נוירולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוח אנושי

הנוירולוגיה (מלועזית: Neurology) היא ענף ברפואה העוסק בחקר התפקוד ובמחלות של מערכת העצבים המרכזית וההיקפית.

מקור השם מהצמדת המילים מיוונית νεῦρον- תא עצב (נוירון) ו-λογία- לוגיה - שמשמעותה תורה.

המחקר הנוירולוגי שואף להבין את תהליכי עיבוד המידע במוח[1].

אבחון נוירולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצורכי אבחון מחלות מוחיות, עושה הנוירולוגיה שימוש נרחב בדימות רדיולוגי הנותן תמונה של המוח באופן לא פולשני. ישנן בדיקות נוירולוגיות המשמשות לאבחון מחלות אורגניות המפריעות לתפקודים בסיסיים יחסית, כגון מבחן רומברג. לצורך בדיקת מחלות ובעיות אחרות שמפריעות יותר לתפקוד הנפשי-בסיסי או שהן בעלות השלכה קוגניטיבית עזה יותר, הנוירולוגיה עושה שימוש בהערכה נוירופסיכולוגית, מבחנים נוירופסיכולוגים עשויים להינתן גם על ידי פסיכולוג מומחה בנוירופסיכולוגיה, ולצורכי מחקר גם על ידי אחרים שהוכשרו לכך (כמו מדעני מוח), מבחנים כאלה הם למשל סוללת הבחינות לוריא נברסקה, או סוללת הלסטד-רייטן. כמו כן עושה הנוירולוגיה שימוש נרחב בבדיקת כימיה של הדם היכולה להעיד על חוסר איזון כימי הנגרם ממחלה מסוימת ברקמה או רקמות נוירונאליות.

תגובות מחקר

שדה עבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תואר מספר רב של הפרעות נוירולוגיות. הפרעות אלו יכולות להשפיע על מערכת עצבים המרכזית (מוח וחוט השדרה), מערכת עצבים ההיקפית, מערכת עצבים אוטונומית, או "אוטונומית".

הכשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית ובקנדה, נוירולוגים הם רופאים שסיימו את הלימודים לתואר שני במדעי המוח לאחר שסיימו את לימודיהם בפקולטה לרפואה. הכשרת נוירולוגים אורכת 10-13 שנות לימוד הכוללות לימודים באוניברסיטה והכשרה קלינית. הכשרה זו כוללת תואר אקדמי של ארבע שנים, המקנה אישור לעסוק כרופא "MD" או "DO".לאחר מכן הנוירולוגים נדרשים לעבור ארבע שנים נוספות של מחקר, ולאחר מכן להשלים שלוש עד ארבע שנים, שנה אחת של הכשרה ברפואה פנימית, ושלוש שנים של הכשרה בתחום הנוירולוגיה .

תת התמחויות בתחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

תת התמחויות בתחום זה כוללות בין השאר:

  • פגיעות מוח רפואי
  • נוירופיזיולוגיה
  • אפילפסיה קלינית
  • כאב ריסון רפואה (לחולים עם מחלות חשוכות מרפא )
  • הפרעות התפתחותיות
  • התוקפת רפואה
  • רפואת כאב
  • הפרעות שינה בילדים

הפרעות נוירולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעות נוירולוגיות הן הפרעות המשפיעות על תפקוד מערכת העצבים המרכזית (המורכבת מהמוח, גזע המוח, המוח הקטן וחוט השדרה), וכן מחלות של מערכת העצבים ההיקפית.

חפיפה עם פסיכיאטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות האמונהששביתות מחלת נפש נוירולוגיות קצת משפיעות על מערכת העצבים המרכזית, אבל הם מסווגים באופן מסורתי בנפרדומטופלים על ידי פסיכיאטרים. במאמר שפורסם בשנת 2002,מגזין האיגוד הפסיכיאטרי האמריקאי, כתב ד. יוסף ב מרטין - דיקן בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארדונוירולוג - " הפרדה בין שתי הקטגוריות הוא שרירותית; ומושפע לעתים קרובות על ידי אמונות ולא תצפיות מדעיות מוכחות. " יש לעתים קרובות סימפטומים פסיכולוגיים מחלות נוירולוגיות, כמו דיכאון לאחר שבץ, דיכאון ושיטיון הנלווה למחלות, הפרעות במצב רוח פרקינסון וקוגניציה באלצהיימר ומחלת הנטינגטון, וזה רק קצה הקרחון. לכן, אין הבחנה חדה בין נוירולוגיה ופסיכיאטריה בביוספרה.

