תביעה נגזרת

לפי סעיף 194 לחוק החברות, תביעה נגזרת היא תובענה משפטית שכל בעל מניות וכל דירקטור בחברה רשאים להגיש, אם התקיימו כל הוראות התביעה הנגזרת. הסעד שיתקבל שייך לחברה. התובע מתוגמל (סעיף 201) אם תביעתו התקבלה, משום שסביר להניח שאחרת הוא לא היה יוזם את ההליך. בנוסף קיימת אפשרות למימון חלקי ותשלום הוצאות התביעה בידי רשות ניירות ערך ובידי החברה (סעיף 200).

הנחת המוצא בתביעה נגזרת היא שאם זכות התביעה היא של החברה, התביעה צריכה להיות מוגשת בידי החברה. היכולת לתבוע תביעה נגזרת היא חריג שמנסה לאזן בין העובדה שפעמים רבות סביר שהדירקטורים והמנהלים בחברה לא יגישו את התביעה, לבין העובדה שפעמים רבות יכולים בעלי המניות להגיש תביעות משיקולים עסקיים שלהם ולכן יש צורך לצמצם את היכולת לתבוע תביעה נגזרת.

תביעה נגזרת יכולה להיות בגין כל זכות תביעה שיש לחברה – לא רק נגד בעלי השליטה ונושאי המשרה. לפי סעיף 1, כל עילת תביעה שיש לחברה, בעל מניות יכול לדרוש להפעילה.

הליך הגשת התביעה הנגזרת

פנייה לחברה בדרישה

סעיף 194(ב)- "המעוניין להגיש תביעה נגזרת יפנה לחברה בכתב וידרוש ממנה כי תמצה את זכויותיה בדרך של הגשת תובענה (בפרק זה - דרישה)." לפני התביעה יש צורך לשלוח לדירקטוריון מכתב ולדרוש שהחברה תמצה את זכויותיה. בעל המניות צריך להסביר מהי עילת התביעה שהוא חושב שיש ולבקש שימצו את התהליכים בתוך החברה.

סעיף 194(ד) שני מצבים בהם לא צריך לפנות לחברה בדרישה לתביעה נגזרת:

1. כאשר ברור שהדירקטוריון לא יגיש תביעה. לדוגמה, תביעה כנגד הדירקטוריון, על כך שאישר שכר מופרז למנכ"ל החברה. לכל חברי הדירק' יש עניין אישי בתביעה הזו, לכן אין טעם להגיד להם לפנות לדירק' כי הם לא יעידו על עצמם שהתרשלו, כשלו וכו'.
2. הדרישה תפגע באפשרות לקבל את הסעד.

תשובת החברה

סעיף 196-197 ברוב המקרים החברה לא תגיש תביעה. אבל יש מצבים בהם כן תגיש: נניח שמישהו מגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת ואומר: גילינו שאין אישור לאיזה עסקה, והחברה לאחר התייעצות מגיעה למסקנה שבאמת לא היה אישור ולא שמו לב עד עכשיו. אם החברה תסרב להגיש תביעה, התובע יגיש תביעה וזה גורר הוצאות וכו', מנגד – אם החברה תרצה לתבוע את בעל השליטה בבית המשפט – היא שולטת בתהליך. אז תעלה השאלה: כמה אפשר לסמוך על ה"כאילו תביעה" הזו?

דוגמה: יש 7 דירק' שאישרו עסקה ומישהו רוצה לתבוע. איך מייצרים דירקטורים לא נגועים? ממנים 2 חדשים – זו ועדת התביעות של הדירקטוריון. בארצות הברית ביהמ"ש נותנים למינוי חדש כזה משקל.

• בישראל, יש החלטה של המחלקה הכלכלית בעניין איילון, שם קובע השופט שבישראל כמו בארצות הברית יכול להיות לוועדה כזו משקל.

אישור ביהמ"ש לנהל תביעה נגזרת

בהנחה שהחברה אומרת: אין פה שום עילת תביעה, התובע צריך ללכת לביהמ"ש ולבקש אישור להגיש תביעה נגזרת. חשוב להדגיש שהתובע לא מגיש תביעה, אלא הוא מגיש בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת. זוהי הבחנה מאוד חשובה, שכן אם יש עילת תביעה אישית לכאורה נגד מי מחברי ההנהלה, אין צורך להגיש את הבקשה לאשר תביעה נגזרת, אלא ניתן להגיש תביעה אישית במישרין. אם מלכתחילה עילת התביעה היא של החברה ורוצים להפעיל את אותה עילת תביעה, יש לקבל אישור מבית המשפט.

התביעה הנגזרת בעניין דסק"ש-מעריב

בשנת 2016 ניתנה החלטה המאשרת לנהל תביעה נגזרת על-ידי בעלי מניות מיעוט בדסק"ש נגד נוחי דנקנר ונגד צמרת דסק"ש בגין רכישת "מעריב". הצדדים פנו להליך גישור לצורך ניסיון להגיע להסדר הפשרה. במסגרת ההסדר, החליט לאשר את הסכם הפשרה שהושג בתביעה הנגזרת בפרשת עסקת רכישת "מעריב" על-ידי חברת דסק"ש כך שהנתבעים ישלמו סך של 100 מיליון שקל לקופת דסק"ש וכן יתגמלו את בעלי המניות שהגישו את התביעה.

