פינלנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רפובליקת פינלנד (פינית: Suomen tasavalta, שבדית: Republiken Finland) היא מדינה בצפון אירופה, התחומה על ידי הים הבלטי בדרום־מערב, המפרץ הבוטני במערב והמפרץ הפיני בדרום.

לפינלנד גבול ארוך עם רוסיה במזרח, שבדיה במערב ונורבגיה בצפון מערב. רוב האוכלוסייה מרוכזת במישורי החופים שבדרום מערב המדינה. אקלימה של פינלנד מתאפיין בטמפרטורות קרות, כמעט ארקטיות, אך עדיין מתונות יחסית בזכות השפעתם של הים הבלטי ואגמיה הרבים.

פני השטח נמוכים ומישוריים ברובם, עם גבעות קטנות ומשופעים ביותר מ-100,000 אגמים. פינלנד מורכבת מרוב פיני יציב ומיעוט שבדי כאשר רוב אזרחיה הם נוצרים לותרנים-אונגליים עם מיעוט של רוסים-אורתודוקסיים וחסרי דת. בפינלנד כ- 1000 יהודים המתגוררים בעיקר בהלסינקי ובטורקו.

שמה של פינלנד בשפת תושביה הוא סואומי (Suomi). השם פינלנד מקורו בשפה השבדית. הסימול הבינלאומי המקוצר של פינלנד הוא SF, ראשי התיבות של שני שמות המדינה (סיומת האינטרנט של פינלנד הינה אחרת: fi.). באופן אירוני מסמל הקיצור SF לעתים קרובות גם את השפה הפינית (למשל בחוברות או באתרי אינטרנט הכתובים במספר שפות), על אף שמחצית מהקיצור הינה למעשה "שבדית".

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 3 כלכלה 4 גאוגרפיה 4.1 פלורה ופאונה 5 דמוגרפיה 6 שפה ותרבות 7 יהדות פינלנד 7.1 בשואה 7.2 הקהילה כיום 8 ראו גם 9 הערות שוליים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של פינלנד

פינלנד הייתה מיושבת בדלילות החל מסוף עידן הקרח. נראה כי השבטים הדוברים את השפה הפינו-אוגרית הגיעו לפינלנד במהלך תקופת האבן. הללו עסקו בעיקר בדיג ובציד, אם כי לקראת סוף האלף הרביעי לפנה"ס החלו השבטים שבדרום הארץ לעסוק בחקלאות. שנות תקופת הברונזה (1500 לפנה"ס - 500 לפנה"ס) ותקופת הברזל (500 לפנה"ס - 1200 לסה"נ) התאפיינו במגעים נרחבים עם סקנדינביה, צפון רוסיה והאזור הבלטי.

בשנת 1154 ניצח אריק מלך שבדיה את פינלנד ואת תושביה הפגאניים ברובם, והביא להשתלטות שבדית על הארץ, שארכה קרוב ל-700 שנים. במהלך התקופה חלחלו התרבות והשפה השבדית לאזור, במה שדחק את השפה הפינית לשימוש המעמדות הנמוכים. במהלך המאה ה-18 הפכה פינלנד לזירת התגוששות בין האימפריה הרוסית לבין שבדיה על השליטה בצפון אירופה, תוך שהפינים משלמים את מחיר המאבק בדמות רעב ומגיפות. בשנת 1809 כבש הצאר אלכסנדר הראשון את פינלנד משבדיה וסיפח אותה לקיסרות רוסיה בתור "דוכסות גדולה". במהלך 109 שנות הכיבוש הרוסי נתחזק מעמדה של השפה הפינית, עד כי בשנת 1892 שבה ותפסה את מקומה כשפה הרשמית (לצד שבדית). ב-6 בדצמבר 1917, זמן קצר אחרי מהפכת אוקטובר שהתרחשה ברוסיה והביאה לקץ שלטון הצארים, הכריזה פינלנד על עצמאותה. השלטון הסובייטי החדש ברוסיה הכיר תוך כחודש בעצמאות פינלנד, והסכם שקבע את הגבול בין המדינות נחתם ב-1920.

