רש"י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רש"י
Rashi woodcut.jpg

ציור המיוחס לרש"י
תאריך לידה ד'ת"ת/ד'תת"א, 1040 בקירוב
תאריך פטירה כ"ט בתמוז ד'תתס"ה, 13 ביולי 1105
מקום פעילות טרוייש שבצרפת
השתייכות ראשוני אשכנז
רבותיו אביו, רבי יצחק ירחי, רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק סגן לויה ורבי יצחק בן יהודה - תלמידי רבנו גרשום מאור הגולה
תלמידיו נכדו הרשב"ם, רבי שמחה מוויטרי, הדור הראשון של בעלי התוספות
חיבוריו פירוש על מרבית התנ"ך והתלמוד הבבלי

רבי שלמה בר יצחק (רש"י: רבי שלמה יצחקי;‏[1] 1040 בקירוב - 1105) היה תלמיד חכם צרפתי נודע. נחשב לגדול מפרשי התנ"ך והתלמוד, והראשון הידוע כמי שעשה זאת באופן מקיף ושיטתי בכתב.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

העתק בית המדרש על שם רש"י, בבית התפוצות
פסלו של ריימונד מורטי לזכרו של רש"י בעיר טרואה שנחנך בשנת 1990.[2] הפסל מכיל את האותיות ר' ש' י'
בול שהונפק בישראל במלאת 950 שנה לרש"י

רש"י נולד בעיר טרואה (Troyes, 'טרוייש' בלשון הימים ההם) שבצפון צרפת בשנת ד'ת"ת (1039-1040) או ד'תת"א (1040-1041),[3] ונפטר בשנת 1105. ההערצה הרבה של יהודי אירופה לרש"י יצרה סביבו אגדות רבות, אולם מעט מאוד ידוע על תקופת ילדותו. רש"י מעיד באחד מפירושיו למסכת עבודה זרה (פרק חמישי דף ע"ה) שאביו - רבי יצחק היה מלומד גדול. גם דודו, רבי שמעון הזקן, למד תורה מפי רבנו גרשום מאור הגולה באשכנז.

לרש"י נולדו שלוש בנות. הבכורה שבהן, יוכבד, נישאה לרבי מאיר בן שמואל ומהם נולדו ארבעה נכדים: שמואל הוא הרשב"ם, יעקב הוא רבנו תם מבעלי התוספות, הריב"ם, ושלמה, שנפטר בצעירותו. ליוכבד ובעלה נולדה בת שהייתה נשואה לרבי שמואל בן רבי שמחה, מחבר מחזור ויטרי, והיא אמו של רבי יצחק הזקן מבעלי התוספות. בתו השנייה של רש"י, מרים, נישאה לרבי יהודה בר נתן (ריב"ן), ולהם נולד רבי יום-טוב. בתו השלישית נקראה רחל, ומלבד שנישאה לתלמיד חכם בשם אליעזר ונתגרשה ממנו, לא ידוע עליה דבר.

רש"י למד בישיבות מגנצא (מיינץ) וורמיזא (וורמס) שבאשכנז מגיל 20 עד הגיעו לגיל 30, ושם עוצב עולמו הרוחני. במקביל היה עליו לפרנס את אשתו ובנותיו. באותם ימים הוא לא היה אמיד כלל. הוא למד אצל רבי יעקב בן יקר, רבי יצחק הלוי ורבי יצחק בן יהודה – מתלמידי רבנו גרשום.

בתום לימודיו חזר רש"י לטרוייש והשתלב מיד בחיי החברה היהודית. הוא הצטרף לבית הדין בעיר והחל לפסוק הלכות לכל יהודי הסביבה, אך סירב לקבל שכר על תפקיד זה. על פי הידע הרב שהוא מפגין בנוגע לגידול גפנים וההרחבה היתרה שהוא נוקט במקומות הקשורים להם, היו ששיערו שהתפרנס מגידול כרמים או ממסחר ביין, אך לדברי ההיסטוריון הרב פרופ' חיים סולוביצ'יק, האקלים באזורו של רש"י לא התאים לגידול יין. יש הסבורים כי רש"י עסק במסחר עם נוכרים.[4] רש"י ייסד ישיבה בטרוייש, אך גם ממנה לא קיבל שכר.

