אליזבת אופרל
 | |
| צילום שחור-לבן של אליזבת אופרל, במדי אחות של תחילת המאה העשרים, כולל סינר ושביס | |
| לידה |
5 בנובמבר 1884 דבלין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
25 ביוני 1957 (בגיל 72) בריי, אירלנד |
| מדינה |
אירלנד |
| מקום קבורה |
בית הקברות גלאסנווין |
| ידועה בשל | מסירת הכניעה במרידת הפסחא, 1916 |
  | |
אליזבת אופרל (באנגלית: Elizabeth O'Farrell; באירית: Éilís Ní Fhearghail; 5 בנובמבר 1884 – 25 ביוני 1957) הייתה אחות ופעילה רפובליקנית אירית, חברת ארגון קומן נה מאן, הידועה כמי שמסרה את הכניעה במרידת חג הפסחא ב-1916.
תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליזבת אופרל נולדה ב-5 בנובמבר 1884 בדבלין, בתם של כריסטופר אופרל, פועל נמל, ומרגרט קנה, עוזרת בית. אביה נפטר בצעירותה, והיא נשלחה לעבוד בבית דפוס כדי לסייע בכלכלת המשפחה. עם סיום לימודיה, הייתה למיילדת בבית החולים הלאומי ליולדות. היא הייתה חברה בליגה הגאלית, ארגון לשימור התרבות והשפה האירית אל מול ניסיונות דיכויין מצד המשטר הבריטי, ולמדה במסגרת זו אירית שוטפת. ב-1906 היא הצטרפה לאיניניה נה הרין יחד עם ג'וליה גרנן, שהייתה לשותפתה לחיים. היא הייתה פעילה בתנועת העבודה, ועבדה עם הרוזנת מרקייביץ' במהלך הנעילה (שביתת העובדים הגדולה בדבלין ב-1913), ופגשה דרכה את ג'יימס קונולי. והיא הייתה גם סופרג'יסטית, והצטרפה לקומן נה מאן, ארגון הנשים הלאומני המהפכני, עם הקמתו בשנת 1914.
מרידת חג הפסחא[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופרל שימשה כשליחה לפני ובמהלך מרידת חג הפסחא ב-1916. יחד עם גרנן, העבירה מסרים, תחמושת, ואוכל בין מוצבי המהפכנים במהלך הקרבות. השתיים גם טיפלו בפצועים, ביניהם ג'יימס קונולי. כאשר פונו הנשים והפצועים מבית הדואר המרכזי (מטה המהפכה) ביום שישי של שבוע הפסחא, אופרל, גרנן וויניפרד קרני נשארו מאחור עם שאר החיילים, אשר נסוגו לבית סמוך ברחוב מור.
ביום שבת, בחר מפקד ההתקוממות פטריק פירס באופרל ללכת ולקבל מבריגדיר-גנרל ויליאם לאו תנאי כניעה, ובשעה 12:45, כשהיא נושאת דגל לבן וסמל הצלב האדום על זרועה, היא יצאה לכיוון הכוחות הבריטים, תחת אש כבדה, אשר פחתה כאשר ראו את הדגל הלבן. היא נעצרה ונערך עליה חיפוש. סמלי הצלב האדום נגזרו מבגדיה והוסרו מזרועה. הקצין האחראי כינה אותה מרגלת, ולקח אותה כאסירה לחנות סמוכה.[1] כשהגיע לשם לאו, הוא התייחס אליה בכבוד, ושלח אותה חזרה לפירס עם דרישה לכניעה ללא תנאי. פירס הסכים, ובליוויה של אופרל, יצא בשעה 15:30, ונכנע בפני לאו.[2]
בצילום מוכר מן האירוע פירס ולאו עומדים זה מול זה בראש הרחוב. אופרל עמדה לצדו של פירס, וברגע האחרון, לקחה צעד אחורה, ורק רגליה נראים בתמונה ליד פירס. הצילום פורסם בעיתונות האירית.[3] בהמשך, כשהצילום הופיע בעיתונים הבריטיים, רגליה של פירס נמחקו מן התמונה.[4] זה הוביל לטענות שהיא נמחקה מההיסטוריה, דבר שעלה בקנה עם צמצום תפקידן של רבות מנשות קומן במרידה, במיוחד לאחר מלחמת האזרחים, כאשר איימון דה ואלירה עמד בראש ממשלה שמרנית וסירב להעניק זכויות שוות לנשים, למרות החוקה הזמנית שהבטיחה אותן, וחלק מאותן מהפכניות נהיו בשל כך לפעילות שעמדו באופוזיציה אליו; ומאוחר יותר כאשר ההיסטוריה הכתובה והנלמדת בבתי הספר לגבי המרידה לא כללה אותה בכלל.[5]
כשהיא מלווה על ידי כומר ושלושה חיילים, אופרל הביאה את פקודת הכניעה של פירס לעמדות של המתנדבים האירים וצבא האזרחים האירי בבניין בתי המשפט, מכללת המנתחים המלכותית, בולנדס מיל ומפעל ג'ייקוב. כשהגיעה לבולנדס מיל, שהיה תחת פיקודו של דה ולירה, הוא סירב לקבל פקודה מפי כל אדם חוץ מאשר תומאס מקדונה, ואופרל נאלצה לחזור הלוך ושוב דרך אזורי קרב כדי להעביר מסרים אלו. לאו נתן לה את מילתו שלא תילקח בשבי לאחר מסירת הוראות אלה.
