סינפסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
A - תא עצב משדר (קדם-סינפטי)
B - תא עצב קולט (בתר-סינפטי)
1. מיטוכונדריון
2. שלפוחית סינפטית המכילה מוליכים עצביים
3. קולטן עצמי
4. מרווח סינפטי דרכו מפעפע מוליך עצבי
5. קולטנים בתר-סינפטיים המופעלים על ידי המוליך העצבי
6. תעלת סידן
7. מוליכים עצביים נפלטים למרווח הסינפטי באקסוציטוזה
8. משאבה לספיגה חוזרת של מוליך עצבי

סינפסהעברית: מצמד או מִסְנָף) היא אזור המפגש בין תא עצב לתא המטרה שבו מתרחשים תהליכים כימיים הגורמים להעברת אותות מתא לתא. תא המטרה יכול להיות תא עצב אחר, סיב שריר או בלוטה.

מקור המילה סינפסה ביוונית ופירושה "לקשר"‏[1].

תא העצב המשדר מכונה קדם-סינפטי (לפני הסינפסה) ותא המטרה הקולט מכונה בתר-סינפטי (אחרי הסינפסה).

תפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסינפסה מאפשרת מעבר של אותות מתאי עצב במערכת העצבים אל תאי המטרה שלהם.
מערכת העצבים שולטת על תנועת הגוף באמצעות תקשורת בין תאי עצב למערכת השרירים. שליחת האותות הגורמים לעכבה או שפעול של השרירים מתבצעת בתהליך של העברה סינפטית. מקראה:
1 - אקסון.
2 - צומת עצב-שריר.
3 - סיב שריר.
4 - סיבוני שריר (Myofibrils).

מערכת העצבים מורכבת מתאי עצב רבים המקיימים תקשורת רצופה בינם לבין עצמם וגם עם תאים מסוגים אחרים‏[2]. עיקר התקשורת מתבצע בסינפסה שהיא אזור החיבור בין תא העצב המשדר (השולח) לתא המטרה הקולט[2][1].

העברה סינפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – העברה סינפטית

מכיוון שאין רציפות מבנית בין תא העצב לתא המטרה, נוצר מצב שבו הולכה חשמלית אינה אפשרית במרבית המקרים, ובמקומה מתקיימת העברה כימית של הגירוי. ההעברה מתבצעת על ידי שחרור של מוליכים עצביים (נוירוטרנסמיטרים) אל המרווח הסינפטי וקליטתם בתא המטרה.

המוליכים העצביים מסונתזים ומאוחסנים בשלפוחית סינפטית[1], אשר נמצאות בקצה האקסון של תא עצב.

השפעתם של המוליכים העצביים יכולה להתמקד בתא המטרה הבתר-סינפטי, משום ששם ריכוזם הוא הגבוה ביותר. תהליך הפעפוע גורם לדילול של המוליך העצבי שהופרש. תהליך זה מתעצם ככל שהמרחק מהסינפסה גדל, כך שריכוזו של המוליך העצבי מחוץ לסינפסה שואף לאפס. באופן זה המוליך העצבי שהופרש לסינפסה מסוימת לא יצליח להשפיע על סינפסות שכנות‏[2].

על מנת שתתרחש הפעלה של תא המטרה, כמות הנוירוטרסמיטר שמשתחררת מהתא הקדם סינפטי צריכה להספיק להבאת המתח החשמלי של התא הקולט לערך הסף שלו‏[2]. ערך הסף של כל תא מושפע ממתח המנוחה שלו. במידה והמתח החשמלי יהיה נמוך מערך הסף, לא יופעל תא המטרה‏[2]. (עקרון הכל או כלום)

מבנה הסינפסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הסינפסה.
סינפסה בין שני תאי עצב.

הסינפסה מורכבת מהחלקים הבאים:

