אה"מ מסדוניין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"מַסֶדוֹנְיֶין"
HMS Macedonian
later USS Macedonian
הקרב בין "מסדוניין" ל"יונייטד סטייטס" ציור מאת תומאס בירץ'
הקרב בין "מסדוניין" ל"יונייטד סטייטס"
ציור מאת תומאס בירץ'
הקרב בין "מסדוניין" ל"יונייטד סטייטס"
ציור מאת תומאס בירץ'
תיאור כללי
סוג אונייה פריגטת מפרשים, 38 תותחים
ציהצי המלכותי הבריטי (1812-1810)
צי ארצות הברית (1828-1813)
דגל הצי
סדרה לייבלי (Lively-class)
אוניות בסדרה 16 אוניות
ציוני דרך עיקריים
מספנה מספנת הצי בווליץ'
תחילת הבנייה מאי 1809
הושקה 2 ביוני 1810
תקופת הפעילות • יוני 1810 – 25 באוקטובר 1812 בצי המלכותי
• 25 באוקטובר 1812 – 1828 בצי האמריקאי
אחריתה נגרטה ב-1834
מלחמות וקרבות מלחמת 1812
נתונים כלליים
תפוסה 1,325 טון לפי מידת התפוסה הבריטית הישנה
אורך 156 רגל (48 מ')
רוחב "38-9 רגל (11.8 מ')
שוקע "18-4 רגל (5.6 מ')
גודל הצוות 306 איש
מספר תרנים 3 תרנים
סוג המעטה מעטה רוחבי שלם
הנעה מפרשים
חימוש 38 תותחים:
• 28 תותחי 18 ליטראות
• 14 תותחי 32 ליטראות (קרונדות)

אוניית הוד־מלכותו "מַסֶדוֹניֶין" (באנגלית: HMS Macedonian) הייתה פריגטת מפרשים בת 38 תותחים מסוג "לייבלי" של הצי המלכותי הבריטי. היא נבנתה במספנת הצי בווליץ' ב-1809, הושקה ב-2 ביוני 1810 והוכנסה לשירות פעיל באותו החודש תחת פיקודו של קפטן לורד ויליאם פיצרוי. במהלך מלחמת 1812 הוכנעה האונייה לאחר קרב על ידי הפריגטה האמריקנית "יונייטד סטייטס". "מסדוניין" הוכנסה לשירות בצי האמריקני באותו שם, והוסיפה לשרת עד סיום המלחמה בפיקודו של קפטן ג'ייקוב ג'ונס. ב-1815 השתתפה האונייה במלחמה הברברית השנייה. היא מילאה משימות סיור והגנה על הספנות המסחרית לאורך החוף הפאסיפי של אמריקה הדרומית ובים הקריבי עד 1828, אז הוצאה מן השירות.

שירותה בצי המלכותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מסדוניין" נכנסה לשירות פעיל בעיצומן של המלחמות הנפוליאוניות. משימתה הראשונה הייתה הובלת חיילים אל ליסבון שבפורטוגל, והיא הוסיפה לסייר באזור למקרה של התקפה מצד הצי הצרפתי. במהלך אותה תקופה עשה פיצרוי רווחים אישיים מזיוף רשומות האפסניה של האונייה, ובשל כך הועמד למשפט צבאי במרץ 1811 וסולק מן הצי.[1]

מחליפו של פיצרוי, ויליאם ווֹלדגרֵייב, היה מינוי זמני, ותקופת פיקודו נמשכה שבועות אחדים בלבד. את מקומו תפס ג'ון סוּרְנֶם קָרְדֶן. בינואר 1812 נצטוותה "מסדוניין" להעביר בחשאי שטרי חליפין אל נורפוק, וירג'יניה, ולהביא בחזרה כמות שוות-ערך של מטבעות זהב וכסף עבור הבנק של אנגליה. במהלך הביקור נפגש קרדן עם כמה מנכבדי נורפוק, ביניהם הקפטן-אז סטיבן דיקייטר. אלא שהוא חיבל במשימה כאשר גילה בהיסח הדעת את טיבה, ונאלץ לשוב לליסבון בידיים ריקות. בעת שהותו בנורפוק סעד קרדן תכופות עם דיקייטר ואשתו סוזן, כשהשניים מתערבים בבדיחות על כובע פרוות־בונה מה תהיה תוצאתו של קרב אם יפרוץ בין אוניותיהם.

בספטמבר 1812 הוטל על "מסדוניין" ללוות אוניית הודו המזרחית אל מדיירה ואחר כך לתור אחר אוניות שלל ככל שתאפשר אספקת המזון והמים שברשותה. הפריגטה יצאה ממדיירה ב-22 באוקטובר 1812, וימים אחדים אחר כך, בבוקר ה-25 באוקטובר, נתקלה בפריגטה האמריקנית "יונייטד סטייטס" בפיקודו של המארח לשעבר דיקייטר. ארצות הברית הכריזה זה לא כבר מלחמה על בריטניה, וכל אחד משני הקפטנים היה להוט לנחול תהילה בקרב.

