אביטל שרנסקי
 | |
| לידה |
1950 (בת 74 בערך)  |
|---|---|
| מדינה |
ברית המועצות, ישראל |
| בן או בת זוג |
נתן שרנסקי |
  | |
אביטל שרנסקי (נולדה ב-1950 כנטליה שטיגליץ; באוקראינית: Наталія Стігліц) [1][2] היא אקטיביסטית ודמות ציבורית, סמל למאבקה של התנועה למען יהדות ברית המועצות שנלחמה, בין השאר, למען שחרורו של בעלה, נתן שרנסקי, ואסירי ציון נוספים מהכלא הסובייטי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בברית המועצות (כיום אוקראינה) לסבטלנה וסמיון ב-1950. אחיה הגדול הוא אלוף-משנה מיכאל שטיגליץ, אשר שימש כנספח צה"ל ברוסיה ופיקד על גדוד תותחנים 411 באגד ארטילרי 282 ועוצבת אדירים.
פעילותה למען שחרור בעלה ואסירי ציון[עריכת קוד מקור | עריכה]
נטליה שטיגליץ ונתן שרנסקי נפגשו באוקטובר 1973.[3] זמן קצר לאחר הפגישה נדחתה אשרת היציאה של נתן שרנסקי על ידי השלטונות הסובייטים והוא הפך למסורב עלייה. נטליה ביקשה ויזה לישראל, ובני הזוג החלו לתכנן את נישואיהם. הם נישאו ב-1974, יום וחצי לפני שפג תוקפה של אשרת היציאה של נטליה.[2] למחרת חתונתם עלתה נטליה לארץ, בעוד נתן נשאר בברית המועצות. הוא נכלא ב-1977 באשמת בגידה.
בארץ שינתה נטליה את שמה לאביטל והחלה לפעול למען שחרורו של בעלה. בסתיו 1975, היא ערכה את נסיעתה הראשונה לארצות הברית ולקנדה בעזרת פעילים ושם נפגשה עם חברי קונגרס.[2] ב-1978 נידון נתן ל-13 שנות עבודת כפייה. התגובה הזניקה את בני הזוג לאור הזרקורים והאירו את מצבם של יהודי ברית המועצות. במשך שנים נפגשה שרנסקי עם מנהיגים בארצות הברית ובעולם. [4] בשנת 1979 הוציאה אביטל ספר על מאבק בני הזוג: "הביתה: סיפורו של אנטולי שרנסקי".[3]
במהלך משפטו של נתן שרנסקי, הואר בטיימס סקוור בניו יורק שלט "שחררו את שרנסקי".[3]
נתן שרנסקי שוחרר ב-11 בפברואר 1986.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחרור בעלה, אביטל התרחקה מהחיים הציבוריים. לבני הזוג שתי בנות והם מתגוררים בירושלים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שירה דאבוש (כהן), משלושה חודשים ל-12 שנות המתנה לבעלה: ראיון נדיר עם אביטל שרנסקי, באתר Hidabroot, 2 בפברואר 2018
- לראשונה: ציוריה של אביטל שרנסקי יוצגו בתערוכה, באתר כיפה
- ריקי רט, "אבי מעוז הוריד ממני את הכיפה, ואמר: אל תיתן לאף אחד לשים עליך כיפה בכוח", באתר מקור ראשון, ט"ז בטבת תשפ"ג
אביטל שרנסקי (1953-), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Avital Sharansky". נבדק ב-22 בנובמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 Beckerman, Gal. When They Come for Us, We'll Be Gone. Boston, New York: Houghton Mifflin Harcourt, 2010.
- ^ 1 2 3 Sharansky, Avital with Ilana Ben-Josef. Next Year in Jerusalem. Translated by Stefani Hoffman. New York: William Morrow and Company, 1979.
- ^ Rubenstein, Joshua. Soviet Dissidents: Their Struggle for Human Rights. Boston: Beacon Press, 1980. 249.