נתן שרנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נתן שרנסקי
נתן שרנסקי
תאריך לידה 20 בינואר 1948 (בן 66)
ט' בשבט ה'תש"ח
תאריך עלייה 11 בפברואר 1986
ממשלות 27, 28, 29, 30
כנסות 14 - 17
סיעה ישראל בעלייה, הליכוד
תפקידים בולטים

נתן (אנטולי) שרנסקירוסית: Натан Щаранский, "שְׁצָ'רָ‏נסקי"; נולד ב-20 בינואר 1948) הוא יו"ר הסוכנות היהודית. בעבר אסיר ציון ומסורב עליה סובייטי, פוליטיקאי ושר בממשלות ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרנסקי נולד בדונצק שבאוקראינה (אז בברית המועצות) למשפחה יהודית, ונקרא בשם הרוסי אנטולי בוריסוביץ' (Анатолий Борисович). הוא גילה כשרון במדעים מדויקים ובשחמט וסיים תואר במתמטיקה שימושית מטעם המכון הטכנולוגי של מוסקבה. שרנסקי היה ציוני נלהב ועודד יהודים לעלות למדינת ישראל.

כאסיר ציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973, אחרי שבקשתו לקבל ויזת יציאה לישראל נדחתה בגלל סיבות שהוגדרו "ביטחוניות", החל לעבוד כמתרגם עבור הפיזיקאי הנודע אנדריי סחרוב. בשנת 1974 נשא שרנסקי לאשה את אביטל שטיגליץ בבית הכנסת במוסקבה. מכיוון שבני הזוג לא קיבל את אישור השלטונות, אביטל עלתה לישראל לבדה מיד אחר כך בתקווה שבעלה יקבל אישור לעלות בהמשך. שרנסקי הצטרף לארגון זכויות האדם קבוצת הלסינקי בראשותו של יורי אורלוב. הארגון שהוקם בשנת 1976 נועד לפקח על יישום ולדווח על הפרות של הסכמי הלסינקי עליו חתמה ברית המועצות ב-1975 ובו סעיף המחייב על שמירת זכויות אדם. באותה העת, שרנסקי גם הפך לדובר העיקרי עבור אסירי ציון ומסורבי העלייה היהודיים.

במרץ 1977 נעצר מטעמים פוליטיים והואשם בהאשמות שונות, שהתגלו מאוחר יותר כהאשמות שווא. ביולי 1978 הרשיע אותו בית המשפט בבגידה, ריגול למען ארצות הברית, הסתה ותעמולה אנטי-סובייטית וגזר עליו 13 שנות מאסר. הוא ריצה 16 חודשים בכלא לֶפוֹרְטוֹבוֹ (Лефортово) ואז נשלח לסיביר. על פי ספרו האוטוביוגרפי על התקופה "לא אירא רע", הצליח שרנסקי לשרוד את מחנות המעצר והעבודה של הגולאג כיון שבזכות דבקותו בזהותו היהודית ותשוקתו לעלות לישראל נשאר חופשי בנפשו. את שנות הישיבה בכלא העביר בין השאר באמצעות משחק ואימונים בשחמט, גם ללא לוח שחמט.

גם במאסר הוא לא הפסיק למחות, ונוספה לזה מחאה על תנאי מאסרו הקשים. הוא שבת רעב, במצטבר, כ-400 ימים. בימים אלו-האכילו אותו בכפייה על ידי החדרת אוכל טחון בצינור דרך פי הטבעת שלו.

במהלך שנותיו בכלא הפך שרנסקי לסמל המאבק על זכויות האדם בברית המועצות ומאבקה של היהדות שם.

שחרורו ועלייתו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המאבק לשחרורו בראשות אשתו אביטל, ולחץ דיפלומטי כבד מצד המערב במהלכו החליטה הכנסת לתבוע את שחרורו.‏[1] ב-11 בפברואר 1986, לאחר שישב במאסר תשע שנים, שוחרר לבסוף שרנסקי במסגרת עסקה שבה נמסרו לברית המועצות חמישה מרגלים תמורת שלושה מרגלים מערביים, ביניהם ה"מרגל" שרנסקי. הסובייטים שיפרו מאד את תנאי מאסרו בתקופה שלפני השחרור. הוא הבין לבד שהוא עומד להשתחרר כשלראשונה, נתנו לו פירות טריים. רונלד רייגן, נשיא ארצות הברית דאז, דרש ששרנסקי ישוחרר שעה אחת לפני 2 המרגלים האחרים בעסקה כדי להבדיל ביניהם, שהרי שרנסקי הואשם לשווא בריגול. דרישתו התקבלה, ושרנסקי שוחרר ראשון. החילופים בוצעו בגשר גליניקה שקישר בין גרמניה המזרחית למערבית. אפילו שם, שרנסקי התעקש לזלזל בברית המועצות ובניגוד להוראה שקיבל מהחייל ששיחררו, לצעוד ישר - הוא חצה את הגשר בעקלתון. מיד לאחר חציית הגשר העניק לו שגריר ישראל בגרמניה את דרכונו הישראלי. כשהגיע לישראל זכה לקבלת פנים נלהבת בהשתתפות ראש הממשלה שמעון פרס ושר החוץ יצחק שמיר. כשהגיע ארצה ביקש שרנסקי להימנע מלקרוא לו אנטולי, אלא לכנותו בשמו העברי נתן, בו הקפיד להשתמש בשנותיו הארוכות בכלא.

