אה"מ מסידוניין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"מֵסִידוֹנְיֶין"
BirchBattleBetweenTheUnitedStatesAndTheMacedonian.jpg
הקרב בין "מסידוניין" ל"יונייטד סטייטס"
ציור מאת תומאס בירץ'
תיאור כללי
סוג אונייה פריגטה מסוג "לייבלי", 38 תותחים
צי הצי המלכותי הבריטי
הצי האמריקני
דגל ארצות הברית 1822-1836 דגל הצי המלכותי הבריטי
ציוני דרך עיקריים
מספנה מספנת הצי בווליץ', אנגליה
תחילת הבנייה מאי 1809
הושקה 2 ביוני 1810
גורלה נתפסה שלל לאחר קרב ב-25 באוקטובר 1812 והוכנסה לשירות בצי האמריקני באפריל 1813.
הוצאה מן השירות ב-1828.
נגרטה ב-1834.
נתונים כלליים
תפוסה 1,325 טונות
אורך 156 רגל (48 מ')
רוחב 38 רגל ו-9 אינץ' (11.8 מ')
שוקע 18 רגל ו-4 אינץ' (5.6 מ')
גודל הצוות 306 איש
מספר תרנים 3 תרנים
הנעה מפרשים
צורת הנעה אונייה כלילת מעטה (מפרשים רוחביים על כל התרנים)
חימוש 38 תותחים

אוניית הוד־מלכותו "מֵסִידוֹניֶין" (באנגלית: HMS Macedonian) הייתה פריגטת מפרשים בת 38 תותחים מסוג "לייבלי" של הצי המלכותי הבריטי. היא נבנתה במספנת הצי בווליץ' ב-1809, הושקה ב-2 ביוני 1810 והוכנסה לשירות פעיל באותו החודש תחת פיקודו של קפטן לורד ויליאם פיצרוי. במהלך מלחמת 1812 הוכנעה האונייה לאחר קרב על ידי הפריגטה האמריקנית "יונייטד סטייטס". "מסידוניין" הוכנסה לשירות בצי האמריקני באותו שם, והוסיפה לשרת עד סיום המלחמה בפיקודו של קפטן ג'ייקוב ג'ונס. ב-1815 השתתפה האונייה במלחמה הברברית השנייה. היא מילאה משימות סיור והגנה על הספנות המסחרית לאורך החוף הפאסיפי של אמריקה הדרומית ובים הקריבי עד 1828, אז הוצאה מן השירות.

שירותה בצי המלכותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מסידוניין" נכנסה לשירות פעיל בעיצומן של המלחמות הנפוליאוניות. משימתה הראשונה הייתה הובלת חיילים אל ליסבון שבפורטוגל, והיא הוסיפה לסייר באזור למקרה של התקפה מצד הצי הצרפתי. במהלך אותה תקופה עשה פיצרוי רווחים אישיים מזיוף רשומות האפסניה של האונייה, ובשל כך הועמד למשפט צבאי במרץ 1811 וסולק מן הצי.‏[1]

מחליפו של פיצרוי, ויליאם ווֹלדגרֵייב, היה מינוי זמני, ותקופת פיקודו נמשכה שבועות אחדים בלבד. את מקומו תפס ג'ון סוּרְנֶם קָרְדֶן. בינואר 1812 נצטוותה "מסידוניין" להעביר בחשאי שטרי חליפין אל נורפוק, וירג'יניה, ולהביא בחזרה כמות שוות-ערך של מטבעות זהב וכסף עבור הבנק של אנגליה. במהלך הביקור נפגש קרדן עם כמה מנכבדי נורפוק, ביניהם הקפטן-אז סטיבן דיקייטר. אלא שהוא חיבל במשימה כאשר גילה בהיסח הדעת את טיבה, ונאלץ לשוב לליסבון בידיים ריקות. בעת שהותו בנורפוק סעד קרדן תכופות עם דיקייטר ואשתו סוזן, כשהשניים מתערבים בבדיחות על כובע פרוות־בונה מה תהיה תוצאתו של קרב אם יפרוץ בין אוניותיהם.

בספטמבר 1812 הוטל על "מסידוניין" ללוות אוניית הודו המזרחית אל מדיירה ואחר כך לתור אחר אוניות שלל ככל שתאפשר אספקת המזון והמים שברשותה. הפריגטה יצאה ממדיירה ב-22 באוקטובר 1812, וימים אחדים אחר כך, בבוקר ה-25 באוקטובר, נתקלה בפריגטה האמריקנית "יונייטד סטייטס" בפיקודו של המארח לשעבר דיקייטר. ארצות הברית הכריזה זה לא כבר מלחמה על בריטניה, וכל אחד משני הקפטנים היה להוט לנחול תהילה בקרב.