איתרע מזלה של "מסדוניין" ו"יונייטד סטייטס" הייתה אחת מן הפריגטות החדישות בנות 44 תותחים, שמשקל מטח הדופן שלה הגיע ל-864 ליטראות, לעומת 528 ליטראות של "מסדוניין". "יונייטד סטייטס" חגה ופנתה אל מורד הרוח, כשהיא מניחה לאה"מ "מסדוניין" לרדוף אחריה. דקות אחדות אחר כך, כשהמרחק ביניהן הצטמצם, פתחה "יונייטד סטייטס" באש מתותחי 24 הליטראות שלה, מוטטה את שלושת תרניה של האונייה הבריטית ושיתקה את תנועתה. אחר כך התרחקה מעט, כשהיא מותירה זמן לקרדן להבין כי אין כל מוצא זולת כניעה. כשנערכה להמטיר אש אורכית על האונייה הבריטית, פקד קרדן להרכין את דגל אונייתו. "מסדוניין" הייתה האונייה השנייה של הצי המלכותי שנפלה לידי האמריקנים במהלך המלחמה.[2]

שירותה בצי האמריקני[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיקייטר דאג לכשירותה של "מסדוניין", ושלח צוות מיוחד שיסייע בתיקונה. הדבר ארך שבועיים תמימים. ב-4 בדצמבר 1812 נכנס דיקייטר עם אוניית השלל אל ניופורט, רוד איילנד. הכנעת אוניית הקרב הבריטית חוללה התרגשות עצומה בדעת הקהל האמריקנית. זמן מה לפני כן הכניעה "קונסטיטושן" את אה"מ "גרייר" בקרב אונייה-מול-אונייה, אך האונייה הבריטית ניזוקה קשות ולא ניתן היה להצילה. "מסדוניין" הייתה תוספת משמעותית ומבורכת לצי האמריקני הזעיר של אותם ימים.

"מסדוניין" צורפה מיד לצי האמריקני תחת אותו שם, והפיקוד עליה נמסר לידי קפטן ג'ייקוב ג'ונס. בתחילת מאי, לאחר שנעשו בה התיקונים הדרושים, קיוותה "מסדוניין" כי יעלה בידה לצאת לים, אך כמו אוניות אחרות נותרה מסוגרת בנמל עד סוף המלחמה בשל ההסגר הימי ההדוק שהטילו אוניות הצי המלכותי על נמל ניו יורק ומבואותיו.

"מסדוניין" הייתה חלק משייטת בת 10 אוניות בפיקודו של קומודור דיקייטר, שיצאה ב-20 במאי 1815 לים התיכון כדי לחדש את הלחימה בקורסארים הברברים ולשים קץ להתנכלותם לאוניות סוחר אמריקניות. האונייה סייעה בלכידתה, ב-17 ביוני 1815, של "מסעודה", אוניית הדגל של הביי של אלג'יריה. אחרי המלחמה הברברית השנייה וחתימת חוזי השלום עם שליטי הפרובינציות העות'מאניות של אלג'יריה, תוניסיה וטריפוליטניה, מילאה האונייה משימות סיור הן בים התיכון הן בחוף המזרחי של ארצות הברית.

מינואר 1819 עד מרס 1821 פעלה הפריגטה לאורך החוף הפסיפי של אמריקה הדרומית, כשהיא מגנה ומושיטה עזרה לאוניות סוחר בתקופת המרידות בארצות אמריקה הלטינית נגד השלטון הקולוניאלי. ביוני 1821 שבה אל בוסטון. לאחר תיקונים והצטיידות יצאה "מסדוניין" אל הים הקריבי, ועד 1826 נטלה חלק בהדברת הפירטיות באזור.

ב-11 ביוני 1826 יצאה "מסדוניין" מנורפוק, כשמגמת פניה תחנת הצי באוקיינוס השקט, ממנה שבה אל המפטון רודס ב-30 באוקטובר 1828. באותה שנה הוצאה משירות פעיל ופורקה במספנת הצי בנורפוק. עם צוותה האחרון נמנה ויליאם הנרי לאונרד פו, אחיו של הסופר האמריקני אדגר אלן פו.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • MacKenzie, Alexander Slidell. Life of Stephen Decatur: a commodore in the Navy of the United States. Little and Brown, 1846. Digitized copy in: Google eBooks.
  • "Macedonian" in: Dictionary of American Naval Fighting Ships. US Navy, Naval Historical Center.
  • Canney, Donald L. (1826). Sailing warships of the US Navy. Chatham Publishing / Naval Institute Press.
  • de Kay, James T., Chronicles of the Frigate Macedonian. New York: W.W. Norton, 1995.
  • Gardiner, Robert. Frigates of the Napoleonic Wars. London: Chatham Publishing, 2000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אה"מ מסדוניין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוא שב בשקט לשירות באוגוסט, כפי הנראה בשל מוצאו האצילי.
  2. ^ Hill, Frederic Stanhope. Twenty-six historic ships. G.P. Putnam's Sons, New York and London, 1905. p. 515.
  3. ^ Silverman, Kenneth. Edgar A. Poe: Mournful and Never-ending Remembrance. New York: Harper Perennial, 1991. p. 37.