במאי 1986 נסע שרנסקי עם אשתו לארצות הברית שם הוענקה לשניהם מדליית הזהב של הקונגרס, העיטור השני בחשיבותו בארצות-הברית כהוקרה על מאבקם למען זכויות האדם. ב-15 בדצמבר 2006 קיבל שרנסקי את מדליית החירות הנשיאותית של ארצות הברית מידי ג'ורג' בוש, והיה לישראלי הראשון (לפני שמעון פרס) וללא-אמריקני הרביעי (אחרי נלסון מנדלה, האפיפיור יוחנן פאולוס השני, והאם תרזה) שקיבל את שני העיטורים האמריקניים החשובים ביותר של הנשיא והקונגרס - מדליית הזהב של הקונגרס ומדליית החירות הנשיאותית.

בשנת 1988 נבחר לעמוד בראש "הפורום הציוני", ארגון גג של מסורבי עלייה מברית המועצות. כמו כן, היה חבר מועצה של ארגון Peace Watch וכן עורך בג'רוזלם ריפורט.

בפוליטיקה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתן שרנסקי נועד עם נשיא ארצות הברית רונלד רייגן 1986

בעקבות העלייה הרוסית הגדולה בשנות ה-90 של המאה ה-20, הקים שרנסקי את מפלגת ישראל בעלייה שמטרתה הייתה לתת ביטוי לצורכיהם ומצוקותיהם של ציבור העולים מברית המועצות לשעבר. בבחירות לכנסת ה-14 (1996) התמודדה מפלגתו לראשונה, זכתה בשבעה מנדטים ושרנסקי כיהן כשר התעשייה והמסחר. במסגרת תפקידו, הוא חייב בצו לסמן את מחיר המוצרים על ידי הדבקת מחיר עליהם. התקנה באה לבטל פטור שניתן לבתי עסק שלפיו מוצרים רבים היו פטורים מחובת הסימון. הצו שתוקן ביולי 1998 ביטל את רוב הפטורים.

בבחירות לכנסת ה-15 (1999) החליטה מפלגתו להתמקד בנושא משרד הפנים שהיה בשליטת ש"ס ושנמצא על ידה כמפריע ביותר לציבור העולים (בשל בעיות של נישואים והכרה ביהדותם של עולים חדשים). הססמה שנבחרה "מ.וו.ד. פאד ש"ס קונטרול - ניאט. מ.וו.ד. פאד נאש קונטרול" שתרגומה לעברית הוא "משרד הפנים בשליטת ש"ס? לא. משרד הפנים בשליטתנו". סיסמה זו (שקוצרה לרוב ל"נאש קונטרול") הייתה סיסמת הבחירות המובילה של המפלגה וזכתה להדים רבים. בבחירות זכתה ישראל בעליה בשישה מנדטים ושרנסקי הצטרף לממשלת ברק כשר הפנים. הוא התפטר ביולי 2000 לפני ועידת קמפ דייוויד. בעקבות הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בהן נבחר אריאל שרון, הוא הצטרף לממשלתו וכיהן כסגן ראש הממשלה ושר הבינוי והשיכון.

בבחירות לכנסת ה-16 (2003) זכתה ישראל בעלייה בשני מנדטים בלבד (שרנסקי ויולי אדלשטיין). בעקבות הכישלון בבחירות (ירידה מ-6-7 מנדטים ל-2 בלבד) וקשיים כלכליים התמזגה המפלגה בתוך הליכוד. שרנסקי התפטר מהכנסת ומונה כשר לענייני ירושלים, התפוצות והמאבק באנטישמיות. ב-2 במאי 2005 התפטר מן הממשלה במחאה על תוכנית ההתנתקות.