בין תלמידיו היו ר' שמעיה, ר' יצחק בר אשר הלוי, ר' נתן המכירי ואחיו ר' מנחם המכירי, ר' שמחה מויטרי, ר' שמעון, הרשב"ם וכן חכמים מהדור הראשון של בעלי התוספות.

שנותיו האחרונות היו בתקופת הרדיפות הגדולות של מסעי הצלב. הוא נפטר ביום חמישי כ"ט בתמוז בשנת ד'תתס"ה (1105 לספירה) ונקבר בטרויש. מקום קבורתו המדויק נשכח במשך הדורות.

אישיותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקר אברהם גרוסמן כתב בספרו "אמונות ודעות בעולמו של רש"י": "האמונות והדעות – זה החידוש של הספר. כי כמעט לא עסקו בו. עם ישראל, ארץ ישראל, מעמד האישה, אהבת החיים. לדעתי לא היה חכם שדאג לכבוד האישה כמו רש"י. בתשובה אחת שלו יש משפט כזה: 'אשריו אילו היה זוכה לקנות בה ולזכות בה לחיי העולם הבא'. בפירוש שלו למעשה בריאת האישה הוא מביא מדרשי חז"ל, אבל לא מביא אף אחד מהמוני המדרשים בגנות האישה".

הוא מציין כי לנגד עיני רש"י עמדו המשימות הבאות:

  1. להפיץ תורה ברבים – היהודים היו סוחרים עסוקים, עשירים, שלא היה להם זמן ללמוד, ולא היו להם פירושים כתובים שיכלו להקל על הלימוד עבור מי שאינו משקיע בו את כל זמנו.
  2. לאחד את המחנה היהודי ולהשכין שלום – היו בימיו מחלוקות עצומות ויריבויות על רקע חברתי כלכלי, עד שאפילו קהילת טרואה נחלקה לשניים.
  3. הפולמוס עם הנוצרים – בפירושים למשלי ולדניאל יש פולמוס חריף עם הנצרות. "רש"י היה מגדולי המתפלמסים עמהּ. רש"י ראה בחייו הרבה משומדים, הרבה רדיפות, הרבה תעמולה אנטי-יהודית ארסית".

ענוותנותו הרבה של רש"י נראית מתוך פירושו, ובעשרות מקומות בפירושו הוא אומר על פרטים מסוימים: "לא ידעתי".[5]

ייחוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייחוסו של רש"י ערך מיוחד בתחום הייחוס היהודי. רבים הם המחפשים את ייחוסם לדוד המלך, והמסורת מייחסת את המוצא מדוד לכמה אנשים ובהם רש"י. אדם נוסף שמיוחס לו מוצא זה הוא המהר"ל מפראג, וכן ישנן מספר משפחות ממוצא ספרדי, כגון משפחת אברבנאל ומשפחת דיין מחאלב, המתגאות בייחוס זה.

המסורת מייחסת את ההשתלשלות מדוד לרש"י באופן הבא: רש"י הוא נכדו של ר' אליקים, שהוא דור 31 מרבי יוחנן הסנדלר, שהיה דור רביעי מרבן גמליאל הזקן, בן שמעון הנשיא, בן הלל הזקן, מבני שפטיה בן דוד מלך ישראל.

אין לדעת עד כמה מבוססת מסורת זו על אמת היסטורית ועד כמה היא משאלת לב. המקור הידוע לייחוס זה הוא מגילת יוחסין עתיקה שנותרה בידי בני משפחת לוריא, ויש חוקרים[דרוש מקור] המראים כי רב בהּ הזיוף על האמת (וזאת ככל שמדובר בדורות שלאחר רש"י). רבים הם רבני אשכנז בכל התקופות המונים את ייחוסם מרש"י, ויש להניח כי כיום מונים צאצאיו מאות אלפי אנשים ואולי יותר.

