שסטל רוז'

שסטל רוז'
قلعة يحمور
	מגדל העוז, שסטל רוז'
מידע כללי
סוג	חורבות טירה, אתר ארכאולוגי, טירה, מבצר צלבני
מיקום	מחוז טרטוס
מדינה	סוריה
קואורדינטות	34°48′44″N 35°58′14″E / 34.812222°N 35.970556°E
	(למפת סוריה רגילה) דמשק חלב חומס לטקיה חמה דיר א-זור אל-חסכה א-רקה הים; התיכון; ישר. לבנון ירדן עיראק טורקיה שסטל רוז'

שסטל רוז' (Chastel Rouge ), ידוע גם בשם קלעת יחמור (בערבית: قلعة يحمور), ומופיע לעיתים בטקסטים לטיניים כ Castrum Rubrum בלטינית: "המבצר האדום" הוא מגדל צלבני קטן בצפון-מערב סוריה, בתחומי רוזנות טריפולי הצלבנית. המבצר עומד בתוך כפר יחמור במרחק 12 קילומטר מטרטוס ו-10 קילומטר מסאפיתא. למרות גודלו הקטן וההריסות שבהן היא שוכנת כיום, שסטל רוז' נותרה סמל לניסיונות הצלבנים לבסס שליטה בשטחי סוריה ולהגן על הנתיבים החיוניים המחברים את נמלי הים התיכון לאזורי היבשה. ההיסטוריה שלו מספקת הצצה לדינמיקה החברתית-פוליטית והצבאית של התקופה הצלבנית, במיוחד באזורים שפחות מודגשים על ידי כרוניקות היסטוריות.^[1]

היסטוריה של המבצר

האתר כנראה יושב כבר בתקופה של האימפריה הרומית, בסקר באתר נמצאו עקבות של יישובים קדומים והשם ג'מורה מופיע על מפת פויטינגר, המסמן את משמעותו האסטרטגית בדרכי המסחר.

מעט ידוע על ייסוד המבצר וההיסטוריה המוקדמת של המקום. הסיבה לכך היא ששסטל רוז' הייתה מבצר קטן בעל חשיבות משנית, תפקידו המרכזי היה לשלוט באזורים הכפריים שמסביב ולאבטח את התקשורת בין המעוזים הטמפלרים של טרטוס ושסטל בלן. ידוע כי שסטל רוז' הוענק על ידי טנקרד, נסיך הגליל לפונס, רוזן טריפולי (Pons, Count of Tripoli) בשנת 1112. מאוחר יותר נראה שהמבצר היה בידי משפחה פרנקית, וסאלים של רוזנות טריפולי, חלק מרשת הטירות שהגנו על המחוז. ב-1177/78 העביר רמון השלישי מטריפולי את המעוז למסדר הצבאי של ההוספיטלרים. ב-1188 כבש צלאח א-דין את המעוז. הצלבנים חזרו למקום לאחר מסע הצלב השלישי והחזיקו בו עד שנפל ב-1289 לידי הסולטאן הממלוכי קלאוון.

תיאור המבצר

הארכיטקטורה של שסטל רוז' צנועה, אך היא מדגימה את אותה שילוב של הגנה צבאית וחיים אזרחיים שאופיינה למתחמים צלבניים. מבחינה אדריכלית, המצודה מציעה תובנות חשובות לגבי אסטרטגיות צבאיות צלבניות. הוא מוקף בקיר מלבני עם סגנונות בנייה ייחודיים ומשלב מאפיינים כמו חדרים מקומרים, מגדלים גבוהים להגנה וחרכי חץ וקשת המדגימים את תפקידיו הצבאיים. המתחם נשלט על ידי מגדל עוז מלבני, מוקף בחומת הגנה, עם מגדלי הגנה קטנים יותר בנקודות מפתח. המתחם המלבני, שמידותיו כ-42 מטרים על 37 מטרים רחוק מלהיות מבנה הומוגני. החיפוי החיצוני מציג שלושה סוגי בנייה שונים:

בנייה באבנים גדלות בגובה של 0.6 עד 0.8 מטרים עם חיבורים דקים ללא גימור של טיח שמופיעה באופן לא אחיד על הנדבכים התחתונים של המתחם, במיוחד על הפאה הדרום-מערבית.
בנייה באבנים בגודל בינוני חלקה בגובה של 0.4 עד 0.5 מטרים, עם חיבורים דקים ללא גימור של טיח שנמצאת כמעט על כל המתחם, מהבסיס ועד לגובה של כעשרה נדבכים. אבנים אלו נמצאות גם על פני המגדלים הצדדיים, אך עם הבחנה ברורה של הנדבכים המדגימה את האופי המאוחר של התוספות.
בנייה באבנים קטנות בגובה של 0.3 מטרים עם חיבורים דקים ללא גימור שמכתרת את כל המתחם על פני מספר נדבכים: הנחת הבנייה הזו נראית מאוחרת לבניית המתחם ומתאימה לשלב של הגבהה של החומה ההיקפית בעת התקנת המגדלים.

כמה מאפיינים ייחודיים מאפיינים את המתחם הזה: החלפת אבנים במרצפות ובקצוות על נדבכים מסוימים, היעדר סימנים של ססתי האבן, או אזכורים אפיגרפיים, היעדר קישוטים, היעדר חלונות או חרכי ירי ברמה התחתונה על כל היקף המתחם.

המתחם כולל כיום גישה ראשית הממוקמת במרכז הפאה הדרום-מזרחית שלו. הדלת המלבנית, בגובה של כ-2 מטרים וברוחב של 1.5 מטרים, שמעליו קשת לא בולטת, חצובה באבן יחידה. המרחב האנכי שנוצר בין הקשת לדלת מנוקב בחריץ מלבני שמעל הדלת ומשמש כפתח ירי מהשביל שהקיף במקור את הכניסה. נראה כי לא הייתה קיימת סורג לדלת זו. המשקוף המסיבי נחצב, ככל הנראה בתקופה המודרנית, בקשת מעגלית המאפשרת מעבר של כלי רכב גבוהים יותר. משני הצדדים, עמודי הצד נחתכו במידה רבה, ולאחר מכן שוחזרו ככל הנראה במלט.

למבצר מספר מאפיינים אדריכליים בולטים: מגדל ראשי: מגדל מלבני במרכז המתחם, המוקף בשרידי חומה היקפית, שני מגדלים פינתיים קטנים, חרכי חץ וקשת וחדרים מקומרים לאורך הקירות.

הביצור העיקרי הבולט באתר הוא מגדל העוז, שנשמר היטב והוא מבנה בן שתי קומות באורך 16 מטרים וברוחב 14 מטרים עם קירות בעובי לא אחיד של כ מטר בממוצע. סביב המבנה נשתמרו שרידי חומה שהקיפה את המגדל, באורך 42 מטרים על 37 מטרים. בקצה החומה נבנו שני מגדלים. הקומה הראשונה חולקה לשתי קומות נפרדות על ידי רצפת עץ ומדרגות הובילו אל הקומה השנייה של המבנה. לא ברור מתי הוקם המגדל אך ההשערה כי החומות החיצוניות נבנו במהלך המאה ה-12 והמגדל הנראה כיום נבנה במאה ה-13.^[1]