איחוד המאבק לשחרור מעמד הפועלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנהיגי הארגון לפני הגלייתם לסיביר ב-1897

איחוד המאבק לשחרור מעמד הפועלים הוא ארגון מרקסיסטי שהוקם בסנקט פטרבורג שברוסיה בסתיו 1895, על ידי ולדימיר אוליאנוב (לנין), יולי מרטוב, גלב קרז'יז'אנובסקי ואחרים. הארגון איחד עשרים חוגים מהפכניים שעסקו בפעילות מרקסיסטית עיונית, והונהג בעיקר בידי לנין ומרטוב. מטרת הקמתו הייתה יצירת תסיסה בקרב הפועלים בסנקט פטרבורג, ושוגרו עלונים לבתי החרושת במטרה להחדיר בהם את האידאולוגיה הסוציאליסטית.

בדצמבר 1895 נעצרו על ידי האוכרנה שישה מחברי הארגון, ובהם לנין. בזמן שהמתין בכלא המשיך לנין להדריך את פעילותו של הארגון באמצעות תכתובות. ב-1896 נעצרו גם מרטוב ומספר חברים נוספים. אף על פי כן, הארגון הצליח להביא לשביתה של פועלי טקסטיל במאי 1896, שהתפשטה למפעלים נוספים ברחבי רוסיה ונמשכה שלושה שבועות. הייתה זו השביתה הגדולה ביותר בתולדות רוסיה עד אז.

לאחר הגלייתו של לנין, הפך הזרם האקונומיסטי לדומיננטי בארגון. בסוף שנות השמונים של המאה ה-19 התפשט "איחוד המאבק", שפעילותו הייתה בלתי-חוקית, לאזורים נוספים באימפריה הרוסית, לפינלנד ולסטוקהולם. בין היתר סייע היאלמר ברנטינג, מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של שבדיה, לארגן את התחבורה לארצות אלו.

בסתיו 1900 התמזג הארגון לתוך "ארגון הפועלים של סנקט פטרבורג".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]