שם המשפחה "טרייויש" ונגזרותיו כגון "טרויש", "דרייפוס" ועוד הוא סימן למוצא משפחתי הקרוב לרש"י, שכן מקורו בעיירת מוצאו של רש"י, טרואה שבצרפת.

אגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעשי אגדה רבים סופרו על חייו ופטירתו. אחד מהם מספר שכאשר עסק בפירושו למסכת מכות, הגיע לדף י"ט, והספיק לכתוב את המילה "טהור" ואז יצאה נשמתו בטהרה. עוד אגדה מספרת שבשעת פטירתו יצאה בת קול ואמרה: "עתידים כל ישראל להיות בניך".

על פי האגדה, היו הוריו של רש"י חשוכי פרי בטן שנים רבות. אביו של רש"י רבי יצחק ירחי, היה סוחר באבנים טובות, וברשותו הייתה אבן טובה אשר הייתה חסרה למלך עבור העבודה הזרה שלו. אביו של רש"י הסתכן במוות והשליך את האבן הטובה - בה היה גלום כל רכושו, כמו גם הבטחה לעושר רב - מעבר לסיפון האניה, והראה עצמו בוכה על אובדנה. המלך פטר אותו, ועל המעשה הזה, על פי האגדה, נגלה לו אליהו הנביא והבטיח לו פרי בטן "שיאיר את עיניהם של ישראל". ואכן רש"י נולד לעת זקנותם של הוריו. מסופר גם שאמו ההרה של רש"י הלכה ברחוב בוורמייזא, ופרש נוצרי שדהר על סוסו כמעט פגע בה. האם פנתה אל הקיר שבשולי הרחוב ונלחצה אליו, ובקיר נוצר שקע, שבו הסתתרה (ועל הסיפור כתב שאול טשרניחובסקי את הבלדה "קיר הפלא אשר בוורמייזה"), אך ככל הנראה אין לכך בסיס היסטורי.‏[6] בעיר וורמס שבגרמניה מצוי עד היום בית המדרש על שם רש"י שבו לפי המסורת למד וכתב את פירושו לתורה, אך המקום נבנה מאות שנים לאחר מותו. במקום נמצאים גם בית הכנסת (משוחזר בחלקו) שבו התפלל, המקווה שבו טבל, וגם החומה שלבנה ממנה הרגה על פי האגדה את סוסו השלישי של גוטפריד מבויון שרש"י הבטיח לו שיחזור ממסעי הצלב עם שניים בלבד.‏[7]

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושו לתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פירוש רש"י לתורה
ספר חמשה חומשי תורה עם פירוש רש"י למקרא שנדפס באמסטרדם בשנת 1749. ניתן להבחין במחיקות בדיו כהה המסתירים חלק מפירושו מטעמי צנזורה נוצרית.

רש"י פירש כמעט את כל התנ"ך כולו: פירושו על המקרא הוא הפירוש הפשטי ביותר מביניהם. עם זאת, כשני שליש מפירוש רש"י למקרא מבוסס על מדרשי חז"ל, ועיקר מלאכתו הייתה בסינון הדברים המתאימים לפשוטו של מקרא או המוסיפים תוספות נחוצות, ובניסוחם בדרך קצרה.

שילוב המדרש בפירוש המקרא, במקום ובמידה הנחוצה ללומד, מאפשר גם הבנת המקור המקראי ליסודות הלכתיים ולמדרשים (פעמים תוך ניתוח דיוק לשון המקרא). לפי האגדה המובאת על ידי רבי חיים יוסף דוד אזולאי ("החיד"א"), רש"י ישב 613 תעניות, כנגד 613 מצוות, לפני שכתב את חיבורו על המקרא.