בשנת 1918 ידעה פינלנד מלחמת אזרחים קצרה, שעתידה הייתה לקבוע את הצביון שתקבל המדינה החדשה. המלחמה התנהלה בין "הלבנים", שהיו ברובם בורגנים עירוניים, ליברליים ומשכילים, לבין "האדומים", האיכרים הכפריים, הפועלים והקומוניסטים. סיוע מערבי הביא לניצחון הלבנים, ובתקופה שבין המלחמות הייתה פינלנד לדמוקרטיה בדלנית הדוגלת בנייטרליות. באביב 1939 פנתה ברית המועצות לפינלנד בדרישה למסור לידיה שטחים בדרום המדינה, וביניהם עיר הנמל האנקו הסמוכה להלסינקי, בטענה כי הדבר הכרחי לצורך הגנה על העיר הסובייטית לנינגרד. משסירבה פינלנד למתן דריסת-רגל סובייטית בשטחה, פלשה ברית המועצות לפינלנד ב30 בנובמבר 1939 ופתחה במלחמת החורף.

הצבא הפיני הקטן אך המיומן בלוחמת שלג התגונן היטב והסב אבדות כבדות לסובייטים, תוך שהוא מסתייע באקלים ובתנאי הקרקע הביצתיים של מזרח פינלנד. אולם בתום 100 ימי לחימה הכריעה העדיפות המספרית את הכף לזכותו של הצבא האדום, והפינים ביקשו הפסקת אש. בהסכם שנחתם באביב 1940 העבירה פינלנד לברית המועצות את המצר היבשתי קרליה (השייך לרוסיה עד היום). כעבור שנה נפתח סיבוב נוסף במלחמה, בו הפינים הצטרפו לגרמניה הנאצית במהלכיה בחזית המזרחית, תוך שהם נמנעים מלהכריז מלחמה על שאר בעלות הברית, ופלשו לברית המועצות בכוונה להחזיר את השטחים שאיבדו במלחמה הראשונה.

ניתן איפוא למנות את פינלנד כמדינה הפחות ידועה בין מעצמות הציר במלחמת העולם השנייה. עם זאת, השותפות הפינית-גרמנית התבססה כמעט במלואה על אויב משותף בדמותה של ברית המועצות. פינים רבים סלדו מהיטלר ומהנאציזם, אך ניסיון העבר הוכיחם כי אין בכוחם להיאבק בסובייטים ללא תמיכה חיצונית כלשהי. ראייה נוספת לכך היא העובדה כי לאחר התבוסה ב-1944, לחם הצבא הפיני בכוחות הגרמניים במטרה להוציאם מארצם, מערכה המכונה מלחמת לפלנד. בנוסף, יחסה של פינלנד ליהודיה היה טוב, והיא לא הסגירה אותם לידי הגרמנים. רק שמונה מהם, אזרחים זרים, נמסרו ליד הנאצים, ולזכרם הוקמה אנדרטה בהלסינקי. היישוב "יד השמונה" ליד נווה אילן בהרי ירושלים אף הוא קרוי על שמם. המגויסים היהודים הפינים היו היהודים המוצהרים היחידים שנלחמו לצד הנאצים במלחמת העולם.

בשנת 1944, כאשר גורל המלחמה נטה בבירור לניצחונן של בנות־הברית, חתמו הפינים על הסכם כניעה שאישר מחדש את גבולות 1940 ואף העביר לברית המועצות את נמל פטסאמו, שהעניק לפינלנד גישה לאוקיינוס הקרח הצפוני. בנוסף לאובדן השטח נדרשו הפינים לפצות את ברית המועצות במוצרי עץ, וכן לקלוט את חצי מיליון הפינים הפליטים מקרליה הדרומית שסירבו לחיות תחת שלטון סובייטי.

