איפרא הורמיז
 | |
| לידה |
287  |
|---|---|
| פטירה | המאה ה־4 |
| מדינה |
האימפריה הסאסאנית |
| בן או בת זוג |
הורמזד השני |
  | |
איפרא הורמיז (או פאראיה הורמאזד, בפרסית אמצעית: Farāya Ōhrmazd) הייתה אשת אצולה סאסאנית במאה ה-4, בת זוגו של הורמיזד השני (אנ') ואמו של שאפור השני.[1] היא הייתה יורשת העצר וכיהנה כמלכה במקום בנה בין השנים 309 ל-325.
בעקבות מותו של הורמיזד השני, ומשבר הירושה שהגיע בעקבותיו, החליטו האצילים להעביר את השלטון לילד האחרון של הורמיזד, שטרם נולד מאיפרא. כך מלכה איפרא, והיא שלטה משנת 309 ועד לבגרות בנה, שאפור, שהיה בשל לשלוט בעצמו בגיל שש עשרה בשנת 325.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אין מידע על שמה של איפרא הורמיז, ורק מקורות יהודיים הזכירו את שמה.[2] גם תיאודור נלדקה כתב כי השם "איפרה" לא ברור.[2]
פרשני התלמוד של ימי הביניים ניסו להסביר את משמעות שמה. רש"י[3] כתב ששם זה משמעותו יפה כמו שד. רבנו תם כתב שמשמעות השם הוא חן מאלוהים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאיפרא הורמיז היה אב יהודי והיא התנצרה מאוחר יותר. במהלך ההיסטוריה היו דיווחים רבים על יחסיה הידידותיים ושיתוף הפעולה שלה עם היהודים בבית המשפט למען השגת מטרותיהם. היא הוזכרה חמש פעמים בתלמוד. התלמוד מציג את איפרא כמלכה בעלת עניין ביהדות שסייעה ליהודים.[4][5]
לפי כרוניקה נסטוריאנית, אביה של אמו של שאפור השני היה יהודי.[2] לפי כרוניקה מקבילה, איפרא הורמיז התנצרה על ידי שמעון בר סבא וזו הייתה אחת הסיבות העיקריות להוצאה להורג של שמעון ולרדיפות הנוצרים בתקופת שלטונו של שאפור השני.[2]
יורשת העצר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של הורמיזד השני (סביבות 302–309), בנו אדור נרשה (אנ') (סביבות 309–309) ירש אותו, אך לאחר זמן מה הוא הודח ונהרג על ידי אצילים.[6] לאחר מכן עיוורו אצילים את בנו השני של הורמיזד[7] ובנו השלישי שנקרא הורמיזד (אנ') נכלא. הוא נמלט מהכלא זמן קצר לאחר מכן ומצא מקלט באימפריה הרומית.[8] בעקבות כך, כס המלכות של האימפריה הסאסאנית ניתן לבנו שטרם נולד של הורמיזד על ידי אשתו איפרא הורמיז, ולימים גדל והפך לשפור השני (סביבות 309–379 ).[9]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "אפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
- הערך "איפרא הורמיז", באתר המכלול
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Daryaee 2009.
- ^ 1 2 3 4 Neusner 1969, p. 35.
- ^ רש"י, מסכת נדה, דף כ', עמוד ב', ד"ה הורמיז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ד, עמוד ב'
- ^ ישעיהו גפני, "לחקר הכרונולוגיה התלמודית באיגרת רב שרירא גאון", ציון נב, א (תשמ"ז / 1987), עמ' 14 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
- ^ Tafazzoli 1983, p. 477.
- ^ Al-Tabari 1991, p. 50.
- ^ Shahbazi 2004, pp. 461-462.
- ^ Daryaee 2014, p. 16.