נרקיסוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נרקיסוס מאת קאראווג'ו

נרקיסוסיוונית: Νάρκισσος) הוא דמות מהמיתולוגיה היוונית, אשר נמסיס הענישה אותו על יהירותו וגרמה לו להתאהב בבבואתו, נרקיסוס לא אכל או שתה עד שלבסוף מת, הנימפות רצו לשרוף את גופו אבל הוא הפך לנרקיס. הוא היה גיבורם של אנשי טספיה (עיר בבויאוטיה שביוון העתיקה) אשר נודע לרוב בשל יופיו.

נרקיסוס היה בנם של אל הנהר קפיסוס והנימפה לירופה. נרקיסוס היה בעל יופי יוצא דופן, יופי שמשך אליו נערות ונערים כאחד. נרקיסוס דחה את חיזוריהם של אלו והתנכר להם. לאחר שדחה בזלזול את הנימפה אקו, שהתאהבה בו נואשות, החליטה האלה נמסיס להענישו על יהירותו ואכזריותו והטילה עליו קללה - אהבה עצמית ללא גבולות. יום אחד טייל נרקיסוס ליד אגם והתכופף כדי לשתות מים. כאשר ראה את דמותו נשקפת אליו מן המים מיד התאהב בעצמו ולא יכול היה לנתק את מבטו מבבואתו, עד שמת מצמא. במקום שבו מת צמח פרח הנרקיס.

לאגדת נרקיסוס כמה גרסאות: אחת מתוך ה"מטמורפוזות" של אובידיוס, אחת מתוך ה"מדריך ליוון" של פאוסניאס ואחת מתוך גיליונות פפירוס שנמצאו בעיר אוקסיריניכוס.

הגרסה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באגדה כפי שמסופרת על ידי אובידיוס, נרקיסוס היה עלם יפה ויהיר. אמו הייתה נימפת העצב לירופה, שחיה בעיר טספיה, ואביו היה אל הנהר קפיסוס; באחד הימים אל הנהר קפיסוס הקיף את הנימפה לירופה במי-נהרותיו וכך לכדה ואנסה ולשניים נולד בן. לירופה שחרדה לעתיד בנה (בשל חוסר באמצעי מחייה), הלכה להיוועץ בנביא תרסיאס. תרסיאס בתשובה אמר לנימפה כי נרקיסוס "יאריך ימים בלבד אם לא יכיר עצמו". הנימפה אכו התאהבה בעלם היפה. יום אחד כשנרקיסוס היה באמצע ציד-צבאים, אכו עקבה אחריו בחשאי, דרך היערות. היא כמהה לשוחח עם נרקיסוס, אך בשל קללה שהטילה עליה הרה לא יכלה לדבר בעצמה, אלא רק לחזור כהד אחר מה שנאמר לה. כשנרקיסוס שמע לבסוף את עקבות רגליה וקרא בקול: "מי שם?" אכו השיבה לו במילותיו : "מי שם?". כך המשיך הדיאלוג בין השניים, עד שאכו יצאה ממחבואה ורצה לאמץ אל חיקה את אהובה הצעיר. נרקיסוס הדף מגופו את הנימפה ואמר לה ביהירות לעזוב אותו לנפשו. אכו נותרה שבורת-לב והעבירה את שארית חייה על גיא מבודד בגעגועים אין-סופיים לאהבה שלעולם לא ידעה, עד שרק קולה נותר.

בסופו של דבר נרקיסוס חש בצימאון וניגש לשתות ממי-נחל. ברגע שהבחין בבבואתו הוא התאהב בה מבלי לדעת שזה בעצם הוא. ברגע שהתכופף לנשק את הבבואה, היא נראתה כ"מסתלקת מהמקום" והוא נותר עם לב שבור. צימאונו גבר אך הוא לא העז לגעת במים מחשש לפגוע בבבואתו. בסופו של דבר נרקיסוס מת מצמא ומאהבתו העצמית, תוך בהייה מתמדת בבבואתו. במקום מותו צמח פרח הנרקיס.