במהלך השנים הבאות הייתה פינלנד למדינה היחידה מבין שכנותיה של ברית המועצות שהשתתפו במלחמה אשר שמרה על עצמאותה ועל נייטרליותה. למרות זאת, ועל אף העובדה שלא הייתה מדינה קומוניסטית ולא השתייכה לברית ורשה, חתמה פינלנד על "הסכם ידידות, שיתוף פעולה וסיוע הדדי" עם ברית המועצות, אשר חייב התייעצויות הדדיות בכל הנוגע לשינויים במדיניות החוץ והביטחון של פינלנד. היחסים המיוחדים שנרקמו בעקבות הסכם זה זכו לכינוי פינלנדיזציה, והיוו מכשול בדרך להתקרבות פינית למערב. נפילת ברית המועצות בשנת 1991 הפתיעה את פינלנד וגרמה לנסיגה כלכלית קצרה, אולם פינלנד התאוששה משמעותית, השתחררה מכבלי העבר וניצלה את ההזדמנות ההיסטורית על מנת להצטרף לאיחוד האירופי בשנת 1995 ואף להנהיג את האירו כמטבע.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של פינלנד

בפינלנד קיימת מערכת נשיאותית-למחצה במקביל לפרלמנטריזם. נשיא פינלנד נושא באחריות למדיניות החוץ של המדינה. אולם רוב הסמכות הביצועית היא בידי הקבינט ("מועצת המדינה") בראשות ראש הממשלה אשר נבחר על ידי הפרלמנט.

האדוסקונטה, או הפרלמנט הפיני, מונה 200 חברים והוא הרשות המחוקקת העליונה בפינלנד. בסמכותו לשנות את החוקה, להביא לנפילת "מועצת המדינה" ולהטיל וטו-נגדי על וטו נשיאותי. החלטות האדוסקונטה אינן נתונות לביקורת או לשינוי משפטי. חרף ההשפעה הסובייטית, המערכת הפוליטית בפינלנד נותרה דמוקרטית לכל אורך המלחמה הקרה. מערכת המשפט בפינלנד מחולקת בין בתי משפט בעלי סמכות שיפוטית אזרחית ופלילית לבין בתי משפט מנהליים שבסמכותם לדון בסכסוכים בין בודדים לבין גוף ממשלתי כלשהו, למשל: הורים המערערים על החלטת מערכת החינוך המקומית לשבץ את ילדם בבית ספר מסוים. קיימים בתי משפט מקומיים, מחוזיים וכן בית משפט עליון. באשר לבתי המשפט המנהליים, לא קיים דרג ביניים, וישנו בית משפט מנהלי עליון. בפינלנד קיימים מספר בתי משפט מיוחדים, כשהבולט שבהם הוא "בית המשפט העליון לענייני הדחה", הדן באישומים פליליים כנגד נשיא הרפובליקה, שופטי בתי המשפט העליונים, שר המשפטים ודובר הפרלמנט.

חוקת פינלנד ויחסה למערכת המשפט הנה חריגה בכך שלא קיים בית משפט לענייני חוקה, ובכך שלבית המשפט העליון אין סמכות מפורשת להכריז כי חוק כלשהו הנו בלתי חוקתי. מידת החוקתיות של חוקים בפינלנד נקבעת בהצבעה ברוב פשוט בפרלמנט. ועדת החוקה בפרלמנט עורכת סקירה וממליצה על תיקונים, והיא זו שממלאת בפועל תפקיד של בית משפט לענייני חוקה.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת פינלנד

עד לשנות ה-80 הייתה פינלנד מדינה נחשלת במושגים אירופאיים, ופיגרה בהרבה אחר שכנותיה הסקנדינביות. כיום פינלנד היא מדינה מתועשת ועשירה, בעלת כלכלת שוק חופשי בעיקרה ויחד עם זאת מפעילה מערכת רווחה מפותחת המתפקדת היטב כיאה למדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית. התעשיות המרכזיות בפינלנד הן תעשיות העץ והנייר, המתכות, האלקטרוניקה והטלקומוניקציה (ובמיוחד חברת נוקיה, המותג הפיני המפורסם ביותר בעולם, הידועה בטלפונים סלולריים שלה). המסחר הבינלאומי ממלא תפקיד חשוב בכלכלה הפינית, כאשר הייצוא מהווה קרוב לשליש מהתמ"ג.

