שעבוד (בטוחה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שעבוד הוא מונח משפטי המתאר ייחודם של נכס או קבוצה של נכסים כבטוחה לקיומו של חיוב. נהוג להתייחס למספר סוגים של שעבוד, בהתאם למהות הבטוחה שמובאת עמם. חלוקה אפשרית נוספת היא לפי היתרון שמוענק למלוה מסוים על פני נושים אחרים. כלומר, לפי סדר הנשיה שהוא מאלץ.

שעבוד מתאפיין בדרך כלל בהגבלות על עבירות הנכס המשועבד, כך שבעל השעבוד, הנושה, יוכל לממש את השעבוד במקרה שבו אין החיוב מקויים. כן מאופיין השעבוד במתן זכות קדימה ביחס לנכס המשועבד על פני נושים שאינם מובטחים בשעבוד, בהליכים כפירוק חברה, הוצאה לפועל או פשיטת רגל.

מטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת השעבוד היא בראש ובראשונה להבטיח לנושה אמצעים מהם הוא יכול ליטול את המגיע לו אם החיוב אינו מקויים. עם זאת, יש הרואים כמטרה לגיטימית של השעבוד יצירת לחץ על בעל הנכס המשועבד, המנוע מלבצע עסקאות מסוימות בנכס המשועבד, כדי שיקיים את החיוב[1].

סוגי שעבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

משכון הוא שעבוד הנעשה מרצונו של החייב, בעוד עיכבון הוא שיעבוד הנעשה על ידי בעל החיוב, במקרה בו החיוב לא קויים.

משכנתה היא שעבוד מקרקעין. שעבוד צף מתאר שעבוד של כלל נכסיו של תאגיד.

מבחינים, בין היתר, בשיעבוד סמלי, שיעבוד ספציפי, שעבוד צף ושעבוד שלילי.

רישום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב דורש השעבוד רישומו במקום המיועד לכך כלשכת רישום המקרקעין, רשם המשכונות או רשם החברות וזאת כתנאי לתוקפו כלפי צד ג' שעליו לדעת על השיעבוד. אם נרשם השעבוד, הוא דבק בנכס גם אם זה נמכר לצד ג', דהיינו: הנושה רשאי לממש את השעבוד ולגבות את חובו אף אם הבעלות בנכס המשועבד עברה לצד ג'.

אותו נכס עצמו ניתן לשעבוד מספר פעמים לנושים שונים, בדרגות שונות, כאשר זכותו של נושה לו שעבוד מדרגה ראשונה קודמת לזכותו של נושה לו שעבוד מדרגה שנייה, וכן הלאה. המונח "פארי פאסו" (pari passu) מתייחס לשעבודים שונים על אותו נכס שדרגתם שווה.

שיעבודים בחוק החברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק החברות מתייחס לשלושה סוגי שעבודים - שעבוד קבוע, שעבוד צף, שעבוד צף עם מגבלה ושסל"ן (שעבוד ספציפי לרכישת נכס).

שעבוד קבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעבוד קבוע (לעיתים, שעבוד ספציפי) הוא כינויו של שעבוד של רכוש ספציפי של החברה, ובא להבטיח לנושה שיוכל לקבל את המשועבד אם הלווה לא יוכל להחזיר את חובותיו (ולתת לנושה עדיפות על נושים אחרים במקרה של פירוק החברה)

השעבוד נרשם ברשם החברות, ולעיתים ברשמים נוספים במידת הצורך. (למשל, שעבוד מקרקעין צריך להירשם הן ברשם החברות והן במרשם המקרקעין) השעבודים הרשומים עבור כל חברה ניתנים לבירור (בתשלום עמלה) ברשם החברות.

שעבוד צף ושעבוד צף עם מגבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוגדר בסעיף 169 לפקודת החברות. מציין שעבוד על כלל נכסי החברה אשר לא שועבדו באופן ספציפי. כשלעצמו אינו מונע שעבוד לאחרים של הנכסים שמכוסים תחת מטרייה זו, כך שבפועל, ניתן עדיין לשעבד אותם בשעבודים קבועים, ולצמצם דרמטית את הבטוחות אותן מספק שעבוד זה. על מנת למנוע זאת, ניתן להשתמש לצרך לשעבוד מגבלה על שעבודים עתידיים בעת יצירתו ללא בעל השעבוד. שעבוד עם מגבלה זו מכונה לרוב פשוט שעבוד צף עם מגבלה, ומתואר בסעיף 169(ב) לפקודת החברות.

שסל"ן - שעבוד ספציפי לרכישת נכס[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסף על השעבודים האמורים, ניתן למנות שעבוד ספציפי לרכישת נכס (שסל"ן בקיצור), אשר מצוין בסעיף 169(ד) כי הוא קודם לשעבוד צף עם מגבלה אשר נקבע לפניו, היות ששעבוד זה ניתן בצמוד להגדלת נכסי החברה (ההלוואה שנלקחה) באותו השיעור או גדול ממנו. (כמו גם השיקול הפרקטי שאחרת, מרגע הטלת שעבוד צף עם מגבלה לא תוכל החברה להצמיד כל שעבוד עתידי להלוואותיה, מה שמצמצם את אפשרותה להמשיך ולנהל עסקים)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]