}}} כבר בשנת [[1|1 לספירה]] הייתה ה[[האימפריה הרומית|אימפריה הרומית]] לאחד האזורים העשירים ביותר בעולם, עם [[תוצר מקומי גולמי|תוצר לנפש]] (אם היה מחושב באותה תקופה) גבוה ב-73% מהממוצע העולמי [[המאה ה-1|באותן שנים]]{{הערה|Maddison 2007, p. 382, table A.7 Contours of the World Economy 1-2030 AD: Essays in Macro-Economic History|כיוון=שמאל}}.

[[קובץ:World Lead Production.jpg|ממוזער|ייצור [[עופרת]] עולמי. ניתן לראות גידול מסיבי בימי [[הרפובליקה הרומית]] שחוזר לשיאו רק מאוחר יותר בעת [[המהפכה התעשייתית]]]]

כלכלת הרפובליקה המוקדמת הייתה מבוססת על חקלאות קטנה ותשלום מיסים. למרות זאת, בעקבות מלחמות וכיבושים, נעשו עבדים זולים ונמצאו בשפע ברחבי האימפריה, ובזמן הרפובליקה המאוחרת הכלכלה הייתה בעיקרה מבוססת על אוכלוסיית העבדים.

אף ש[[סחר חליפין]] היה בשימוש ברומא העתיקה, לעיתים קרובות באיסוף [[מיסים]], לרומא הייתה מערכת [[מטבע]]ות מפותחת מאוד, שכללה מטבעות [[פליז]], ומטבעות מ[[מתכות יקרות]] בשימוש בתוך האימפריה ואף מחוצה לה – כמה מטבעות נתגלו על ידי חוקרים ב[[הודו]], למשל. לפני המאה ה-3 לפנה"ס, נחושת נסחרה על פי משקל ובגושים לא מסומנים, סביב איטליה כולה. מטבעות הנחושת היו בשווי של פאונד נחושת רומאי אחד, אך שקלו פחות. כך, ההמרה לכסף רומאי הייתה במגמת עלייה עם ערכו המהותי כמתכת.

סוסים היו יקרים למדי, ובהמות מסע אחרות היו איטיות מדי לסחיבת הסחורה בדרכים הרומאיות, שחיברו יותר עמדות צבאיות אחת לשנייה, מאשר לשווקים, ותוכננו בעיקר למרכבות ועגלות. כתוצאה מכך, מעט מאוד מסחר התקיים בין המחוזות הרומאיים, עד לעלייתה של המסחר הימי במאה ה-2 לפנה"ס. בהמשך תקופה זו, הובלת סחורה מגדר שבספרד לאלכסנדריה שבמצרים, מסע הסובב את כל הים התיכון, לקח פחות מחודש. הובלה דרך הים הייתה זולה יותר באופן משמעותי מהחלופה היבשתית, כך שתדירות של מסעות אלו גדלה בהרבה.

==צבא==
{{הפניה לערך מורחב|הצבא הרומי}}
[[קובץ:Roman army in nashville.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לגיונרים בחימוש מלא (שחזור)]]
[[קובץ:קסדת חייל רומאי.jpg|שמאל|ממוזער|100px|קסדת חייל רומאי, כפי שמוצגת במוזיאון ישראל]]
[[הצבא הרומי]] היווה את הכוחות המזוינים של רומא העתיקה. הוא כלל יחידות [[הצי הרומי|צי]], [[לגיון|לגיונות]], [[חיל עזר בצבא הרומי|חיילות עזר]] שלהם וגב לוגיסטי ששירתו את המלוכה הרומית, הרפובליקה הרומית ומאוחר יותר את האימפריה הרומית. הצבא הרומי היה הכלי העיקרי בו שלטו הרומים על מרבית ארצות הים התיכון, ובשיאה של האימפריה, אף על [[בריטניה הגדולה]] ופרת.

הצבא הרומי התפתח לאורך הזמן החל ממבנים פשוטים בתקופת השלטון ה[[אטרוסקים]] (המאות ה-6 וה-8 לפנה"ס) עד שיא פריחתה של מכונת הלחימה הרומית בתקופת הרפובליקה המאוחרת והקיסרות. אופיו של הצבא השתנה גם הוא, מצבא [[מיליציה]] המבוסס על בני השכבות העליונות של אזרחי רומא, המממנים את כלי הנשק שלהם, דרך צבא המבוסס ברובו על מתנדבים מקרב בני המעמד התחתון, ועד לצבא מקצועי של [[שכירי חרב]], שנתמך באפן מאסיבי על ידי חיילים זרים ובני חסות למיניהם.