איתרע מזלה של "מסידוניין" ו"יונייטד סטייסט" הייתה אחת מן הפריגטות החדישות בנות 44 תותחים, שמשקל מטח הדופן שלה הגיע ל-864 ליטראות לעומת 528 ליטראות של "מסידוניין". "יונייטד סטייטס" חגה ופנתה אל מורד הרוח, כשהיא מניחה לאה"מ "מסידוניין" לרדוף אחריה. דקות אחדות אחר כך, כשהמרחק ביניהן הצטמצם, פתחה "יונייטד סטייטס" באש מתותחי 24 הליטראות שלה, מוטטה את שלושת תרניה של האונייה הבריטית ושיתקה את תנועתה. אחר כך התרחקה מעט, כשהיא מותירה זמן לקרדן להבין כי אין כל מוצא זולת כניעה. כשנערכה להמטיר אש אורכית על האונייה הבריטית, פקד קרדן להרכין את דגל אונייתו. "מסידוניין" הייתה האונייה השנייה של הצי המלכותי שנפלה לידי האמריקנים במהלך המלחמה.‏[2]

שירותה בצי האמריקני[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיקייטר דאג לכשירותה של "מסידוניין", ושלח צוות מיוחד שיסייע בתיקונה. הדבר ארך שבועיים תמימים. ב-4 בדצמבר 1812 נכנס דיקייטר עם אוניית השלל אל ניופורט, רוד איילנד. הכנעת אוניית הקרב הבריטית חוללה התרגשות עצומה בדעת הקהל האמריקנית. זמן מה לפני כן הכניעה "קונסטיטושן" את אה"מ "גרייר" בקרב אונייה-מול-אונייה, אך האונייה הבריטית ניזוקה קשות ולא ניתן היה להצילה. "מסידוניין" הייתה תוספת משמעותית ומבורכת לצי האמריקני הזעיר של אותם ימים.

"מסידוניין" צורפה מיד לצי האמריקני תחת אותו שם, והפיקוד עליה נמסר לידי קפטן ג'ייקוב ג'ונס. בתחילת מאי, לאחר שנעשו בה התיקונים הדרושים, קיוותה "מסידוניין" כי יעלה בידה לצאת לים, אך כמו אוניות אחרות נותרה מסוגרת בנמל עד סוף המלחמה בשל ההסגר הימי ההדוק שהטילו אוניות הצי המלכותי על נמל ניו יורק ומבואותיו.

"מסידוניין" הייתה חלק משייטת בת 10 אוניות בפיקודו של קומודור דיקייטר, שיצאה ב-20 במאי 1815 לים התיכון כדי לחדש את הלחימה בקורסארים הברברים ולשים קץ להתנכלותם לאוניות סוחר אמריקניות. האונייה סייעה בלכידתה, ב-17 ביוני 1815, של "מסעודה", אוניית הדגל של הביי של אלג'יריה. אחרי המלחמה הברברית השנייה וחתימת חוזי השלום עם שליטי הפרובינציות העות'מאניות של אלג'יריה, טוניסיה וטריפוליטניה, מילאה האונייה משימות סיור הן בים התיכון הן בחוף המזרחי של ארצות הברית.

מינואר 1819 עד מרס 1821 פעלה הפריגטה לאורך החוף הפאסיפי של אמריקה הדרומית, כשהיא מגנה ומושיטה עזרה לאוניות סוחר בתקופת המרידות בארצות אמריקה הלטינית נגד השלטון הקולוניאלי. ביוני 1821 שבה אל בוסטון. לאחר תיקונים והצטיידות יצאה "מסידוניין" אל הים הקריבי, ועד 1826 נטלה חלק בהדברת הפירטיות באזור.

ב-11 ביוני 1826 יצאה "מסידוניין" מנורפוק, כשמגמת פניה תחנת הצי באוקיינוס השקט, ממנה שבה אל המפטון רודס ב-30 באוקטובר 1828. באותה שנה הוצאה משירות פעיל ופורקה במספנת הצי בנורפוק. עם צוותה האחרון נמנה ויליאם הנרי לאונרד פו, אחיו של הסופר האמריקני אדגר אלן פו.‏[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • MacKenzie, Alexander Slidell. Life of Stephen Decatur: a commodore in the Navy of the United States. Little and Brown, 1846. Digitized copy in: Google eBooks.
  • "Macedonian" in: Dictionary of American Naval Fighting Ships. US Navy, Naval Historical Center.
  • Canney, Donald L. (1826). Sailing warships of the US Navy. Chatham Publishing / Naval Institute Press.
  • de Kay, James T., Chronicles of the Frigate Macedonian. New York: W.W. Norton, 1995.
  • Gardiner, Robert. Frigates of the Napoleonic Wars. London: Chatham Publishing, 2000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גליף החרטום של "מסידוניין" באקדמיה הימית באנאפוליס. בתוך: dcMemorials.com


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוא שב בשקט לשירות באוגוסט, כפי הנראה בשל מוצאו האצילי.
  2. ^ Hill, Frederic Stanhope. Twenty-six historic ships. G.P. Putnam's Sons, New York and London, 1905. p. 515.
  3. ^ Silverman, Kenneth. Edgar A. Poe: Mournful and Never-ending Remembrance. New York: Harper Perennial, 1991. p. 37.