סיפוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סיפוח מדיני הוא צירוף חוקי-פורמלי של שטח מסוים לישות פוליטית אחרת לשם יצירת ריבונות על השטח החדש. בניגוד לכיבוש, בסיפוח השטח משתייך למדינה הכובשת דה יורה ולא רק דה פקטו. בניגוד למקרה של מסירת שטחים, שבו טריטוריה ניתנת או נמכרת לישות פוליטית אחרת באמצעות הסכם, או במקרה של מיזוג פוליטי, שבו נשאלים שני הצדדים לדעתם על המיזוג, סיפוח הוא צעד חד צדדי שבו מדינה משתלטת על שטח.

בדרך כלל, מסופחים שטחים קטנים או חלשים יותר לישויות חזקות יותר. המונח "סיפוח" יכול להצביע על צירוף בכפייה, על מדיניות התפשטות והשתלטות, ועל מדיניות חד צדדית של הצד המספח החזק יותר, לאחר הפעלת אמצעי אלימות צבאיים או לפחות איום כי ייעשה שימוש באמצעים אלה. לפיכך, מעדיפים במקרים אחרים לתאר מצב של צירוף שטחים במונחים בעלי נופך חיובי יותר, כמו החלת ריבונות, איחוד פוליטי או איחוד מחדש.

על פי אלן בייקר, "משמעותו של סיפוח היא נטילת בעלות או ריבונות על טריטוריה שלא הייתה שייכת לך קודם, בדרך כלל ממדינה אחרת. צעד שכזה הוא אסור על פי הדין הבינלאומי. לא משנה מה הנסיבות - גם אם מדינה הותקפה ונאלצה לצאת למלחמה, הרי שהחוק הבינלאומי אינו מאשר לה לספח אליה חבל ארץ שבו זכתה במלחמה מאחר שהוא אינו שייך לה."[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי עקרונות המשפט הבינלאומי, כפי שהיה נהוג עד מלחמת העולם השנייה, ניתנה זכות הכיבוש לכוח צבאי שניצח בעימות מזוין, כולל החלת כיבוש צבאי או סיפוח. במהלך מלחמת העולם השנייה, סיפוח היה אמצעי דרכו איבדו אוכלוסיות שלמות את ההגנות שלהן כאוכלוסיות בשטח כבוש על פי החוק הבינלאומי.

מלחמת העולם השנייה ותוצאותיה גרמו לשינוי ביחסה של הקהילה הבינלאומית למקרי כיבוש וסיפוח. בעקרונות המשפט הבינלאומי שנוסחו במהלך משפטי נירנברג נקבע איסור על מלחמה תוקפנית. גישה דומה באה לידי ביטוי בהצהרות שונות של מנהיגי המעצמות ובשורה של החלטות בעצרת הכללית של האו"ם, בהן החלטה 3314. שינויים נוספים במשפט הבינלאומי, כדוגמת אמנת ז'נבה הרביעית, מקשים על מדינות כובשות לעקוף את החוק הבינלאומי באמצעות סיפוח, לכן כיום סיפוח של חבל ארץ אפשרי רק כאשר המדינה לה היה שייך חבל הארץ חדלה מלהתקיים.

דוגמאות:

סיפוח במדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1949 סיפחה ממשלת ישראל, לאור הסכמי שביתת הנשק עם ירדן, את יישובי ואדי עארה לשטחה. סיפוח זה מוכר מבחינה בינלאומית.

לאחר 1967 עלתה סוגיית סיפוח השטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. למרות חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל וחוק הגולן, רוב המדינות והארגונים הבינלאומיים אינם מכירים דה יורה בירושלים כבירת ישראל, ולא מקבלים את סיפוח מזרח ירושלים ורמת הגולן.

קיימים בישראל גורמים הקוראים לסיפוח יהודה ושומרון למדינת ישראל, באופן מלא או חלקי. מפלגת הבית היהודי למשל, קוראת לסיפוח שטח C בו נכללים כל היישובים היהודיים ביש"ע והחלה מלאה של החוק והריבונות הישראלית עליהם.

בשנת 2013 הוקמה "השדולה להחלת החוק הישראלי ביהודה ושומרון" בכנסת. מירי רגב, ממקימות השדולה, אמרה: "אני לחלוטין לא מאמינה באופציה של שתי מדינות לשני עמים, וכפי שהחלנו את החוק הישראלי ברמת הגולן ובמזרח ירושלים, שום דבר לא אמור למנוע מאיתנו את החלת החוק הישראלי גם על היישובים היהודיים ביהודה ושומרון. זאת אמורה להיות תשובת הנגד שלנו לחרם של האיחוד האירופי, שיש בו משום התערבות מקוממת בענייניה הפנימיים של המדינה. אם בריטניה ממשיכה לשלוט באיי פוקלנד רק בגלל הנפט, שתיטול קורה מבין עיניה לפני שתנזוף בישראל".[2]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיפוח בוויקישיתוף


קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]