בבחירות לכנסת ה-17 (2006) התמודד ברשימת הליכוד, בה הוצב במקום ה-11 לאחר הבחירות הפנימיות במרכז הליכוד, ונכנס לכנסת. ב-11 באוקטובר 2006 הודיע על כוונה לפרוש מהחיים הפוליטיים. התפטרותו מהכנסת נכנסה לתוקף ב-21 בנובמבר 2006 בשעה 16:00, לאחר טקס פרידה בהשתתפות ראש הממשלה אהוד אולמרט.

מתוך 4 כהונות בכנסת, התפטר שרנסקי מ-2 מהן לפני תום כהונתו.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התפטרות מהכנסת, עמד שרנסקי בראש מכון אדלסון למחקרים אסטרטגיים שבמרכז שלם בירושלים.

שימש כעמית במכון לאסטרטגיה ציונית וכחבר בפורום האסטרטגי בו.

לאחר שהיה מועמדו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נבחר שרנסקי, ב-25 ביוני 2009, ליושב ראש הסוכנות היהודית.

דעותיו וספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על הסכסוך עם הפלסטינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדעותיו המדיניות שרנסקי הוא ימני. הוא תומך במתן מדינה לפלסטינים על חלק משטחי יהודה, שומרון ועזה, אך רק בתנאי שהמדינה שיקימו תהיה מדינה חופשית עם שלטון דמוקרטי שתפסיק את ההסתה כנגד ישראל ותפרק את ארגוני הטרור. להסכמי אוסלו, שלטענתו נתנו לרשות הפלסטינית וליאסר ערפאת סמכויות ושטחים בלי לדרוש מהם מחויבות לדמוקרטיה, מלחמה בטרור ושמירה על זכויות אדם, הוא קרא "בגידה בעקרונות הדמוקרטיה". ביקורת שמושמעת תדירות כלפי שרנסקי מהשמאל הרדיקלי בישראל היא כי למרות פעילותו למען זכויות האדם בימי ברית המועצות, שרנסקי אינו מתייצב נגד הפרות זכויות האדם שישראל מבצעת לכאורה בפלסטינים.

בשנת 2010 נשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון, פרסם את דעתו על המכשולים להסדר בישראל, ובראשם: העולים מברית המועצות. הסיבה לכך נעוצה בשיחה שקיים עם שרנסקי בשנת 2000, בזמן השיחות בקמפ דיוויד, שבה הוא שאל אותו מדוע הוא היה השר היחיד שהתנגד להסכם, ושרנסקי ענה: "אני לא יכול לתמוך בזה. אני רוסי. הגעתי מאחת המדינות הגדולות בעולם לאחת מהקטנות ביותר. אתה רוצה שאני אחלק אותה לשתיים? לא תודה!"‏[2]

על הדמוקרטיה בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרנסקי פרסם שלושה ספרים פרי עטו:

  • "לא אירא רע", בהוצאת ספריית מעריב. ספר אוטוביוגרפי זה מתאר את מאבקו ושנותיו בברית המועצות.
  • "The Case for Democracy: The Power of Freedom to Overcome Tyranny and Terror" (טיעון בזכות הדמוקרטיה: כוחה של החירות לגבור על עריצות וטרור).
  • "Defending Identity: Its Indispensable Role in Protecting Democracy" (ביחד עם שירה וולוסקי) - פורסם ביוני 2008 ועוסק בחשיבותן של זהויות לאומיות, דתיות ואתניות לשמירת אופיין הדמוקרטי של מדינות, בתקופה בה ישנה נטייה גוברת במערב לראות בזהות כמכשול לשלום ודו-קיום. תורגם לעברית בידי שאול לוין וראה אור תחת הכותר "בזכות הזהות: תפקידה החיוני בהגנה על הדמוקרטיה", בהוצאת מרכז שלם בשנת 2011.

בספרו השני "טיעון בזכות הדמוקרטיה: כוחה של החירות לגבור על עריצות וטרור", שכתב עם רון דרמר ויצא ב-2004, מנסח שרנסקי את האידאולוגיה שלו בדבר חיוניותה של הדמוקרטיה לרווחתה, התקדמותה ושגשוגה של האנושות ואת הכרחיותה ליציבות, ביטחון וחירות ברחבי העולם. שרנסקי מחלק את העולם למדינות חופשיות ("free societies") ומדינות-פחד ("fear societies"). המדינות החופשיות נותנות לאדם חופש ליזום ולבטא את היצירתיות שלו, ובכך משיגות שגשוג כלכלי והתקדמות טכנולוגית, כמו כן - החירות מבטיחה שמירה על זכויות האדם, מניעת דיכוי ובקרה עצמית. לעומת זאת, במדינות הפחד, האזרחים מפחדים להביע את דעתם ומבצעים את מצוות השלטון בחוסר רצון, דבר הגורם להתפתחות אטית של הכלכלה, עוני ונחשלות טכנולוגית. משטר הפחד מפני השלטון מדכא יוזמה חופשית וביקורת על השלטון, ובכך נותן פתח למעשי עריצות ושחיתות שמרקיבים את מנגנון המדינה.