התנאים לאישור תביעה נגזרת - סעיף 198(א):

א. צריך שהתביעה וניהולה יהיו לטובת החברה:

מה זה "לטובת החברה?" – אין הרבה פסיקה בשאלה מה נעשה לטובת החברה, אבל סעיף זה נועד להוות תחליף לשיקול דעת של הנהלה או דירקטוריון. לא בכל פעם שיש עילה לתבוע, יש מקום לתבוע – לדוגמה, אם תובעים לקוח גדול של החברה, החברה יכולה להגיד שיש לה שיקולים חזקים לא לתבוע לקוח כל כך גדול. במקרה אחר, נקבע שתביעה נגזרת תדרוש מהבנק לחשוף את פרטי לקוחותיו ולהפר את חסיון בנק-לקוח ולכן אין מקום להגיש תביעה.

ב. ראיה לכאורה לעילת התביעה:

לכאורה", אם אין ראיה לכאורה, אז ניהול התביעה אינו לטובת החברה. בעבר הייתה בעיה בעניין הזה שנפתר היום בסעיף 198א' בחוק: אפשר לקבל גילוי מסמכים. למה זה חשוב לקבל את זה? מצד אחר אמרו שצריך ראיה לכאורה, מאידך אמרו שאי אפשר לקבל שום מסמך של החברה כי אין תביעה עדיין, אלא רק בקשה לאישור תביעה – אז תובעים לא הצליחו לעמוד בדרישת הראיה לכאורה. לכן, המחוקק תיקן זאת במסגרת תיקון 16.

ג. תו"ל של התובע –

יש מאפיין אחד של דמיון בין תביעה נגזרת לתובענה ייצוגית: שני המכשירים האלו בעצם יוצרים בעיית נציג משל עצמם, בין מגיש התביעה לשאר הקבוצה. בתובענה ייצוגית: חשש מאוד גדול, שעוה"ד מנהל את התביעה כדי לקבל שכר טרחה גדול (כי נגזר מהסכום שנפסק לכולם). גם בתביעה הנגזרת: חשש שאותו שחקן לא באמת שוקל שיקולים לטובת החברה. יכול להיות שמגיש תביעה לא מוצדקת כדי לסחוט, או יכול להיות שמגיש תביעה מוצדקת אבל הוא ימסמס אותה, יתפשר על סכום נמוך מדי.

לפיכך, רוצים לוודא שהשחקן תובע מתוך האינטרסים של החברה – שהוא לא מגיש את התביעה למטרותיו האישיות, כדי לסגור חשבונות, או שהוא סתם מנהל אותה לרעת התביעה ויהיה מוכן להתפשר ולגזור קופון.

מנגנונים נוספים לפיקוח על התובע – במידה והתביעה אושרה כנגזרת:

• כל הסדר או פשרה חייבים אישור בית המשפט - סעיף 202.
• אם הוא רוצה הסדר פשרה, צריך לפרסם הודעה כי אם יש מישהו שמתנגד שיוכל לבוא ולהתריע - סעיף 202(ב).
• קיים חשש שהתובע הנגזר "ימכור" את בעלי המניות, יגיע להסדר פשרה מהר מדי, נדיב מדי וכו'. לכן ביהמ"ש צריכים לאשר הסדר פשרה. יש מקרים בהם בתי המשפט מורידים את שכר הטרחה לתובע הנגזר, ואז זה מבטל את התמריץ שלו לפשרה. החברה רוצה לתת לו שכר גבוה כדי שימהר להתפשר.
• הסתלקות – גם צריכה להיות באישור בית משפט, משום שזה מחשיד. יכול להיות, שהתובע הסתלק מהתביעה כי באה החברה והציעה לו איזשהו הסדר "מתחת לשולחן" שאינו פשרה רשמית.

בתביעה נגזרת – כל הפיצוי הולך לחברה, התובע הנגזר מקבל איזשהו גמול קטן יחסית. בחברה ציבורית, לבעל מניות מהציבור יש תמריץ פחות כי הפיצוי שילך לחברה יגיע אליו באופן מזערי.

• כתב ההגנה שהגישה איי די.בי פיתוח בתביעה הנגזרת על קניית גנדן תיירות: הטענה שם הייתה שהתובע אינו תם לב כי קנה מניות אחרי העסקה והוא רוצה להגיש עכשיו תביעה נגזרת.

קישורים חיצוניים

• ראובן בכר, ‏התפתחויות בדיני תביעה נגזרת, משפטים ‏י"א,1981
• גור מגידו, מהירות או איכות? כך יכריע בית המשפט בתחרות בין תביעות נגזרות, באתר TheMarker‏, 12 בספטמבר 2018
• מעין ויסמן, אסף חמדני וקובי קסטיאל, התביעה הנגזרת בישראל – סיכום ביניים ומבט לעתיד, משפט ועסקים כד(2), 2021

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.