אטקסיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אטקסיה (Ataxia) היא חוסר קואורדינציה או תנועות מגושמות של הגפיים, שאינן כתוצאה מחולשת שרירים. אטקסיה נוצרת כתוצאה מבעיות במערכת שיווי המשקל (המערכת הווסטיבולרית), הצרבלום, או המערכת הפרופריוספטיבית (של התחושה העמוקה). אטקסיה יכולה להשפיע על תנועות עיניים, דיבור, גפיים ויציבה.

מקובל לחלק את סוגי האטקסיות לשלושה סוגים: אטקסיה וסטיבולרית, אטקסיה צרברלית, ואטקסיה סנסורית.

אטקסיה וסטיבולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאופיינת בקיום של ורטיגו וניסטגמוס, ללא דיסארתריה. כאשר מבקשים ממטופל עם אטקסיה וסטיבולרית לעמוד כששתי רגליו צמודות, הוא יהיה מסוגל לעשות זאת, אולם יתקשה לעשות כן כשעיניו יהיו עצומות. אטקסיה וסטיבולרית יכולה להיגרם מנגעים המערבים את האוזן הפנימית, גזע המוח או הצרבלום.

אטקסיה צרבלרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטקסיה כזו נוצרת מנגעים הקיימים על הצרבלום או אחד מחיבוריו של הצרבלום למוח הגדול או לגזע המוח (ומכאן שמה). המאפיינים הקליניים של אטקסיה כזו כוללים אי-רגולריות בקצב של התנועה, במקצב או במשרעת (אמפליטודה) של התנועה, ובכוח של תנועות רצוניות. לעתים קרובות, אטקסיה צרבלרית קשורה לטונוס יריד של השרירים- היפוטוניה, וכן מבחן ריבאונד חיובי (נקרא גם מבחן הולמס- לוקחים את יד הנבדק, מבקשים ממנו להתנגד למשיכה ולאחר מכן עוזבים את היד בפתאומיות- חולים באטקסיה צרבלרית יתקשו לעצור את תנועת היד והיא תפגע בפניהם). כמו כן יהיה רעד בתנועה ודיסמטריה של התנועה ככל שהגפה המעורבת תתקדם למטרה (אוברשוט של תנועה). תנועות הדורשות שינויי כיוון מהירים, כמו הליכה, הן הנפגעות ביותר באטקסיה צרבלרית.

בגלל שהצרבלום הוא בעל תפקיד חשוב בשליטה על תנועות העיניים, מחלה צרבלרית מתבטאת לעתים קרובות בהפרעה של תנועות העיניים, כגון קיום ניסטגמוס או תנועות מעקב איטיות של העיניים. החלוקה האנטומית של הצרבלום היא זו אשר תשפיע על הסימנים הקליניים השונים:

  • הצרבלום מחולק לקו האמצע (אזורים הכוללים את הוורמיס, האונה הפלוקולנודולרית והגרעינים הפסטיגיאליים). מבנים באזור האמצע אחראים על שליטה של תפקוד השלד ותפקוד אקסיאלי, כולל תנועות עיניים, תנוחה של הראש ושל הגו, יציבה והליכה. לכן- נגעים בקו האמצע בצרבלום יתבטאו בניסטגמוס ובהפרעות אחרות של תנועות העיניים, תנועות של הראש קדימה ואחורה (טיטיבציה), חוסר יציבות בעמידה והליכה על בסיס רחב.
  • נגעים המצויים באזורים הצידיים של הצרבלום (בהמיספרות של המוח הקטן, אשר אחראיות על קואורדינציה של תנועה וטונוס בגפיים וכל על מבט) יגרמו לאטקסיה בחצי גוף, לטונוס ירוד בגפיים, וכן ניסטגמוס ושיתוק של המבט לאזור הפגוע, כלומר חוסר יכולת להתבונן באזור הפגוע. במצבים רבים הפגיעה היא משולבת ויש פגיעה בכל הצרבלום באופן מפושט. במצבים אלו הקליניקה תהיה משולבת. חולים עם אטקסיה צרבלרית, לא יוכלו לעמוד על בסיס צר, הן בעיניים פתוחות והן בעיניים סגורות, ויטו ליפול.

קיימת קבוצת מחלות תורשתיות המאופיינות בהתפתחות פרוגרסיבית של אטקסיה צרבלרית- כגון פרידריך אטקסיה. מחלות אלו מאופיינות בהשפעה מוקדמת על ההליכה, רובן מורשות בתורשה אוטוזומלית ומקיימות אנטיסיפציה (כלומר, עם השנים גיל ההופעה יורד או חומרת המחלה עולה בדורות העוקבים). רוב מחלות אלו קשורות לחזרות של נוקלאוטידים. במחלות אלו יש אטרופיה של הצרבלום ולעתים של גזע המוח, אולם על מנת לאבחן באופן סופי יש לערוך בדיקה גנטית.

אטקסיה סנסורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטקסיה סנסורית נובעת מפגיעה של מסלולים האחראיים על תחושה עמוקה- המערכת הסנסורית אחראית על מספר מסלולים הקשורים לחישה כאשר אחד מהם הינו המסלול הפרופריוצפטיבי. פגיעה בתחושה עמוקה יכולה להיגרם כתוצאה מפגיעה בעצבים סנסוריים בפריפריה, בשורשי עצב סנסוריים, בעמודה האחורית של חוט השדרה או באזור הקרוי medial lemniscus בו עוברות תחושות עמוקות. התחושה של מנח המפרקים והגוף עוברת על ידי גופיף פצ'יני וקצות עצבים בקפסולות של מפרקים בגוף, דרך סיבי עצב עטופים במיאלין ועד הקרן האחורית של עמוד השדרה. משם המסלולים עולים ללא הצלבה בעמודות האחוריות של חוט השדרה, כאשר מידע מן הרגליים עולה באזור הגרסיליס שהוא אמצעי יותר, ומידע מהידיים עובר באזור הקונאטוס שהוא צידי (לטרלי) יותר. מסלולים אלו עושים סינפסה במדולה, ולאחר מכן מבצעים דקוסציה ועוברים לצד הנגדי, ממשיכים לתלמוס ומשם מבצעים סינפסה נוספת ומגיעים לקורטקס הפריאטלי. אטקסיה סנסורית בדרך כלל מביאה לסימן רומברג חיובי- המטופל מסוגל לעמוד על בסיס צר כשעיניו פקוחות, אך לא עצומות (מבחן רומברג חיובי), תחושת מנח ותחושת ויברציה פגועות, רפלקס הקרסול מדוכא או חסר (בניגוד לסוגי אטקסיות אחרות), ולרוב אין ורטיגו, ניסטגמוס או דיסארתריה, זאת בשונה ממצב של אטקסיה וסטיבולרית. בחולים עם אטקסיה סנסורית נפוצות תלונות של נימול או דגדוג ברגליים. חולים אלו לרוב מדווחים על שיפור ההליכה כשהם מביטים ברגליהם בזמן ההליכה, או כשהם נעזרים במקל הליכה או יד של מלווה.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.