סנזיינה
סנזיינה (ברומנית: Sânziană), המכונה גם דרגאיקה (Drăgaica), היא יצור מיתולוגי רומני, קוסמת טובה מהסוג המכונה יילה, שהופכת לקוסמת רעה, אם לא מכבדים את יום חגה ב-24 ביוני.
ההתייחסות לסנזיאנות היא בדרך כלל קבוצתית, אך יש גם אחת הזוכה להתייחסות פרטיקולרית, יאנה סנזיאנה. לפי המסורת הסנזיאנות לובשות יה, לכן חג הסנזיאנות נקבע גם כיום החג של החולצה הרומנית יה[1].
סנזיאנה הוא גם שמו של צמח בעל פריחה צהובה-מוזהבת הפורח בתקופת חג הסנזיאנות, אשר פרחיו משמשים לחליטת תה ולהאכלת בעלי חיים. הצמח גדל גם בישראל ושמו דבקה אמיתית (Galium verum). בחג נוהגים לקשט את חזיתות הבתים בזרים של פרחי סנזיאנה.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנצרות 24 ביוני הוא יום חגו של יוחנן המטביל ומכאן נגזר השם sanctus Joannes (יוחנן הקדוש בלטינית), ששובש בהמשך, sînt Joane, sînjuene, sînziene. ביום חג זה רוקדות האיכרות, והצעירה שנבחרת לרוקדת המצטיינת קרויה Drăgaica (דרגאיקה), שם שנגזר מהמילה dragă, שפירושו "יקירה".
מקורות ומנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי האתנולוגים הרומנים המנהג הזה קדם לנצרות ומקורו בחג של אל השמש, שנחוג בתקופה בה השמש בשיא חוזקה (לקראת היום הארוך ביותר בשנה) והסנזיינות היו כוהנות השמש, שחיו ביערות ושרתו את אלת הציד דיאנה. הסנזיינות עוברות בלילה ונותנות כוח לאנשים, בעלי חיים וצמחים.
על פי המנהג, מפרחי הסנזיינות קולעים זרים וזורקים אותם אל גגות הבתים. אם הזר נשאר על הגג, זה מבשר חיים ארוכים ואם הוא נופל מהגג יש בכך בשורה רעה. מי שאינו מכבד את הסנזיינות על ידי לקיחת חלק במנהגים יענש על ידן בסופות, ברד והרס התבואה. את פרחי הסנזיינה יכולים לאסוף רק ילדים או נשים אחרי גיל הבלות, אחרת הם מאבדים את התכונות המגינות.
בחבל מרמורש הבחורות מתרחצות לקראת החג במים זורמים ולקראת בוקר מרטיבות את גופן העירום בטל הבוקר - מנהג זה מבטיח להן שיהיו להן ילדים. צעירות לא נשואות שמות על ראשן זרי סנזיינה, כדי שבשנתן יחלמו על המיועד להן. במרמורש מקובל גם לקלוע זרי סנזיינות בצורת צלב, לקדש אותם בכנסייה ולאחר מכן להניח אותם בצמתים בקרבת הכפר, כדי להבטיח צמיחת התבואה[2].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Du-te Soare, vino Lună, Sânzienele îmbună…” (ברומנית)
- 24 IUNIE: Naşterea Sfântului Ioan Botezătorul - Sânzienele (ברומנית)