עקב האקלים הקשה החקלאות בפינלנד היא מוגבלת ולא נועדה לייצוא אלא רק לסיפוק צורכי תחזוקה יעילה של שוק המוצרים הבסיסיים במדינה. בשנת 2003 נכנסה למיתון עקב המצב הכלכלי בעולם אך יצאה ממנו במהלך 2004.

מבחינה חברתית דומה פינלנד למדינות הסקנדינביות. נהוגה בה תמיכה סוציאלית רחבה, וחוקי עבודה ועוד הנוטים לטובת העובדים. היא נחשבת במקומות רבים למופת בנושא זה, כאשר מצד אחד כלכלתה פתוחה ומפותחת, ומצד שני יש בה תמיכה נרחבת לחלשים ולעובדים.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של פינלנד

פינלנד היא מדינה בעלת אלפי אגמים ואיים, וליתר דיוק, 187,888 אגמים ו 179,584 איים. אחד מהאגמים הללו - אגם סאימה - הוא החמישי בגודלו באירופה. הנוף הפיני מישורי ברובו, וכולל מעט גבעות. הנקודה הגבוהה ביותר היא הר האלטיטונארי הנמצא בצפון לפלנד, אשר מתנשא לגובה של 1,328 מ'. מלבד האיים והאגמים, קרוב ל 68 אחוזים מאדמת פינלנד מכוסה יערות, והאדמה ברובה איננה ניתנת לעיבוד חקלאי. רוב האיים מרוכזים דרומית-מערבית לפינלנד-גופא, כחלק מהארכיפלג של איי אולנד, וכן לאורך החוף הדרומי במפרץ פינלנד. פינלנד היא אחת המדינות הבודדות בעולם ששטחן ממשיך לגדול: הודות ללחץ הדוחף את הקרקע שכוסתה שכבה עבה של קרח בעידן הקרח האחרון כלפי מעלה, שטח המדינה גדל בסביבות שבעה קמ"ר בשנה.

האקלים בדרום פינלנד הנו אקלים צפוני ממוזג. בצפון פינלנד, ובמיוחד בפרובינציה של לפלנד, שורר אקלים תת-ארקטי, המאופיין בחורפים קרים ואף סוערים, ובקיצים חמימים למדי.

כרבע משטחה של פינלנד ממוקם מעל החוג הארקטי וכתוצאה מכך ניתן לחזות באור היום גם בחצות הלילה. בנקודה הצפונית ביותר של פינלנד, השמש אינה שוקעת קרוב ל-73 ימים ברציפות בקיץ, ואינה זורחת קרוב ל 51 ימים ברציפות בחורף.

[עריכה] פלורה ופאונה

בפינלנד יותר מ-300 מיני עופות, ביניהם עגורים ועופות דורסים שפעמים רבות מתאימים את עצמם לסביבה בזכות כסות נוצות לבנה, המתאימה לסביבה המושלגת ומתחלפת לרוב עם בוא הקיץ; מלבד העופות, בפינלנד איילים, כשהמוכר ביניהם הוא אייל הצפון שעליו התבססו הלאפים כמעט לחלוטין בחייהם; הם אכלו את בשרו, שתו את חלבו, והשתמשו בעורו כחומר דלק וכיסוי לבניית אוהלים, וכן קיפודים, בונים, ארנבת השלג ולמינגים. בין הטורפים הנפוצים בפינלנד ניתן למנות את חתולי בר וחתוליים וסמוריים אחרים, כשהגדול מן הטורפים הוא הדוב החום. רוב יערותיה של פינלנד מחטניים (טייגה), כמו בשאר האזורים בסקנדינביה, ונפוצים בהם בעיקר האורן, הארזית האשוחית, הליבנה, וכן עוד עצים מחטניים, רבים מהם גבוהים מאוד.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של פינלנד

ישנן שתי שפות רשמיות בפינלנד: פינית, השגורה בפיהם של 92% מהתושבים, ושבדית, שמהווה שפת האם של כ-5.5% מהאוכלוסייה. פינים ופינים-שבדיים נתפסים בדרך כלל כמשתייכים ללאום זהה. הפינים-שבדיים מרוכזים בעיקר באזורי החוף; ישנו הבדל תרבותי דק בין תרבותם לבין זו של הפינים "האתניים", שהנה מופנמת יותר. השוני, עם זאת, אינו מהותי ואינו גדול מההבדל שבין התרבות המערב פינית לתרבות המזרח פינית.