פירושיו על הנביאים והכתובים הם פשטניים, אך נוטים עוד יותר למדרש.

דרכו של רש"י בפירושו לתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לרמב"ן ולרבי אברהם אבן עזרא, לא כתב רש"י הקדמה לפירושו, שבה יפרש את דרכו הפרשנית. אך הערה המבהירה את הקו שהנחה אותו בפירושיו מופיעה בדרך אגב בתחילת ספר בראשית: "יש מדרשי אגדה רבים וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו."[8] כלומר, אין עניינו של רש"י להביא בפירושו אגדות ומדרשים, אלא ליישב קשיים המתעוררים בפסוקים. כאשר מצטט רש"י את דברי המדרש, לפי עדותו, חזקה עליו שקושי בפסוק הביא אותו לסטות מדרך הפשט והקיצור. ועל דרך זו בנויה שיטת הלימוד של פרשני רש"י כמו נחמה ליבוביץ', לנסות לחקור ולהבין לעומק את פירושו של רש"י תוך כדי ירידה לעומקה של כל מילה ומילה בפירושו.[9]

דוגמאות

  • "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" (בראשית ל"ז, כד): מים אין בו, אך נחשים ועקרבים יש בו.
  • "וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ" (בראשית כ"ד, טז): בתולה – ממקום בתולים, ואיש לא ידעה – שלא כדרכה.

בשני הפסוקים האלה, כמו ברבים אחרים, נזקק רש"י למדרש כדי ליישב את הכפילות.

לעתים מזכיר רש"י את קיומו של מדרש המתייחס לפסוק, אך לא מצטט אותו. מעיון במדרש ניתן להבין מדוע לא הביאו רש"י, אך לא יכול היה להתעלם כליל מקיומו:

  • "וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל-הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" (בראשית ד', ח) – נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להרגו, ויש בזה מדרש אגדה, אך זה ישובו של מקרא.

לא נאמר בפסוק מה בדיוק אמר קין להבל. דבריו של רש"י מכוונים לדברי המדרש בבראשית רבה, המביא שלוש דעות בדבר הוויכוח של האחים, האם הִדיינו בסוגיית חלוקת הרכוש, בתחומו של מי ייבנה המקדש, או מי יזכה בתאומתו הנוספת של הבל. לפי מדרש זה משתמע שהתנהל ויכוח ענייני ושקול בין האחים, ולא רצח חסר סיבה. המדרש נוגד את המגמה הכללית של הפרק,[10] ולכן נמנע רש"י לצטט אותו.

דרך פירושו של רש"י פונה, במתכוון, הן לקהל "עממי" והן לקהל תלמידי חכמים. ייתכן שפנייה רחבה זו היא, בין היתר, הסיבה לפופולריות הרבה של פירושו למקרא עד ימינו.

כאשר נתקל רש"י במאורע שלפי הסדר הכרונולוגי אמור היה להופיע לפני מאורע שכבר סופר לנו עליו, הוא נוטה לפרש שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

פירושו לתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פירוש רש"י לתלמוד

פירוש רש"י לתלמוד הוא הפירוש הידוע ביותר על התלמוד בבלי, משמש כפירוש לכל לומד, וכנדבך חשוב ובעל משקל נכבד בקרב פוסקי ההלכה.

רש"י הוא המפרש העיקרי של מסכתות התלמוד הבבלי, אך ישנן מעט מסכתות שלא פירש או שפירושיו לא הגיעו אלינו, ומעט מסכתות שפירש רק את מקצתן.

פירוש רש"י על התלמוד (בדומה לפירושו על התנ"ך) מתאפיין בלשון קצרה, ברורה ומדויקת, הטומנת בחובה דרך מיוחדת בהבנת הגמרא. אופי הפירוש הוא הסבר התלמוד על ידי התלמוד עצמו. רש"י כמעט ואינו מביא מקבילות לדבריו מחיבורים אחרים: התלמוד הירושלמי, מדרשים ותרגומי התנ"ך. פירושו של רש"י לתלמוד הוא מקומי, ואיננו מנסה ליצור אחידות ולתרץ סתירות ממסכתות אחרות, כפי שעושים התוספות.

