שלמות טריטוריאלית
שלמות טריטוריאלית או שלמות תחומתית[1] (באנגלית: Territorial integrity) היא עיקרון בתחום המשפט הבינלאומי הפומבי הקובע כי אל למדינות לקדם סיפוח שטחים או שינויי גבול בתחומן של מדינות אחרות. העיקרון אף קובע כי שינויי גבול שנקבעו באמצעות שימוש בכוח הם צעדי תוקפנות ומהווים עילה למלחמה.
בשנים אחרונות התגלע מתח בין עקרון השלמות הטריטוריאלית לבין המושג התערבות הומניטרית מכוח סעיף 73b של מגילת היסוד של האומות המאוחדות, המחייב את החותמות "לפתח שלטון עצמי, לתת יחס נאות לשאיפותיהם המדיניות של העמים, ולסייע להם בפיתוח מוסדותיהם המדיניים העצמאיים, בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל טריטוריה ותושביה והשלבים השונים של התקדמותה." עקרונות השלמות הטריטוריאלית וההתערבות ההומניטרית באו לידי קונפליקט במלחמת קוסובו.
רקע היסטורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]החל משחר ההיסטוריה של העמים היו קיימות יחידות מדיניות שתבעו לעצמן טריטוריה מוגדרת. פלישה זרה לטריטוריה זו הייתה בבחינת עילה למלחמה, ובדרך כלל הוכרעה בשדה הקרב. לעיתים היו מספר רמות של שלטון, שבמסגרתן יחידות מדיניות שונות הכריזו מלחמה זו על זו, בעוד שהן הכירו יחדיו בסמכות שלטונית גבוהה יותר. כך שליטים פאודליים בימי הביניים היו יוצאים למלחמה איש ברעהו, בעוד כולם הכירו בסמכות המלך היחיד השולט מעליהם. יש הרואים בשלום וסטפאליה משנת 1648 את התגלמות הרעיון המודרני של שלמות טריטוריאלית, אף שיש החולקים על קביעה זו.
אחת ממטרותיו של חבר הלאומים, שנוסד לאחר מלחמת העולם הראשונה, הייתה לקיים את עקרון השלמות הטריטוריאלית, בין שאר עקרונות המשפט הבינלאומי הפומבי. מכוח עיקרון זה גינה חבר הלאומים את פלישת איטליה לאתיופיה. חבר הלאומים תמך ברפובליקה הסינית כנגד הקמתן של ישויות מדיניות נפרדות, מנצ'וקוו, מנצ'וריה ומונגוליה הפנימית. היסטוריונים רבים קושרים את ירידת קרנו של חבר הלאומים בכשלונו לכפות את עמדתו בנושאים אלה.
עם יסוד האומות המאוחדות ומאוחר יותר ארגונים בינלאומיים נוספים דוגמת הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, עקרון השלמות הטריטוריאלית היה לעיקרון מנחה ביישוב סכסוכים בינלאומיים. עקרון השלמות הטריטוריאלית מנחה לעיתים קרובות את יחסם של ארגונים אלה לסכסוך הישראלי-פלסטיני. עקרון השלמות הטריטוריאלית אף קיבל ביטוי נרחב ב"עשרת העקרונות" של הסכמי הלסינקי של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה משנת 1975, בהם העיקרון הרביעי מוקדש ל"שלמות טריטוריאלית של האומות".