שפות מיעוט נוספות הנן רוסית ואסטונית. בלפלנד הצפונית מרוכזים כ-7,000 בני הסאמי (לאפים), והם דוברים ניב פינו-אוגרי סאמי.

רוב תושבי פינלנד (84%) משתייכים לכנסייה הלותרנית של פינלנד, ואילו אחוז אחד משתייך לכנסייה האורתודוקסית הפינית. 14% אינם רואים עצמם כמשתייכים לדת כלשהי. יתר התושבים משתייכים לקבוצות פרוטסטנטיות שונות, קתוליות, יהדות ואיסלאם.

לאחר מלחמת החורף היה צורך ליישב מחדש 12% מאוכלוסיית פינלנד. פיצויי מלחמה, אבטלה וחוסר וודאות באשר לסיכויה של פינלנד לשרוד כמדינה ריבונית תחת צילה של ברית המועצות הביא לגל הגירה מחוץ לפינלנד. עד שנות השבעים היגרו כחצי מיליון פינים אל מחוץ לגבולות המדינה, ובעיקר לשבדיה, אף על פי שכקרוב למחצית מהם שבה לפינלנד בסופו של דבר.

החל משנות התשעים המאוחרות פתחה פינלנד את שעריה בפני פליטים ומהגרים בקצב השווה לזה לשאר מדינות סקנדינביה, אף על פי שמספרם הכולל של הפליטים בפינלנד נותר נמוך. חלק ניכר מהמהגרים הגיע מברית המועצות לשעבר; אולם כיום קבוצות מהגרים השונות בפינלנד דוברות יותר מעשרים שפות.

מאז ומתמיד התרכזה אוכלוסייתה של פינלנד בחלקים הדרומיים של המדינה, וביתר שאת אחרי תהליכי העיור שחלו במאה העשרים. הערים הגדולות והחשובות ביותר בפינלנד הנן הלסינקי, טמפרה, טורקו, ואאולו. אאולו היא העיר היחידה הממוקמת בצפון-מרכז פינלנד שאוכלוסייתה עולה על 100,000 תושבים.

ראו גם: מיתולוגיה פינית

[עריכה] שפה ותרבות

הפינים הם ממציאי הסאונה והיא חלק חשוב מאוד בדתם הקדומה ובתרבותם עד ימינו אנו.

השפה הפינית שייכת למשפחת השפות הפינו-אוגריות. השפות הקרובה ביותר לפינית מבחינה גאוגרפית הן קבוצת הלשונות הפינו-בלטיות, שהידועה ביניהן היא הלשון האסטונית. יש האומרים כי טולקין בנה את שפת הקווניה (Quenya), הלא היא לשון האלפים העליונה, בהתבסס על הפינית.

האפוס הלאומי של הפינים הוא ה"קאלוואלה", והיא חשובה אצלם כמו ה"איליאדה" אצל היוונים. ראו גם מיתולוגיה פינית. אחת מסופרות הילדים החשובות ביותר במאה ה-20 היא טובה ינסן, פינית דוברת שבדית, שכתבה ואיירה את הספרים על-אודות עמק המומינים, פרי דמיונה.