כתבים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י שלח ידו גם במלאכת הפיוט, וחיבר כמה קינות על מצב עם ישראל הקשה. ייתכן שחלק מקינותיו נתחברו על רקע גזירות תתנ"ו, ואולם אין בכך ודאות.‏[11] חלק מהפיוטים שכתב נוהגים לומר האשכנזים בסליחות.

לדעת החוקרים "פירוש רש"י" לבראשית רבה לא נכתב על ידי רש"י, אלא על ידי חכם שחי כנראה קרוב לזמנו של רש"י בדרום איטליה.‏[12]

היחס לפירושיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י המשיך את דרך קודמיו בתקופת ימי הביניים בפירוש המקרא והתלמוד, אך שיכלל אותה במידה רבה והתבסס מאוד על המדרשים ואגדות התלמוד בפירושו.

פירושי רש"י היו פופולריים ביותר עוד בימי חייו. כבר בחייו התפרסמו פירושיו בחוברות שהופצו בעותקים רבים ונקראו "קונטרסים" ("מחברת" בלטינית, commentarius), ולכן יש פרשנים אשר קוראים לפירושו "פירוש הקונטרס". גם לאחר המצאת הדפוס, היה פירושו לתורה בין הספרים הראשונים שהודפסו בעברית.

רוב פרשני ימי הביניים המפורסמים כמו רשב"ם (נכדו של רש"י), דעת זקנים, רמב"ן ואבן עזרא הספרדים, רחשו כבוד גדול לפירושיו. אף על פי שלהבדיל מפרשני ימי הביניים הספרדים, לא היה רש"י איש מדע, פירושו הוא כאבן בוחן לשאר הפרשנים, והוא מתבטא בהשקפה ריאלית על המקרא. בפירושו לתלמוד הוא מאופיין בכך שבניגוד לפירוש התוספות, שמנסה לגבש אחידות בכל התלמוד, רש"י בפירושו בדרך כלל אינו מנסה ליישב סתירות.

רש"י כפוסק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י נודע כפוסק מפורסם, ונשלחו אליו שאלות הלכתיות מרחבי אירופה. תשובותיו הובאו בספרות ההלכה המיוחסת לבית מדרשו, כגון מחזור ויטרי, ספר האורה, איסור והיתר לרש"י ועוד, וקובצו על ידי ש' אלפנביין בספר "תשובות רש"י". על ספר זה נמתחה ביקורת רבה, שכן הוא כולל גם תשובות שאינן של רש"י, וייחוסיו של אלפנביין, כמו גם קביעת הנוסח, אינם תמיד מדויקים. מעבר לכך, גם בפירושו לתלמוד כתב רש"י מדי פעם פסקים, אם כי אין זו דרכו הרגילה. כמה פוסקים כתבו שאין ללמוד הלכה מרש"י - אך דברים אלה מוסבים רק לפירושים סתמיים של רש"י, שלא תמיד באו לפרש על פי ההלכה הפסוקה, ולא לפסקים מפורשים של רש"י, הכלולים בפירושיו.

לשון בחיבורי רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח פירוש רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל הפופולריות הרבה של פירוש רש"י למקרא, עוד בימי חייו נכתבו והועתקו כתבי יד רבים מאוד של פירושיו, וכתבי יד רבים הגיעו לידינו. בחינת כתבי היד מראה הבדלים רבים מאוד בין נוסחי הפירוש המיוחס לרש"י. יש קטעי פירוש המופיעים בחלק ואינם מופיעים באחרים, ועל בעיה זו כבר עמדו פרשני רש"י המסורתיים, ומתחבטים בה גם חוקרי רש"י בני זמננו.

