רחוב וילו 2
מידע כללי | |
---|---|
סוג | בית מגורים שהוסב למוזיאון, מוזיאון היסטורי |
כתובת | המפסטד |
מיקום | קמדן |
מדינה | הממלכה המאוחדת |
בעלים | קרן הנאמנות הלאומית למקומות בעלי עניין היסטורי או יופי טבעי |
מפעיל | קרן הנאמנות הלאומית למקומות בעלי עניין היסטורי או יופי טבעי |
הקמה ובנייה | |
תקופת הבנייה | ?–1939 |
תאריך פתיחה רשמי | 1939 |
אדריכל | ארנו גולדפינגר |
סגנון אדריכלי | אדריכלות מודרנית |
קואורדינטות | 51°34′N 0°10′W / 51.56°N 0.17°W |
אתר רשמי | |
רחוב וילו 2 או דרך וילו 2 (באנגלית: 2 Willow Road) הוא סדרת מבנים שתכנן האדריכל ארנו גולדפינגר. המבנים נבנו בשנת 1938 בהמפסטד שבצפון לונדון.
מבנים אלה מוגדרים כיום מבנים לשימור בשל ייחודם הארכיטקטוני ויופיים. הם מנוהלים על ידי הקרן הלאומית הבריטית, ופתוחים לקהל מאז 1995.
המבנה היה המבנה המודרניסטי הראשון שרכשה הקרן, לאחר מחלוקת ציבורית חריפה בדבר חשיבותו הארכיטקטונית. במבנה התגורר האדריכל גולדפינגר, יחד עם אשתו אורסולה וילדיהם, עד מותו של גולדפינגר בשנת 1987.
תיאור המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבנה, הנמצא ברחוב וילו 1, 2 ו-3, נבנה מבטון וצופה בלבנים אדומות. מספר מבנים ויקטוריאניים שעמדו במקום נהרסו למטרת בניית המבנה, על אף מחאות השכנים, בהם הסופר איאן פלמינג. בעקבות כעסו של פלמינג על גולדפינגר, ובשל שנאתו של פלמינג את המבנה ה"מכוער" בעיניו, קרא פלמינג לנבל נגדו צריך להילחם ג'יימס בונד בספרו גולדפינגר, על שם האדריכל.
המבנה המרכזי שבנה גולדפינגר עבור משפחתו הוא הרחב משלושת הבתים, ובו גרם מדרגות ספירלי שתכנן המהנדס הדני אוב ארופ. בשל שלד הבטון שלו, חדרי הבניין רחבים ואין בו עמודי תמיכה פנימיים.
במבנה מוצגים רהיטים שעיצב גולדפינגר עצמו וכן יצירות אמנות של בריג'ט ריילי, מרסל דושאן, הנרי מור ומקס ארנסט, מאוספו של גולדפינגר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניג'ל ורבורטון, Ernő Goldfinger: The Life of an Architect הוצאת רוטלדג' 2004 ISBN 0-415-25853-7.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר האינטרנט הרשמי של רחוב וילו 2 (באנגלית)
- רחוב וילו מס' 2 - תיאור האתר באתר הקרן הלאומית
- מיקום המבנה
- מידע על המבנה
עיינו גם בפורטלים: | |||
---|---|---|---|
פורטל לונדון | |||
האדריכלות |