מחלות נוירולוגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את המחלות הנוירולוגיות בהתאם לגורמיהן[עריכת קוד מקור | עריכה]

• מחלות אוטו־אימוניות של מערכת העצבים - קבוצת מחלות שבהן הפגיעה במערכת העצבים או השרירים נגרמת ממנגנון דלקתי, ובעיקר ממנגנון אוטו־אימוני שבו מערכת החיסון תוקפת מרכיבים שונים של הגוף. דוגמאות למחלות כאלה הן טרשת נפוצה, מיאסתניה גרביס, פולימיוזיטיס, תסמונת גיליאן־ברה, CIPD (Chronic inflammatory demyelinating polyneuropathy).

• הפרעות תנועה - קבוצת מחלות שבהן הפגיעה היא במערכת הבקרה של תנועות הגפיים והגוף. בשל הפגיעה הזאת מתפתחות הפרעות תנועה שבאות לידי ביטוי בתופעות הבאות: נוקשות, רעד, איטיות, הפרעות הליכה ותנועות לא רצוניות. דוגמאות למחלות האלה הן מחלת פרקינסון, דיסטוניות, כוריאה וטיקים.

• אפילפסיה - קבוצת מחלות שבהן התפרקות חשמלית פתאומית במוח גורמת לפרכוסים, לאובדן הכרה, לבלבול או לאובדן זמני של תפקודי מוח.

• מחלות צרברו־וסקולריות - קבוצת מחלות שפוגעות בכלי הדם במוח וגורמות לאירועים מוחיים (שבץ). האירוע המוחי יכול להתרחש בעקבות חסימה של כלי דם (למשל, בגלל קריש דם או טרשת עורקים) או בעקבות דימום מכלי דם אל תוך רקמת המוח (למשל, בגלל לחץ דם גבוה).

• מחלות נוירו־מוסקולריות - קבוצת מחלות הפוגעות במערכת העצבים ההיקפית, בשרירים ובחיבור ביניהם. הקבוצה הזאת כוללת מחלות מטבוליות שונות - גנטיות ונרכשות, ניווניות ודלקתיות. דוגמאות למחלות מהקבוצה הזאת: מחלות הנוירון המוטורי (ALS), נוירופתיות שונות ודיסטרופיות שרירים.

• הפרעות התנהגות על רקע נוירולוגי - מדובר בסדרה ארוכה של הפרעות קוגניטיביות ומנטליות ובהן הפרעות קשב וריכוז, הפרעות זיכרון, הפרעות דיבור, ליקויים בתפיסת המרחב, הפרעות בתכנון פעולה ובשיפוט סיטואציה. אלצהיימר שייכת לקטגוריה הזאת של הפרעות התנהגות על רקע נוירולוגי.

• כאבי ראש שייכים לתחום הנוירולוגיה - אם מדובר בכאב ראש ראשוני, כלומר כאב ראש שאינו סימפטום למחלה אחרת. כאבי ראש ראשוניים מתחלקים בעיקר למיגרנות ולכאבי ראש שנגרמים ממתח נפשי, אך יכולות להיות סיבות נוספות, שכיחות פחות, למשל טריגמינל נוירלגיה (כאב חד וקצר בפנים שחוזר על עצמו שוב ושוב).