הבעיה קשה להכרעה מפני שרש"י העיד על עצמו שעוד בימי חייו ערך שינויים בפירושו למקרא, והוא יצא מידיו לפחות בשתי גרסאות.

גרסאות בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י בפירושו לתלמוד משנה מדי פעם את נוסח התלמוד, לעתים בשל קושיות לימודיות שצצו ולעתים בגלל כתבי יד אחרים שהיו ברשותו. את שינוי הגרסה ציין רש"י באותיות ה"ג = הכי גרסינן. רש"י לא שינה את נוסח התלמוד, אלא בפירושו כתב שנראה לו שצריך לגרוס כך וכך. תלמידיו שבאו אחריו, ראו את פירושו, הלכו ושינו את נוסח התלמוד כדי שיתאים למה שכתב רבם. כך כותב רבנו תם, נכדו של רש"י, על שינויי הגרסה בתלמוד, בהקדמתו לספר הישר:

Cquote2.svg

ספר הישר קראתי בשם את הספר יען כל פקודי כל ישרתי בו שמועות הראשונות וגירסות הספרים אשר מעולם. כי ראיתים שותים מים הרעים לקראת מגיהי ספרים בלי שכר תרומת הלשכה ואיש לזרועו היו. כי הזריז הרי זה משובח. ואע"ג דלט רבינו גרשום מאור הגולה כל מאן דמשבש תלמוד הכי והכי תהוי לא נמנעו מלשבש. ולא די להם בגרסות הנראין פירוש לשבש כי אם דברי האמוראין והתנאין עצמן ולא ייתכן כן לכל יראי השם. כי גם רבינו שלמה אם הגיה גרסה בפירושיו הגיה. אבל בספרו לא הגיה. כי אם שותי מימיו הגיהו על פי פירושיו אשר לא מלאו לבו לעשות כן בחייו זולתי במסכת זבחים לבדה. ובדקתי ומצאתי בספרים שלו כי לא הוגהו מכתיבת ידו.

Cquote3.svg

כתוצאה מכך, בתלמוד שיש לפנינו כיום, הצעות הנוסח של רש"י וגרסת התלמוד זהות. אולם בכל מקום שבו נכתב בפירוש רש"י 'ה"ג', ישנו סימן לשינוי נוסח, ואפשר באמצעות ראשונים אחרים לדוגמה רבנו חננאל, הרי"ף ורבנו תם לבדוק מה היה הנוסח המקורי בתלמוד לפני שעבר הגהה.

לעזי רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י, בפירושו למקרא ולתלמוד, תירגם מונחים רבים מהמקרא, מהמשנה ומהתלמוד הבבלי לשפת "לעז", היינו הצרפתית העתיקה שהייתה מדוברת בזמנו, כאשר התרגום הצרפתי מתועתק באותיות עבריות.

לדוגמה, בפירוש הפסוק "וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר? מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם" (שמות, י"ד 11), מפרש רש"י:
"הַמִבְּלִי אֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם - וכי מחמת חסרון קברים, שאין קברים במצרים ליקבר שם לקחתנו משם. ש"י פו"ר פיילנצ"א ד"י נו"ן פושי"ש (se por feilance de non foses)."‏[13]
רש"י תרגם מעל אלף מילים מהעברית המקראית ומהארמית שבתלמוד לצרפתית עתיקה, שהייתה השפה המדוברת בזמנו. שפה זו אינה מדוברת כיום, אופן היגויה המדויק אינו ידוע, והתעתיק שהותיר אחריו רש"י, באותיות עבריות, מאפשר כיום הצצה נדירה ויחודית לבלשנים חוקרי הצרפתית העתיקה, לגבי אוצר המילים ואופן הגייתן.‏[14]