  • קרום התא הקדם-סינפטי (Presynaptic) - הוא מעביר את פוטנציאל הפעולה (אות חשמלי) לאורך האקסון, דבר הגורם לשחרור מוליכים עצביים למרווח הסינפטי.
  • מרווח סינפטי (Synaptic Cleft) - אזור המפגש בין התאים, בו מתרחשת הסינפסה. במרווח הסינפטי עוברים המוליכים העצביים מהתא הקדם סינפטי לתא הבתר סינפטי. גודל המרווח הסינפטי הוא 500-200 אנגסטרם.
  • קרום התא הבתר-סינפטי (Postsynaptic) - בו נקלטים המוליכים העצביים על ידי קולטנים (רצפטורים) שנמצאים על קרום התא.
  • שלפוחית סינפטית - אברון הנמצא באקסון ובו נאגרים המוליכים העצביים. ראשית היא מיוצרת באתר ייעודי וממולאת במוליכים עצביים מסוג מוגדר. השלפוחית המוכנה מובלת אל אתרי אחסון מתאימים. בשעת הצורך היא מובלת משם אל אתרים פעילים על קרום התא, שם היא מתמזגת עם הקרום ומשחררת את תכולתה למרווח הסינפטי. מנגנון מיחזור מתוחכם מייצר מחדש את השלפוחית מקרום התא, וחוזר חלילה.
  • Presynaptic Dense Prolection - האתר הפעיל של קרום התא הקדם-סינפטי.

עיצוב מחדש של קשרים סינפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשר הסינפטי בין שני תאים יכול להשתנות בהתאם לפעילות שלו. תהליך זה מכונה עיצוב מחדש של קשרים סינפטיים (synaptic remodeling)‏[2]. קשר סינפטי שאינו פעיל לאורך זמן רב, הולך ומתנוון. לעומת זאת, קשר סינפטי בעל פעילות מרובה מתחזק כך שהוא מעביר בקלות וביעילות רבה יותר את המידע מתא העצב הקדם סינפטי לתא העצב הבתר סינפטי‏[2].

סוגי סינפסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לסווג את הסינפסות על פי מספר מאפיינים.

סוג תא המטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, סינפסה מחברת בין תא עצב לתא המטרה שלו. תא המטרה יכול להיות תא עצב או תא מסוג אחר. סינפסה בין תא עצב לתא שריר מכונה צומת עצב-שריר‎.

מיקום הסינפסה על גבי תא המטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סינפסה אקסו-אקסונית: סינפסה בה אקסון יוצר סינפסה על אקסון אחר.
  • סינפסה אקסוסומטית: סינפסה בה אקסון יוצר סינפסה על גוף התא.
  • סינפסה אקסודנדריטית: סינפסה בה אקסון יוצר סינפסה על דנדריט.

סינפסות מעוררות ומעכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן להבחין בין הסינפסות על פי אופן ההשפעה שלהן על תא המטרה. ישנן סינפסות המעוררות את המתח החשמלי של הדנדריט ואחרות המעכבות את היווצרותו.

סינפסות מעוררות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינפסה מעוררת (סינפסה אקסיטטורית) היא סינפסה המדרבנת את יצירת המתח החשמלי, באמצעות פתיחת תעלות יונים בדנטריט(בעיקר ליוני נתרן), דבר הגורם לשינוי בהפרש הפוטנציאלים בין שני צידיי הממברנה. בסינפסה זו המסר החשמלי עובר לאורך האקסון וגורם לשחרור נוירוטרנסמיטורים בקצה האקסון.

סינפסה מעכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינפסה מעכבת (סינפסה אינהיביטורית) היא סינפסה המונעת את העלאת המתח החשמלי של הדנדריט, באופן שמנטרל את פעילות הסינפסה המעוררת שנמצאת על אותם נוירונים.

ניתן להבחין בין שני מנגנוני עיכוב עיקריים:

  • מנגנון עיכוב קדם-סינפטי - במנגנון עיכוב זה, הנוירוטרנסמיטר המעכב מקטין את הכמות המשתחררת מהנוירוטרנסמיטר המעורר.
  • מנגנון עיכוב אחר-סינפטי - במנגנון עיכוב זה, הנוירוטרנסמיטר המעכב משנה את חדירות קרום התא הבתר-סינפטי ופותח תעליות ליונים של אשלגן או כלור בעיקר, שיוצאים מהתא כלפי חוץ, דבר הגורם לכך, שפוטנציאל המתח של קרומית הדנטריט יישאר נמוך או לא יתעורר.

היבטים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבות מהתרופות שמשפיעות על ההתנהגות עושות זאת באמצעות השפעה על תהליך ההעברה המתרחש בסינפסה[1]. תרופות אלו מתחלקות לשני סוגים:

  • אגוניסט - סוג של תרופה הגורמת לשפעול הפעולה של המוליך העצבי המסוים על התא הבתר-סינפטי‏[1].
  • אנטגוניסט - סוג של תרופה שמתנגד או מעכב את הפעולה של המוליך העצבי המסוים על התא הבתר-סינפטי‏[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.