שרנסקי מסרב להגביל את הדמוקרטיה רק למערב וטוען שהיא חייבת להיות מנת חלקם של כל אומות העולם. לטענתו, הערבים, הסינים, הקובנים והאפריקנים ראויים לדמוקרטיה לא פחות מאשר אמריקנים, צרפתים ובריטים ראויים לה. שרנסקי טוען שיציבות בעולם תתאפשר רק כאשר כל אומות העולם יחיו במדינות חופשיות ולא בדיקטטורות עריצות. לכן שרנסקי תומך בקו תקיף כנגד מדינות טוטליטריות שמטרתו הפלת העריצים והענקת חירות לעמים המדוכאים על ידי הקמת משטרים דמוקרטיים המחויבים לחירות ושמירה על זכויות אדם.

הספר זכה לתגובות נלהבות מבכירים בממשל האמריקני, ביניהם נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש. אחת מעמדותיו של שרנסקי, כי על הרשות הפלסטינית להיהפך לדמוקרטיה קודם הישיבה איתה למשא ומתן, אומצה על ידי מזכירת המדינה האמריקנית קונדוליסה רייס כעמדתו הרשמית של הממשל. ג'ורג' בוש הזמינו לפגישה בת שעה בבית הלבן‏‏,‏[3] ואף המליץ בראיון ל-CNN לכל אמריקני לקרוא את הספר‏‏:‏[4]

"אם ברצונך להציץ לאופן המחשבה שלי בנושאי מדיניות חוץ, קרא את ספרו של שרנסקי 'טיעון בעד דמוקרטיה'. הייתי שם את הספר ברשימת המומלצים עבור אנשי ממשל, ובמיוחד עבור הוגי דעות. הספר תמציתי וטוב. הבחור הוא דמות הירואית, אתה יודע? זה ספר מצוין."

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרנסקי התחתן עם אביטל בשנת 1974 ומתגורר כיום בירושלים. לזוג שתי בנות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נתן שרנסקי עם רון דרמר, יתרון הדמוקרטיה: על כוחו של החופש לגבור על הרודנות והטרור, ירושלים, הוצאת שלם, 2005.
  • נתן שרנסקי, מדינת היהודים: היובל הבא. תכלת 6, חורף התשנ"ט 1999
  • שרנסקי, נתן (2004). מקורות האנטישמיות החדשה: הרהורים על השנאה שמסרבת לדעוך. תכלת 17, קיץ התשס"ד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יובל לישראל מאת חיים יבין- 12 ינואר 1983
  2. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3958584,00.html
  3. ^ Honoring Democracy, מאמר על פגישת בוש-שרנסקי בשנת 2005
  4. ^ מה קורא הנשיא בוש, כתבה ב-CNN משנת 2005
נתן שרנסקי - תבניות ניווט
שרי הפנים בממשלות ישראל

יצחק גרינבוים | חיים משה שפירא | ישראל רוקח | חיים משה שפירא | ישראל בר-יהודה | חיים משה שפירא | גולדה מאיר | יוסף בורג | שלמה הלל | יוסף בורג | שלמה הלל | יוסף בורג | שמעון פרס | יצחק חיים פרץ | יצחק שמיר | אריה דרעי | יצחק רבין | אריה דרעי | יצחק רבין | עוזי ברעם | דוד ליבאי | אהוד ברק | חיים רמון | אליהו סויסה | נתן שרנסקי | חיים רמון | אלי ישי | אריאל שרון | אלי ישי | אברהם פורז | אופיר פינס-פז | אריאל שרון | רוני בר-און | מאיר שטרית | אלי ישי | גדעון סער

שרי הבינוי והשיכון בממשלות ישראל

גיורא יוספטליוסף אלמוגילוי אשכולמרדכי בנטובזאב שרףיהושע רבינוביץאברהם עופרשלמה רוזןגדעון פתדוד לויאריאל שרוןבנימין בן אליעזרבנימין נתניהויצחק לויבנימין בן אליעזרנתן שרנסקיאפי איתםציפי לבנייצחק הרצוגזאב בויםמאיר שטריתזאב בויםאריאל אטיאסאורי אריאל