המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה

המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה

חיילים איטלקיים באתיופיה, 8 בנובמבר 1935
חיילים איטלקיים באתיופיה, 8 בנובמבר 1935
מלחמה: הסכסוך האתיופי-איטלקי
תאריכים	אוקטובר 1935 – מאי 1936 (כ־7 חודשים)
מלחמה לפני	המלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה
מקום	אתיופיה
עילה	תקרית וולואל
תוצאה	סיפוח אתיופיה לאימפריה המזרח-אפריקאית של איטליה
הצדדים הלוחמים האימפריה האתיופית איטליה הפשיסטית מפקדים היילה סלאסי ימרו היילה סלאסי בניטו מוסוליני אמיליו דה בונו פייטרו באדוליו רודולפו גרציאני כוחות ~ 760,000 חיילים ~ 500,000 חיילים אבדות ~ 40,000 הרוגים כ-11,000 הרוגים 8,000 פצועים וחולים

המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה התרחשה בשנים 1935–1936 עקב השאיפות האימפריאליסטיות של איטליה.

גורמים

איטליה פנתה לכיבוש אתיופיה ממספר סיבות.

• מוסוליני שאף למחוק את "חרפת עדווה" (1896) במלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה, שבה הובסו האיטלקים בפני האתיופים ובעקבותיה נאלצו להכיר בעצמאותה של ממלכת אתיופיה.
• אתיופיה עשירה באוצרות-טבע ושכנה בסמוך לשתי מושבות איטלקיות – סומלילנד האיטלקית (רוב סומליה של ימינו) ואריתריאה.
• המושלים האיטלקים של אריתריאה וסומליה חששו מפני התחזקותה של אתיופיה תחת מפעל המודרניזציה של היילה סלאסי.
• התפשטות טריטוריאלית הייתה מימוש האידאולוגיה הפשיסטית כחלק מחזון איטליה הגדולה והקמת האימפריה האיטלקית, כמו גם עצם המלחמה, שנחשבה כערך עליון.

מהלך המלחמה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

תקרית גבול בדצמבר 1934 בין סיור אתיופי לאיטלקי שבה נהרגו כמה חיילים איטלקיים נתנה תירוץ לתביעות איטלקיות כלפי אתיופיה. אתיופיה פנתה לאיטליה על מנת לפתור את הסכסוך בהתאם לחוזה ביניהן, אך איטליה הגישה אולטימטום. אי לכך אתיופיה פנתה לחבר-הלאומים שבו הייתה חברה. בריטניה וצרפת ניסו לפייס את מוסוליני בכוחות עצמן. בריטניה אף הציעה בסודיות לתת שטח מאתיופיה לאיטליה ובכך לסיים את המשבר (הסכם לוואל-הור). הניסיונות נחלו כישלון.

צבאות איטליה החלו לפלוש לאתיופיה מצפון באוקטובר 1935, ללא התנגדות כבדה. בתגובה חבר-הלאומים הכריז על איטליה כעל תוקפן והטיל עליה סנקציות כלכליות אשר לא השפיעו על מוסוליני, בעיקר בגלל אי-ההסכמה בנוגע ליחס לאיטליה בין בריטניה וצרפת, אשר לא רצו לקרב את מוסוליני להיטלר ואי-התערבות ארצות הברית.

מוסוליני התחזק מהצלחתו והפלישה התרחבה לשתי חזיתות עד שב-5 במאי 1936 נמלט הקיסר האתיופי, היילה סלאסי, ואדיס אבבה נכבשה. מוסוליני הכריז על איחוד אתיופיה, סומלילנד האיטלקית ואריתריאה ל"מזרח אפריקה האיטלקית".

פשעי מלחמה

כוחות צבא איטלקיה השתמשו ב-300 עד 500 טון של גז חרדל כדי לתקוף מטרות צבאיות ואזרחיות כאחד, למרות שאיטליה אישררה את פרוטוקול ז'נבה משנת 1925 האוסר על השימוש בנשק כימי. גז זה הופק במהלך מלחמת העולם הראשונה והועבר לאחר מכן למזרח אפריקה. ג'ון פרדריק צ'ארלס פולר, שנכח באתיופיה באותה עת, אמר שהשימוש בגז חרדל "היה הגורם הטקטי המכריע במלחמה". ההיסטוריון זאב לקויר העריך כי כשליש מהפגיעות באתיופים במהלך המלחמה נגרמו מנשק כימי.

חיילי צבא אתיופיה השתמשו בכדורי דום-דום, שנאסרו על ידי אמנת האג (1899), וכן התעללו בשבויי מלחמה אריתראים שלחמו בשורות צבא איטליה. מאות לוחמים אריתראים ועשרות חיילים איטלקים עברו התעללות על ידי סירוס, וחלקם הוצא להורג.

בחודשים הראשונים של הפלישה לאתיופיה אימצו חיילי צבא איטליה מדיניות לא רשמית לפיה "אין לקחת שבויים" ולעיתים קרובות הוציאו להורג לוחמי אויב שנכנעו, בהם גם קצינים. במאי 1936 מוסוליני הוציא צו לגרציאני לפיו "יש לירות בכל המורדים שנלקחו בשבי", ולאחר מספר שבועות ביצע גרציאני הרג המוני של "מורדים".

השלכות

מוסוליני נהנה מהערצה אדירה באיטליה והפשיזם האיטלקי הגיע לשיא. היה זה הישג בינלאומי לכוח הפשיסטי, אשר נתן עידוד למוסוליני להתערב במלחמת האזרחים בספרד ולעזור בהשתלטות הפשיסטים שם. איטליה פרשה מחבר הלאומים, והתקרבה לגרמניה (ציר רומא-ברלין, 1936).

הוכח מחדש כי חבר הלאומים אינו מסוגל להשכין שלום ולמנוע כיבושים, ובכך מעודדת תוקפנותן של מדינות. המערב נראה כמשותק מפני החשש שפעולותיו יחזקו את היטלר. המדינות הדמוקרטיות לא יכלו לגבש קו אחיד, והאשימו זו את זו במשבר.

ראו גם

• אתיופיה הכבושה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה בוויקישיתוף

• מלחמת איטליה-אתיופיה, 1935-1936, דף שער בספרייה הלאומית