איגנץ פייפר

איגנץ פייפר
Pfeifer Ignác
לידה	30 בספטמבר 1867; סנטגאל, הונגריה
פטירה	7 בספטמבר 1941 (בגיל 73); בודפשט, ממלכת הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה
מקום לימודים	האוניברסיטה לטכנולוגיה ולכלכלה של בודפשט (1892)

איגנץ פייפר (בהונגרית: Pfeifer Ignác; סנטגאל, 30 בספטמבר 1867 – בודפשט, 7 בספטמבר 1941)^[1] היה מדען יהודי הונגרי, מהנדס כימיה, פרופסור באוניברסיטה, ראש המעבדה למחקר של חברת "נורות ליבון וחשמל מאוחדת".

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא נולד במשפחה יהודית כבנם של יוז'ף פייפר ושלרוזליה שטיינר. למד באוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה ולכלכלה, שם השלים תואר בהנדסה כימית בשנת 1892. לאחר מכן היה מרצה במחלקה לטכנולוגיה כימית ואחר כך מרצה בכיר. בשנת 1894 נכנס לתפקיד במכון לבדיקת חומרים של חברת הרכבות ההונגרית (MÁV). בשנת 1904 קיבל הסמכה כפרופסור חבר. בשנים 1904 עד 1912 החזיק מעבדה פרטית בה ביצע את הניסויים שלו. בשנת 1912 החליף את וינצה ורתה באוניברסיטה לטכנולוגיה ולכלכלה של בודפשט שם הפך לראש המחלקה לכימיה כפרופסור מן המניין. שנה לפני כן, בשנת 1911 ערך מסע לימודים בארצות הברית. הוא השתתף בהקמת חוג גלילאו.

פייפר השתתף במלחמת העולם הראשונה כקצין הנדסה, ובנו היחיד נפל. אסון אישי זה וניסיונו במלחמה הפכו אותו לאחד המתנגדים החדים והפעילים ביותר למלחמה.

בתקופת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית התמנה לראש מחלקת הכימיה של קומיסריאט (מיניסטריון) של הייצור הסוציאלי. לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית הותקף בגין תפקידו זה. עקב ההתקפות עליו התפטר מראשות הפקולטה בשנת 1920 והגיש בקשה לפרישה לגמלאות. ליפוט אשנר מנכ"ל חברת "נורות ליבון וחשמל מאוחדת" הציע לו מיד עבודה ותפקיד של ניהול מעבדת המחקר של החברה. שם הוא יכול היה לעבוד עם עמיתים כמו אימרה ברודי, פאל שלני (שלזינגר), זולטן באי, טיוודר מילנר, ארנה ווינטר. לפייפר זכויות שלא ניתנות לתיאור בהצלחתה של חברת "נורות ליבון וחשמל מאוחדת" ובהפיכת החברה למפורסמת בעולם. מותו נגרם כתוצאה מניוון שריר הלב. אשתו הייתה יוליאנה קוגל. פייפר הובא למנוחת עולמים בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה.

עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו המשמעותית ביותר הייתה תהליך ריכוך המים (1894), עליו החיל סיד וסודה בכמויות מחושבות. כדי לקבוע את קשיות המים, הוא פיתח שיטה אנליטית המבוססת על אותו עיקרון (שיטת Wartha-Pfeifer), אשר שימשה עד לאחרונה ברחבי העולם לבדיקות מים תעשייתיות. עבודתו הייתה גם חלוצה בתחום טכנולוגיית הבעירה, חיפושי גז טבעי ופחם וניצול מוצריהם, כמו גם טכנולוגיית התאורה.