בשנים האחרונות ראו אור בהוצאת כרמל ספרים פיניים רבים שתורגמו לעברית בידי רמי סערי, ביניהם "היונה והפרג" (2002) ו"השיר על ילדי סיביר" (2005) מאת טימו ק' מוקה, "מהר, לבד ועכשיו" (1999) ו"עמוק בלב היער" (2006) מאת סירקה טורקה, "שיבת הבן" (2000) ו"טבילת הדרקון" (2003) מאת אווה טיקה, "אהבה קטנה" (1999) מאת אילה פננן, "החבל" (2001) מאת ויו מרי, "דלת לחלום" (2003) מאת אונו קיילאס, "האי" (2004) מאת ראיה סייקינן ו"שחורי/כף-דבש" (2005) מאת משוררה הלאומי של פינלנד, אינו לינו. כמו כן התפרסמו "טאבו" (1998) מאת טימו ק' מוקה בהוצאת ידיעות אחרונות, "שנת הארנב" (2004) מאת ארטו פאסילינה בהוצאת עם עובד ו"גבר זר בא למשק" (2006) מאת מיקה ולטרי בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

כאשר פיני לא מבין טקסט מסוים הוא יקרא "אבל זאת עברית מוחלטת!" (Se on täyttä hepreaa). זו המקבילה של הפינים ל"זה סינית בשבילי".

[עריכה] יהדות פינלנד

ערך מורחב – יהדות פינלנד

יהודים הורשו להתיישב בתחומי פינלנד של היום רק במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, בתקופת השלטון השבדי הותר ליהודים להתגורר רק בשלוש ערים מרכזיות בשבדיה, אך לא בשטח פינלנד. לאחר כיבושה של פינלנד בידי הרוסים הותר לחיילים היהודים (קנטוניסטים) , ששירתו בפינלנד להישאר בפינלנד עם משפחותיהם לאחר שחרורם, והם קיבלו זכויות כחיילים. בקהילה מספרים שאת נשותיהם הביאו החיילים ממקומות מגוריהם המקורים בסיוע הקהילות שם חיילים אלה הם אשר בנו את תשתית הקהילה הקיימת עד היום. בית הכנסת הראשון נבנה בשנת 1906 . באותה תקופה גרו בפינלנד כאלף יהודים. בהמשך הצטרפו יהודים ממקומות נוספים. במאה העשרים זכו היהודים בפינלנד בזכויות אזרחיות.

[עריכה] בשואה

בזמן מלחמת העולם השנייה כאשר פינלנד נלחמה לצד גרמניה הנאצית נגד רוסיה, נלחמו היהודים בשרות הצבא הפיני , תחת המרות של הצבא הגרמני. בצבא הפיני היה בית כנסת שדה שהופעל על ידם בחזית, עבור אותם חיילים היהודים .ארון קודש וספר תורה קטן אשר נדדו ביחד עם החיילים ממקום למקום נמצאים היום בבית המדרש של הקהילה בהלסינקי.

למרות השותפות עם הגרמנים לא נפגעו יהודי פינלנד מאירועי השואה ולמעט גירוש של מספר פליטים יהודים מאוסטריה ומהמדינות הבלטיות שמרה ממשלת פינלנד על זכויותיהם המלאות של אזרחיה היהודים.

[עריכה] הקהילה כיום

כיום (2007) מונה הקהילה כ 1500 איש. רובם מתגוררים בהלסינקי ומיעוטם (כ 200) בעיר טורקו. הקהילה מורכבת מצאצאי מיקימי הקהילה, מהגרים מרוסיה וכן ישראלים שנישאו לבני זוג מקומים. הקהילה מקיימת חיים פעילים והישראלים נוטלים בהם חלק. בית הכנסת בן מאה השנים, שופץ ושומר והקהילה מנהלת בית ספר בו לומדים כ 120 תלמידים מחציתם ממשפחות ישראליות. הרב משה אדלמן, רבה של הקהילה תיאר את ייחודה: "קהילה צפונית זו באירופה הייתה מבודדת יחסית מהעולם היהודי בגלל מיקומה הגאוגרפי, אבל הצליחה לבנות ולשמור על חייה היהודיים. החיים היהודיים שמרו על רצף בין העבר בשטייטל לבין ההווה בקהילה"^[1].

[עריכה] ראו גם

שליטי פינלנד

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ הרב אליהו בירנבוים, שלווה צפונית - מקור ראשון - 5 דצמבר 2007

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פינלנד