הגרסה היוונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוהי אגדת-מוסר בה נרקיסוס גבה-הלב ונטול הרגש נענש על ידי האלים על כך שדחה בשאט נפש את כל מחזריו הזכרים. אגדה זו נחשבה כאזהרה המיועדת לגברים. עד לא מזמן, המקור היחידי לאגדה זו היה קטע מיצירתו של פאוסניאס, שנכתב כ-150 שנה לאחר גרסתו של אובידיוס. גרסה דומה מאוד לאגדה נמצאה בקרב גיליונות פפירוס בשנת 2004 בעיר אוקסירינצ'וס, גרסה שמקדימה את זו של אובידיוס בכ-50 שנים.

בגרסה זו, אמיניאס, נער צעיר, היה מאוהב בנרקיסוס, אך זה לא החזיר לו אהבה ודחה אותו בבוז. כדרך לדחות את אמיניאס, נרקיסוס נתן לו חרב בה השתמש אמיניאס לאחר-מכן כדי להרוג עצמו על מפתן ביתו של נרקיסוס; הוא התפלל לאלה נמסיס וביקש ממנה לגרום לנרקיסוס לחוות את הכאב של אהבה חסרת גמול. קללה זו התממשה ונרקיסוס התאהב בבבואה במקווה המים. רק לאחר שניסה לנשק את הבבואה הבין כי זו בעצם בבואתו שלו. כדרך להשלמת הסימטריה באגדה, מתוך יגונו על אהבתו הנכזבת נרקיסוס נטל לידיו את חרבו, התאבד וגויתו נהפכה לפרח הנרקיס.

גרסת פאוסניאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאוסניאס רואה בכך דבר מוזר שאדם לא יכול לזהות את השתקפותו שלו ומציג גרסה מוכרת פחות בה לנרקיסוס הייתה אחות תאומה. שניהם לבשו את אותם בגדים, צדו יחדיו ובאיזשהו זמן נרקיסוס התאהב בה. לאחר שאחותו התאומה מתה, נרקיסוס היה כה כמה לראותה שהעמיד פנים כי ההשתקפות שראה במים הייתה אחותו. מספר אגדות יווניות רומזות על כך שנרקיסוס נמשך מינית לאחותו ועל כך שבתקופה שהיא הייתה בין החיים היה מקיים איתה יחסי-מין.

פאוסניאס מציין אגדה נוספת אודות נרקיסוס, אגדה על פרח בשם זה (בעברית: הנרקיס) שלדבריו נוצר כדי לפתות את פרספונה בת-דמטר להתקרב לעברו ולהרחיקה מחברותיה ובכך לאפשר להאדס לחטוף אותה.

איזכורי האגדה בתחומים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרות חז"ל קיימת אגדת מוסר הדומה לאגדת נרקיס המיוחסת לשמעון הצדיק. באגדה זו בן-דמותו של נרקיס המתאהב בבבואתו נודר נדרי נזירות כתיקון לאהבתו העצמית:

Cquote2.svg

אמר שמעון הצדיק: מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא אחד: פעם אחת בא אדם אחד נזיר מן הדרום, וראיתיו שהוא יפה עינים וטוב רואי, וקווצותיו סדורות לו תלתלים. אמרתי לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנָּאֶה (שבסיום הנזירות, או כשנטמא, מגלח כל שערו)? אמר לי: רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין, ונסתכלתי בבבואה שלי, ופחז עלי יצרי וביקש לטורדני מן העולם; אמרתי לו: רשע, למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך, במי שהוא עתיד להיות רימה ותולעה? העבודה, שאגלחך לשמים! מיד עמדתי ונשקתיו על ראשו, אמרתי לו: בני, כמוך ירבו נוזרי נזירות בישראל! עליך הכתוב אומר (במדבר ו, ב): אִישׁ... כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה'."

Cquote3.svg

בשונה מן האגדה היוונית בה האלים (הטבע) גובר על האדם (נרקיס), בגרסה היהודית, האדם מתגבר על הטבע ואינו נכנע לו. ועוד מסוגל להפוך את הנטיות השליליות שבו למעשים חיוביים ולשם שמים.

נרקיסוס בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטמורפוזה של נרקיסוס, סלבדור דאלי

אגדת נרקיסוס זכתה לאזכורים ועיבודים רבים בספרות, במוסיקה ובאמנות, לדוגמה:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏רילקה, ריינר מריה, נטוש על הרי הלבב, הוצאת כרמל, ירושלים, 1999, עמ' 154–155.‏