בימינו, ערכו מספר מחברים תרגום מחדש לעברית מודרנית של אותם מונחים צרפתיים, כדי להקל על הקורא בן זמננו שאינו מסוגל להבין את הצרפתית העתיקה. אחת המהדורות מוכרת בשם "אוצר הלעזים" (או "אוצר לעזי רש"י"), והיא יצאה לאור על ידי ד"ר משה קטן.[15]

כתב רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב רש"י
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כתב רש"י

הדפסה ראשונה הידועה לנו של פירוש רש"י לתורה נוצרה בשנת 1475 (ה'רל"ה), ברג'ו די קלבריה שבאיטליה. במהדורה זו הודפס פירוש רש"י בכתב הרהוט היהודי-ספרדי, על מנת להבדילו מגוף הטקסט המקראי שהודפס באותיות עבריות מרובעות. בעקבות כך מכונה כתב זה כיום "כתב רש"י", אך למעשה זהו הכתב הקורסיבי (הרהוט) שהיה נהוג בספרד בימי הביניים.

מפרשי רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פירושו הגדול של רש"י לתורה נכתבו למעלה ממאה פירושים, שמחבריהם מכונים לעתים "מפרשי רש"י". הידועים שבהם הם המהר"ל מפראג, שכתב את "גור אריה", רבי אליהו מזרחי (הרא"ם), ר' אברהם הלוי בקראט, שכתב את "ספר הזיכרון" ור' דוד פארדו, בעל הספר "משכיל לדוד". פירושיהם סוכמו בספר המפורסם "שפתי חכמים" מאת ר' שבתי משורר בס, שתומצת מאוחר יותר תחת השם "עיקר שפתי חכמים".

בדורנו נפוצים פירושי-סיכום לכל מפרשי רש"י, המיועדים בעיקר לתלמידים ומורים, אך גם לחוקרים ומעיינים. הבולטים מתוכם הם הספרים "לפשוטו של רש"י" שכתב שמואל פנחס גלברד (להלן) ו"שי למורא" שערך הרב שמואל יהודה הלוי וינפלד, ירושלים.

רבי מנחם מנדל שניאורסון יצר שיטה חדשה בהבנת פירושו של רש"י על התורה. יסוד השיטה היא בדברי רש"י שפירושו מיועד ל"בן חמש למקרא", והוא אמור להתאים לרמת הבנתו וידיעותיו של ילד בן חמש. על פי שיטה זו תירץ קושיות רבות של המפרשים הקדומים. חלק מפירושיו לוקטו בספרי "לקוטי שיחות" (39 חלקים) ו"ביאורים לפירוש רש"י על התורה" (5 חלקים). כללי השיטה רוכזו בספר "כללי רש"י" (מאת הרב טוביה בלוי. ירושלים תשנ"א).

מפות רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מקומות בפירוש רש"י למקרא, ניתן למצוא תרשימים ומפות המשויכים לרש"י: במדבר לד, שופטים כא, יחזקאל מה, יחזקאל מח. היכולת להוכיח שתרשימים אלו הם מקוריים לפירוש רש"י נובעות בעיקר מהשוואת כתבי היד הרבים של פירוש רש"י (אם כי לא של רש"י עצמו), שבהם מופיעים תרשימים אלו. בשנים האחרונות עסקו בתחום המפות של רש"י מספר חוקרים: פרופ' אברהם גרוסמן, פרופ' מאיר גרובר, פרופ' יוסף עופר, פרופ' בנימין זאב קדר וד"ר דוד שניאור. ככל הנראה, הצורך של רש"י לצייר מפות בתוך פירושו למקרא, דבר הנחשב לנדיר בקרב פרשני ימי הביניים, נבע מתוך חיבתו לארץ ישראל ורצונו להמחיש ללומדים את דמותה של ארץ ישראל. אחת התופעות שטרם נחקרו היא: מדוע מפת רש"י העוסקת בתיאור "המסילה העולה מבית אל שכמה" (שופטים כא, כא), מופיעה בפירוש רש"י במהדורות הדפוס של התלמוד הבבלי (גיטין ז, ע"ב), אולם איננה מודפסת בפירוש רש"י לספר שופטים.

