אכו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אכו, ציור מאת ניקולא פוסן

במיתולוגיה היוונית, אכויוונית עתיקה: Ηχώ) הייתה נימפה שקולה היה כה אהוב עליה עד כי לא חדלה מלדבר. הגרסה הנודעת ביותר של סיפורה היא דווקא הגרסה הרומאית, כפי שסופרה על ידי אובידיוס.

תפקידה של אכו היה להעסיק את הרה, אשתו של זאוס, בדיבורים כדי שלא תתפוס את בעלה בשעת ניאופיו עם חברותיה הנימפות. כשהרה גילתה זאת היא קיללה אותה שהיא רק תוכל לחזור על דברי אחרים ולעולם לא תוכל לדבר כרצונה (מכאן באה המילה האנגלית להד - Echo).

אחר דברים אלו, אכו התאהבה בבן האנוש יפה התואר נרקיסוס, אך הוא היה מאוהב במראה של עצמו ולא אהב אדם אחר מלבדו. כיוון שכך, הוא דחה את חיזוריה המהוססים של אכו, והותיר אותה שבורת לב ובוכייה. אך גאוותו של נרקיסוס הייתה בעוכריו: מסופר, שיום אחד בשעת טיולו על-יד אגם, נרקיסוס הבחין בבבואתו הנשקפת אליו מן המים ומיד התאהב בה ולא יכול היה לנתק את מבטו ממנה, עד שמת. בכל אותו זמן, אכו לא התיקה את מבטה מאהובה, עד שגם היא מתה, ורק קולה נשאר על פני האדמה; זכר ועדות לאהבה נכזבת.

הגרסה היוונית של המיתוס מספרת כי אכו הייתה נימפה, שהצטיינה בשירה, בנגינה ובמחול. רבים התאהבו בה, אך היא בזה להם ודחתה את חיזוריהם. דבר זה הכעיס את אל הרועים פאן, שציווה על חסידיו לרצוח את אכו ולפזר את חלקי גופתה על פני ארבעה קצוות תבל. גאיה, אלת האדמה, אספה את חלקי גופתה המבותרת של אכו, וכך שימרה את קולה הערב ואת כשרונותיה של הנימפה המתה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]