אחד הקווים המאפיינים של התפתחות של הצבא הרומי היה יכולת להסתגל למציאות חדשה, לאמץ [[תורת לחימה]] וכלי נשק זרים ולשכלל את אומנות המלחמה שלו. כבר מהמאה החמישית למדו הרומאים דרך האטרוסקים להשתמש בכלי הנשק ובשיטות הלחימה של ההופליטים והפלאנקס היוונים. מאוחר יותר אימצו הרומאים כלי נשק סאמניטיים ואיברים כגון החרב והפיליום, ובמכונות המצור של הצבאות ההלניסטיים. הצבא הרומי פיתח ושיכלל גם רעיונות מקוריים כגון מערכת הקרב המאניפולארית, הטקטיקה של הקהורטות, וחשיבותו של שימוש במחנה מסודר כמרכיב יסוד בשדה הקרב.

גורם חיוני נוסף בהצלחתה של המערכת הצבאית ברומא, לפחות עד לתקופת הקיסרות, היה ביצוע רעיון שירות החובה של האזרח בצבא בצורה המקיפה והיעילה ביותר עד אז. מערכת זו הוביל לעליונותה של רומא בתחום כוח האדם מול יריבותה. עליונות זו, יחד עם שימושה הנכון בכוחם של בעלות בריתה, פתיחותה לחידושים צבאיים מפנים ובחוץ, ושיטת לחימה ואימונים שהתבססה על משמעת חמורה, יסודיות ושיטתיות, הובילו ליצירתה של מכונת מלחמה אימתנית שהייתה בעלת האמצעים לנצח את רוב מלחמות רומא.
{{-}}

==ממשל ומשפט==
===ממשל===
בתקופת המלוכה למלך הרומאי היה [[אימפריום]] בלתי מוגבל והוא זה ששלט במדינה, לאחר הפלת המלוכה וכינון הרפובליקה רומא העתיקה נשלטה על ידי שלוש רשויות: המגיסטראטים, [[הסנאט הרומי|הסנאט]] ו[[אספות העם ברומא העתיקה|אספות העם]]. המגיסטראטים הם אלו שניהלו את ענייני היום-יום של המדינה ואת אספות העם שבהם הועברו חוקים ונבחרו המגיסטראטים, לסנאט היה תפקיד מכריע על התנהלות המדינה שנבע לא מסמכותו אלא מיוקרתו מכיוון שהוא הורכב ברובו על ידי מגיסטראטים לשעבר, כמו כן כל ענייני החוץ היו בתחום סמכותו והוא היה מופקד על אוצר המדינה.

המוסדות הרפובליקאים המשיכו לתפקד בתקופת הקיסרות כדי לספק מראית עין שהמשטר הוא לא מלוכני, הם עברו תהליך של התנוונות והפכו ללא יותר מתיאטרון בובות פסבדו-רפובליקאי. הקיסר הרומאי הוא שהיה בעל הכוח האמיתי במדינה וסמכותו הייתה אבסולוטית.

===משפט===
{{הפניה לערך מורחב|המשפט הרומי}}
המשפט הרומי הוא המערכת ה[[משפטים|משפטית]] של רומא העתיקה. התפתחות המשפט הרומי נמשכה כאלף שנים, משנת [[449 לפנה"ס]] בערך, עת נוצרו "שנים עשר הלוחות" עד ל[[קודיפיקציה]] של המשפט הרומי שנערכה על ידי הקיסר [[יוסטיניאנוס הראשון]] בשנת [[530]] לספירת הנוצרים. המשפט הרומי כפי שהשתמר בקוד של יוסטיניאנוס הפך לבסיס המערכת המשפטית ב[[האימפריה הביזנטית|אימפריה הביזנטית]] ומשם הפך לבסיס לרבות ממערכות [[המשפט הקונטיננטלי]] במערב אירופה.

