תאטרו רג'ו די טורינו – הבדלי גרסאות
שלומית קדם (שיחה | תרומות) תרגום מהוויקיפדיה האנגלית, תחילת עבודה |
(אין הבדלים)
|
גרסה מ־19:12, 12 באוקטובר 2021
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
'תאטרו רג'ו די טורינו (באיטלקית: Teatro Regio, (התיאטרון המלכותי) הוא בית אופרה ולהקת אופרה בעלי חשיבות בטורינו, פיימונטה, איטליה. העונה בו נמשכת מאוקטובר עד יוני ובמהלכה עולות שמונה או תשע אופרות, כל אחת בין חמש לשתים-עשרה הצגות.
בניינים אחדים סיפקו אולמות להפקות אופרה בטורינו מאמצע המאה ה-16, אבל רק ב-1713 החלו לשקול הקמת בית אופרה ראוי שמו, והתכנון נמסר לידי האדריכל פיליפו ג'ובארה. אף על פי כן, אבן הפינה הונחה רק בתקופת מלכותו של קרל עמנואל השלישי, מלך סרדיניה בשנת 1738, אחרי מות ג'ובארה. על העבודה עד השלמת הבנייה פיקח בנדטו אלפיירי, ועיצוב התיאטרון נעשה בידי ברנרדינו גלייארי.[1]
תאטרו רג'ו, 1740 עד 1936
תאטרו רג'ו (התיאטרון המלכותי) נחנך ב-22 בדצמבר 1740 ב"ארסאצ'ה" של פרנצ'סקו פאו. היה זה אולם מפואר, שהכיל 1,500 מושבים ו-139 תאים בחמישה נדבכים ויציע.
מכל מקום, התיאטרון נסגר בשנת 1792 בפקודת המלך והוסב לבניין מחסנים. עם הכיבוש הצרפתי של טורינו בזמן מלחמות נפוליאון, שונה שפ התיאטרון ל"תיאטרון הלאומי" ולבסוף, אחרי הכתרת נפוליאון לקיסר, שוה שוב השם ל"תיאטרון הקיסרי".[2] עם נפילת נפוליאון ב-1814 חזר התיאטרון לשמו המקורי, ה"רג'ו". בשנים הבאות עברו על התיאטרון תקופות אחדות של משבר פיננסי והוא עבר לניהול העירייה ב-1870.
עוד תיאטראות נבנו והציגו עונות אופרנ בטורינו, בהם תאטרו קאריניאנו" ב-1824. גם הוא עבר לשליטת העירייה ב-1932 ואחרי שהתאטרו רג'ו נהרס בשריפה ב-1936, שימש הקאריניאנו כאולם האופרה העיקרי בעיר עד לפתיחת הרג'ו מחדש בשנת 1973.
גם לפני שהתיאטרון נשרף כליל, התנהלו בטורינו בראשית המאה ה-20 דיונים בשאלה, אם לבנות את הרג'ו מחדש או להקים תיאטרון חדש לחלוטין. שתי תוכניות הוצגו וזו שנבחרה הרחיבה את קיבולת המושבים ל-2,425 על ידי ביטול נדבכי התאים הרביעי והחמישי ויצירת אמפיתיאטרון ענקי. העבודה הושלמה ב-1905 אבל התיאטרון נסגר במהלך מלחמת העולם הראשונה ונפתח מחדש ב-1919. עד פברואר 1936, הוצגו עונות אופרה באולם, עד ששריפה כילתה הכל מלבד חזית התאטרו רג'ו. הוא נשאר סגור למשך שלושים ושבע שנים. ארטורו טוסקניני היה המנצח על האופרה של טורינו מ-1895 עד 1898, ובתקופה זו הוצגו בו כמה אופרות של וגנר בהצגות בכורה באיטליה.