תפילין של רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש ארבע שיטות מרכזיות לסידור הפרשיות בתוך התפילין. השיטה הנפוצה והמקובלת ביותר מכונה בטרמינולוגיה ההלכתית 'שיטת רש"י' (ראו סדר הפרשיות בתפילין).

בשולחן ערוך נפסק שחובה להניח תפילין של רש"י, כיון שכך הוא מנהג העולם. כך אכן נוהגים, ובכל קהילות ישראל מניחים תפילין של רש"י. לאחר מכן יש המניחים עוד זוגות תפילין לפי השיטות האחרות.

תקופת חייו של רש"י על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם גרוסמן (חכמי צרפת הראשונים, עמ' 122, הערה 2) מביא את דברי החיד"א: "מצאתי כתוב בקונטרס ישן נושן שקראוהו רש"י והוסיפו יו"ד לרמוז שם אביו רבינו יצחק, כדי שלא לומר ר"ש (=עני)". גרוסמן עצמו (שם) משער שאפשר שהמשמעות המקורית של הכינוי הייתה רבינו שיחיה, כפי שכינוהו תלמידיו בסתם. היו גם שפירשו את הכינוי בצורה מליצית כרבם של ישראל. לפי אחת הגרסאות, האות י' שבשם רש"י היא קיצור של "ירחי", מה שעשוי לרמז על כך שמוצאה הקדום של המשפחה הוא מהעיר לוניל שבצרפת.
  2. ^ בעקבות רש"י, 5. מונומנט מורטי.
  3. ^ התאריך המקובל הוא שנת ד'ת"ת. עם זאת אברהם גרוסמן (חכמי צרפת הראשונים, עמ' 122), מביא עדות מכתבי יד שלפיהם רש"י נולד בשנת ד'תת"א, והוא נוטה לקבל את העדות הזו, ושנת ת"ת היא לדעתו תאריך "עגול", שגם ננקט כדי להסמיך את הולדת רש"י לפטירת רבנו גרשום מאור הגולה.
  4. ^ אברהם גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 28.
  5. ^ למשל:בראשית ל,יא; ויקרא ח,יא; מסכת ברכות כה,ב; מסכת יומא יט,א.
  6. ^ ציטוט מדברי פרופ' אברהם גרוסמן בסרט אודות רש"י
  7. ^ קורס מזורז בהיסטוריה יהודית, פרק 44
  8. ^ בראשית ג, ח, דיבור המתחיל "וישמעו".
  9. ^ אברהם גרוסמן, רש"י, מרכז זלמן שזר, 2006, עמ' 100-101.
  10. ^ נחמה ליבוביץ, "דרכו של רש"י בהבאת מדרשים בפירושו לתורה", בסוף ספרה עיונים חדשים בספר שמות, בהוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, עמ' 505.
  11. ^ גרוסמן, חכמי צרפת הראשונים, עמ' 248-249; וראה שם עמ' 144
  12. ^ יונה פרנקל, מדרש ואגדה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך 3, עמ' 904.
  13. ^ המקור נכתב באותיות עבריות בלבד. התעתיק בכתב לטיני נכתב מאוחר יותר, לצורך נוחות הקורא.
  14. ^ בין יהודים לנוצרים: יהודים ונוצרים במערב אירופה עד ראשית העת החדשה, כרך 2
  15. ^ ספריו יצאו לאור בשנת 1984 (על התלמוד) וב-1991 (על התנ"ך). מהדורה מתוקנת של שני הספרים בכרך אחד יצאה לאור ב-2000. (מהדורת אינטרנט באתר דעת) להרחבה ראו אצל ארי יצחק שבט, "התועלת בלימוד הלעזים שבפירוש רש"י על התנ"ך", ספר זיכרון לרש"י - סיני קלז (תשרי תשס"ו), עמ' קיב-קלח.