במובנו הרחב של המושג "המשפט הרומי" ניתן לומר שאין המדובר רק במערכת המשפטית הנהוגה ברומא הקדומה אלא במערכת המשפטית שיושמה ברוב מדינות [[אירופה]] עד לסוף [[המאה ה-18]]. במדינות רבות כ[[גרמניה]] יישומו של המשפט הרומי נמשך עד לתקופה מאוחרת יותר. מסיבות אלו מערכות משפטיות מודרניות באירופה ומחוצה לה מושפעות במידה רבה על ידי המשפט הרומי, במיוחד בשדה [[המשפט האזרחי]]. אפילו [[המשפט הבריטי]], אשר בו התפתחה מערכת נפרדת של דינים הקרויה [[המשפט המקובל]] הושפע במידת מה מן המשפט הרומי, על אף שהשפעה זו פחותה בהרבה מהשפעת המשפט הרומי על המערכות המשפטיות ביבשת אירופה.
{{-}}

==יהודים ויהודה==
===ממלכת יהודה החשמונאית ורומא===
[[קובץ:Arch of Titus Menorah.png|שמאל|ממוזער|250px|תבליט משער טיטוס המנציח את תבוסת יהודה על ידי הרומים ובזיזת אוצרות המקדש]]
{{הפניה לערך מורחב|התקופה הרומית בארץ ישראל}}
הקשרים הרשמיים הראשונים בין רומא ל[[ממלכת החשמונאים]] נעשו בימי [[יהודה המכבי]] כאשר זה חתם על ברית עם רומא, שנועדה לחזק את היהודים במלחמתם נגד [[הממלכה הסלאוקית]]. רומא מצידה חתמה על ברית זו כחלק מהמדינות שלה במזרח בתקופה זו ליצור קשרים רבים עם עמים וארצות שהיו תחת שלטון הממלכות ההלניסטיות. טיב היחסים בין רומא ליהודה השתנה בשנת [[63 לפנה"ס]] עם כיבוש [[ירושלים]] על ידי [[פומפיוס]]. משנת [[37 לפנה"ס]] ועד [[4 לפנה"ס]] שררה ביהודה מלכות [[הורדוס]] מלכות בחסות הרומאים. מספר שנים לאחר מותו של הורדוס החלו הרומים לשלוט בארץ באופן ישיר על ידי [[תקופת הנציבים|נציבים]], שלטון זה, ההבדלים המהותיים בין התרבות היהודית לתרבות הרומית, וזרמים משיחיים שהיו בארץ הוביל בסופו של דבר לשלוש מרידות גדולות נגד השלטון הרומי:
*[[המרד הגדול]] בין השנים 66 ל-73, בו חרב [[בית המקדש השני]]. ולאחריו הפכה הארץ לפרובינקיה בה משל [[לגאט אפיפיורי|לגאט]] (מושל) אשר מקום מושבו היה ב[[קיסריה]].
*[[מרד התפוצות]] בשנת 115, בתקופת הקיסר [[טראיאנוס]], אשר ארך שנתיים
*[[מרד בר כוכבא]] בין השנים 133 ל-135

לאחר דיכוי מרד בר כוכבא שינה הקיסר [[אדריאנוס]] את שם הפרובינקיה ל"סוריה פלשתינה", ואת שמה של ירושלים ל"איליה קפיטולינה", ובכך ניתן לראות את סופה של "יהודה" כיחידה מדינית.

===היהודים בתפוצות האימפריה===
עם השתלטותה של רומא על הממלכות ההלניסטיות באה לידי שלטונה אוכלוסייה גדולה של יהודים, בדרך כלל הרומאים נתנו ליהודים רשות לחיות על פי דתם ופטרו אותם מחובות שהיו יכולים לפגוע בכך כגון שירות צבאי.

היחסים עם היהודים הידרדרו על רקע המצב ביהודה, לאחר [[המרד הגדול]] יהודי התפוצות היו חייבים בתשלום [[המס היהודי]], בזמן שלטונו של [[טראיאנוס]] [[מרד התפוצות|יהודי התפוצות מרדו]], אף על פי שייתכן שהרקע למרד היו היחסים העכורים של שכניהם ההלניסטים ולא השנאה לרומא, וכתוצאה מכך הושמדו קהילות רבות.

===שנאת ישראל ברומא העתיקה===
{{הפניה לערך מורחב|שנאת ישראל ברומא העתיקה}}
{{להשלים|פסקה=כן|נושא=היסטוריה|נושא2=מדינות אירופה}}

===רומא בספרות חז"ל===
רובם של חכמי [[חז"ל]] פעלו וכתבו בתקופת שלטון הרומאים ב[[ארץ ישראל]]. דמותו של השלטון הרומי בארץ ישראל העולה מספרות [[חז"ל]] היא שלילית ביותר, בעקבות האתגר התרבותי והדתי שהשלטון הציב בפני [[עם ישראל]], ובעקבות דיכוי המרידות והמאבקים של העם מול השלטון.
דוגמה ליחס ההנהגה היהודית לשלטון הרומי, ויחסו של זה להנהגה היהודית ניתן למצוא
ב[[תלמוד הבבלי]]{{הערה|[[מסכת שבת]] ל"ג ע"ב}}, שם מסופר כי [[רבי שמעון בר יוחאי]] ביקר את הרומאים בחריפות:
{{ציטוט|תוכן=כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם- תיקנו שווקים להושיב בהן [[זנות|זונות]], מרחצאות לעדן בהן עצמן, [[גשר]]ים ליטול מהן [[מכס]].}}
על פי הסיפור, רבי שמעון בר יוחאי נידון למיתה בעקבות דבריו, ונאלץ לרדת למחתרת.

