פרופסור

פרופסור (מלטינית, תרגום חופשי לעברית: "המכריז על עצמו כמומחה") הוא מומחה בתחום מחקר בו התמחה וזכה להכרה של מוסד אקדמי מוכר, ובדרך כלל משמש כחוקר ומרצה, חבר הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטה או במכללה. פרופסורים חוקרים ומעמיקים בתחום התמחותם, חונכים תלמידים לתארים מחקריים מתקדמים, מנחים סמינרים בתחום התמחותם, ומעבירים הרצאות. הקריטריונים לקידומם של פרופסורים אינם אחידים - הם תלויים במוסד, במקום ובזמן. לדוגמה, בחלק מהאוניברסיטאות בארצות הברית (ובכל האוניברסיטאות האירופאיות) פרופסורים זוכים לקידום רק על בסיס הישגיהם המחקריים, ואילו באוניברסיטאות פרטיות בארצות הברית איכות ההוראה מהווה מרכיב חשוב בקידום. באוניברסיטאות בישראל המרכיב העיקרי בעליה בדרגה הם ההישגים המחקריים, המוניטין הבינלאומי והמנהיגות בתחום.

בחלק מהמדינות, כמו למשל בארצות הברית, ברזיל, קנדה והונג קונג, נהוג להשתמש בשם התואר "פרופסור" כדרך לפנות אל כל מרצה או חוקר באוניברסיטה או מכללה, ללא קשר לדרגתו האקדמית. ישנן גם מדינות, כמו למשל אוסטריה, צרפת, רומניה, סרביה, פולין ואיטליה, בהן נהוג לפנות בשם תואר זה אף למורים בבית ספר תיכון.

הדרך לקבלת המינוי

על-פי המסלול המקובל בישראל, המחזיק בתואר "דוקטור" יכול, על פי שיקול רשויות האוניברסיטה, להתמנות למרצה או ל"מרצה בכיר" במוסד אקדמי. לאחר מספר שנים, אם הוכיח את עצמו בתחומי המחקר, מקבל המרצה דרגה של "מרצה בכיר". מרצה בכיר יכול להיות מקודם לדרגה של פרופסור חבר, וזה יכול להיות מקודם לדרגת פרופסור מן המניין. בכל דרגה על המועמד להוכיח התקדמות במחקריו, פרסום מאמרים בכתבי עת מדעיים הכוללים שיפוט, והשתתפות בכנסים בינלאומיים. ההחלטה על הקידום מתקבלת על-ידי ועדות מינויים, על-פי חוות דעת חסויות.

במקרים יוצאי דופן, ובפרט בתחומי הספרות, הקולנוע, האמנות, העיצוב והפסיכולוגיה, ניתן תואר פרופסור לחסרי תואר דוקטור בעלי הישגים בולטים בתחומם (מעמדם מכונה פרופסור מומחה או פרופסור נלווה) .

על מקרה שבו לא ניתן התואר פרופסור, סיפר זובין מהטה ‏‏‏: "UCLA (אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס) לא קיבלה את יאשה חפץ כפרופסור מן המניין כי לא הייתה לו תעודת בגרות, אז מי הפסיד בסוף, חפץ?". דוגמה בולטת למי שנתמנה לפרופסור אף שהיה חסר השכלה פורמלית הוא חוקר הספרות דב סדן, שבשנת 1963 קיבל מינוי זה באוניברסיטה העברית, חרף העובדה שלא היה לו אפילו תואר ראשון, ואת כל השכלתו רכש בכוחות עצמו.

במטרה לשמר חופש ויושר אקדמי ניתנת לחוקרים קביעות (באנגלית, tenure). לא ניתן לפטר חוקר בעל קביעות אלא בהליך מיוחד, ומשרתו מובטחת לו עד הגיעו לגיל פרישה ‏‏.

דרגות בפרופסורה

באוניברסיטאות בישראל קיימות בפרופסורה שתי דרגות:

• פרופסור מן המניין (מקבילה לדרגה Professor או Full Professor בארצות הברית) - הדרגה האקדמית העליונה.
• פרופסור חבר (משמע Associate Professor באנגלית).

דרגת Assistant Professor הנהוגה בארצות הברית מקבילה במעמדה לדרגת "מרצה בכיר" בישראל.

בשנת 2001 היו בישראל 1,140 חוקרים בדרגת "פרופסור חבר" וכ-1,600 בדרגת "פרופסור מן המניין".

סוגים נוספים של מינוי לפרופסור:

• פרופסור מחקר (באנגלית: Distinguished Professor), הוא פרופסור הפטור מחובת הוראה, ומקדיש את כל זמנו למחקר. כך למשל בטכניון (בשנת 2008) יש שישה פרופסורים המחזיקים בתואר זה. זהו בדרך כלל מינוי בעל ערך רב, הניתן למדענים מצטיינים.
• פרופסור אורח - מי שפועל כפרופסור במוסד אקדמי מסוים, אך אינו נמנה עם הסגל האקדמי הקבוע באותו מוסד. פרופסור אורח נמנה בדרך כלל עם הסגל האקדמי הקבוע באוניברסיטה אחרת מזו שבה הוא מתארח, ולעתים זהו תוארו של אדם שפעילותו העיקרית היא מחוץ לאקדמיה, ובזכות הצטיינותו בה הוא מוזמן להיות פרופסור אורח.
• פרופסור אמריטוס (Professor Emeritus) או פרופסור אמריטה‏‏ - פרופסור מן המניין (ופרופ' מחקר) שפרש לגמלאות, אך ממשיך לשמור על קשר עם האוניברסיטה, ולעתים גם לחקור וללמד בה.

פרופסור קליני

במקצועות אחדים, ובראשם רפואה, קיים לצד התואר פרופסור במשמעותו הרגילה, גם מסלול קליני. במסלול זה, המיועד לרופאים בעלי מעמד מקצועי בכיר, מושם הדגש על הכישורים הקליניים וההוראתיים, ועל ביצוע ופרסום מחקר קליני, שהוא בדרך כלל בעל אופי תאורי ולא בסיסי. פרופסורים במסלול הקליני אחראים בבתי החולים על הדרכת הסטודנטים בדרכי המקצוע.