ההפרעות הנוירולוגיות מתחלקות למספר קבוצות עיקריות:

  1. מחלות גנטיות, למשל תסמונת דאון. חלק ממחלות אלו מתבטאות כבר בלידה וחלק מתפתחות במשך החיים.
  2. פגמים מולדים של מערכת העצבים הגורמים לפיגור שכלי, שיתוקים והפרעות תפקוד אחרות מולדות. שיתוק מוחין הוא דוגמה שכיחה לקבוצה זו.
  3. מחלות כפיון (אפילפסיה) היכולות להיות ראשוניות או משניות למחלה מוחית אחרת.
  4. מחלות חבלתיות - פגיעה חבלתית במערכת העצבים במשך חיי אותו אדם מהיותו ברחם אמו ולאורך כל חייו.
  5. מחלות זיהומיות - גורמים מזהמים שונים (חידקים, נגיפים, פרזיטים וכו') יכולים לפגוע במערכת העצבים למשל דלקת קרום המוח.
  6. מחלות נווניות של מערכת העצבים. אלו מחלות בהן חלקים של מערכת העצבים מתנוונים ונהרסים. רוב מחלות אלו עדיין נמצאות במחקר וסיבת הופעתן לא ברורה - למשל מחלת אלצהיימר או מחלת פרקינסון.
  7. גידולים - באזורים שונים של מערכת העצבים יכולים להתפתח גידולים מסוגים שונים, שפירים או ממאירים.
  8. מחלות משניות - מחלות שונות של האורגניזם כמו מחלות כלי דם, מחלות לב, תת-תזונה וכו', יכולות להתבטא גם בתסמינים בתחום הנוירולוגי. למשל, נוירופתיה[2] היא תסמין נפוץ של סוכרת.
  9. מחלות שינה - תהליך ומחזור השינה מתרחש בתוך המוח. סיבות שונות פנימיות וחיצוניות למוח יכולות לגרום להפרעה במחזור השינה כמו חוסר שינה או סהרוריות (סומנבוליזם).
  10. כאב - הכאב קשור מאוד למערכת העצבים. הנוירולוגיה עוסקת רבות בחקר תהליך הכאב וטיפול בסוגי כאב ייחודיים כמו מיגרנה.
  11. לקות קשב וריכוז וליקויי למידה - הפרעות אלו מטופלות בעיקר על ידי נוירולוגים של ילדים, אם כי ההפרעות קיימות גם במבוגרים.

נוירולוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

רופאים המתמחים בענף הנוירולוגיה נקראים נוירולוגים. ניתוחים במערכת העצבים נערכים על ידי נוירוכירורגים - נוירולוגים אשר עברו הכשרה מיוחדת לניתוח.

הנוירולוגים אחראים לחקר, אבחנה, טיפול ומעקב של כל התופעות הנוירולוגיות.

כאשר יש צורך בהתערבות כירורגית, הנוירולוג עשוי להפנות לנוירוכירורג או לנוירורדיולוג פולשני. במדינות מסוימות, אחריות חוקית נוספת לנוירולוגים היא קביעת מוות מוחי כדי להוכיח את מותו של מטופל.

כדי לקבל את המינוי כמומחה בנוירולוגיה בישראל, צריך לסיים לימודי רפואה ואחר כך להתמחות בתקן מתמחה במחלקה נוירולוגית מוכרת באחד מבתי החולים בארץ. אורך ההתמחות היא כ-5 שנים. על המתמחה לעבור בחינות התמחות באמצע ההתמחות ובסופה. אם הצליח בבחינות אלו יהפך לנוירולוג מומחה.

התמחויות מיוחדות הן בנוירופדיאטריה (נוירולוג ילדים) ונוירוגריאטריה (נוירולוג העוסק במחלות נוירולוגיות בקשיש). במכוני מחקר מיוחדים, כמו מכון ויצמן, אפשר להתמחות בתחומי נוירולוגיה שונים כגון נוירופיזיולוגיה, ביוכימיה של מערכת העצבים, נוירוגנטיקה ועוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נוירולוגיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mcdonnell, M. D., Ikeda, S., & Manton, J. H. (2011). An introductory review of information theory in the context of computational neuroscience. Biological Cybernetics, 105(1), 55-70.
  2. ^ רון דבי, נוירופתיה: נמלים בקצות העצבים, באתר הארץ, 5 ביולי 2009