דוגמה נוספת ניתן למצוא בפירוש חז"ל לחזון ארבע המלכויות שמופיע ב[[ספר דניאל]] – על פי פירוש חז"ל רומא מוקבלת למלכות הרביעית, הנוראה מכולן{{הערה|{{JSIJ|רבקה רביב|עיצוב נבואות ארבע המלכויות בדניאל בספרות חז"ל|5|/raviv|2006}}}}.

ייסוד רומי מתואר בתלמוד הירושלמי, כייסוד הדרגתי אשר כל התפתחות בו נגרמה בעקבות ירידה רוחנית בעם ישראל. {{ציטוט|א"ר [[לוי (אמורא)|לוי]], יום שנתחתן [[שלמה]] ל[[פרעה נכה]] מלך מצרים, ירד [[מיכאל]] ונעץ קנה בים והעלה שלעטוט{{הערה|[[שרטון]], כלומר יצר אי במים}}, ונעשה חורש גדול, וזה הוא כרך גדול שברומי. יום שהעמיד [[ירבעם]] שני עגלי זהב באו [[רמוס ורומולוס|רומס ורומילס]] ובנו שני צריפים ברומי. יום שנסתלק בו [[אליהו הנביא|אליהו]] הועמד מלך ברומי.|תלמוד ירושלמי מסכת עבודה זרה דף ג.}}

==ראו גם==
*[[האימפריה הרומית]]
*[[האגודה לקידום הלימודים הרומים]]
*[[מאגיה בעולם היווני-רומאי]]

==לקריאה נוספת==
*{{צ-ספר|מחבר=איתן בורשטיין|שם=לקסיקון לעולם הקלאסי|מו"ל=הוצאה לאור pertinax|שנת הוצאה=2015|מקום הוצאה=תל אביב}}
*'''[[האנציקלופדיה העברית]]''', כרך ל', ראו ערך רומא, עמ' 707–775, הוצאת [[ספרית פועלים]], 1988
*[[תאודור מומזן]], '''דברי ימי רומא''', בשלושה כרכים, [[מסדה (הוצאת ספרים)|הוצאת מסדה]], תשכ"א
*[[טיטוס ליוויוס]], '''תולדות רומא''', תרגום על ידי שרה דבורצקי, [[מוסד ביאליק]]
*מ. קארי, '''דברי ימי רומא, עד סוף תקופת קונסטאנטינוס''', [[הוצאת ש. פרידמן]], תל אביב
*[[דוד אשרי]], "קניין לדורות: היסטוריונים יוונים וכתיבת היסטוריה ביוון ורומא", [[הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס]], ירושלים, תשס"ד
*[[ישראל שצמן]], "האימפריה הרומית ומורשתה", הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]], תשס"ב

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים|ויקישיתוף=Category:Ancient Rome}}
*[http://www.unrv.com היסטוריית האימפריה הרומית] אתר מקיף ומפורט {{אנגלית}}
*[http://www.jmarcussen.dk/historie/reference/romernavn.html שמות לטיניים למקומות גאוגרפיים בתרגום לאנגלית]
*[[אורי אמיתי]], '''[http://amitay.haifa.ac.il/index.php/העולם_הקלאסי_-_מתוקשב העולם הקלאסי]''', קורס מתוקשב באונ' חיפה. הרצאות הווידאו נגישות לכל להורדה
*[http://listverse.com/2014/02/13/10-lesser-known-ancient-roman-traditions/ כמה מן המנהגים הרומים] {{אנגלית}}
* {{בריטניקה}}
*[https://thehistoryofrome.typepad.com/the_history_of_rome/page/2/]
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007559656005171|רומי}}
* {{אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית}}

== הערות שוליים ==
{{הערות שוליים}}

{{רומא העתיקה}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:רומא העתיקה|*]]
[[קטגוריה:איטליה: היסטוריה]]
[[קטגוריה:העת העתיקה]]
[[קטגוריה:רומא העתיקה: היסטוריה]]