אך לאחר מסירת הפקודה, אופרל נלקחה לטירת דבלין, שם לאו הורה שתישאר כאורחת. אך כשהתעוררה למחרת, גילתה שלקחו במהלך הלילה את בגדיה, וכן את הכסף שנשאה בכיסיה, שהתבקשה מצד חיילים נכנעים להעביר למשפחותיהם. כשביקשה את דבריה בחזרה, הגיע קצין לתחקר אותה, וטען שהכסף נבזז על ידי הרפובליקנים האירים, ואז הורה על מעצרה, חרף התנגדותה שלאו נתן את מילתו בעניין. היא הועברה למחנה זמני ברחוב שיפ, וצורפה לתא עם 11 נשים רפובליקניות אחרות, ביניהן ד"ר לין, מדלן פרנץ'-מאלן והלנה מולוני, אשר הוחזקו שם מאז יום שלישי הקודם. שם הודיעו לה שתועבר לכלא קילמיינהאם כאסירה. כשחזרה על הבטחתו של לאו, אמר לה הקצין האחראי "אל תהיי טפשה, אני יודע כעובדה שירית בלפחות שישה שוטרים אתמול". כשאופרל ועוד כמה אסירים הועברו למחנה ריצ'מונד, היא הבחינה בכומר שליווה אותה במשימתה, האב קולומבוס, והוא הבטיח ליידע את לאו שנאסרה.
אופרל נכלאה קילמיינהאם, אך שוחררה כעבור יומיים, ב-1 במאי, על ידי גנרל לאו, ששלח את רכבו להביאה לטירת דבלין, לפגישה עמו בה התנצל בפניה, ונתן לה מכתב למקרה שתתקל בעוד בעיות עם הצבא. גם הכסף שנלקח הוחזר לה.[6]
לעומתה, גרנן נשארה כלואה קילמיינהאם, ונאלצה יחד עם חברותיה למאבק שם לשמוע את הוצאתם להורג של פירס, מקדונה, וטום קלארק.
לאחר המרידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ההתקוממות, אופרל וגרנן המשיכו בפועלן הרפובליקני והפמיניסטי כחברות קומן, ושימשו כשליחות של ה-IRA במלחמת העצמאות האירית. שתיהן היו מתנגדות של האמנה האנגלו-אירית ושל מדינת אירלנד החופשית. במהלך ואחרי מלחמת האזרחים, הן פעלו לגיוס כספים עבור משפחות האסירים מתנגדי האמנה, ואופרל נשארה פעילה בפוליטיקה רפובליקנית עד מלחמת הגבולות של ה-IRA של השנים 1956-62 (מבצע קציר).
במהלך שנות ה-50 הייתה נואמת מטעם התנועה הרפובליקנית ומגייסת כספים עבור אסירים רפובליקנים.
המשך חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-112721_(26033782855).jpg)
אופרל עבדה שארית חייה בתור מיילדת ואחות בבית החולים הלאומי ליולדות, בדבלין.
היא נפטרה ב-25 ביוני 1957[7] במהלך חופשה במחוז ויקלו ונקברה בבית הקברות גלאסנווין, בחלקה הרפובליקנית, שם נקברה גם גרנן, לצידה, כשהיא נפטרה ב-1972.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
-112730_(25941236602).jpg)
כשנפטרה, הידיעה בשער העיתון Irish Press תיאר אותה כ"גדולה, בהירת שיער ונטולת מורא". ב-1967, במסגרת אירועי היובל להתקוממות, נוסדה קרן "האחות אליזבת אופרל", כדי לתמוך בסטודנטיות לתארים מתקדמים בסיעוד; בבית החולים הוליס, שם הוכשרה כמיילדת בשנים 21–1920, הוצב לוח זיכרון.[8] בכל שנה, בית החולים מעניק פרס על שמה, מדליית כסף, לסטודנטית למיילדות המצטיינת במבחנים.
בשנת 2003 הוצב לוח זיכרון להנצחתה בפארק סיטי קי, הקרוב למקום בו נולדה אופרל. ב-2012 שונה שם הפארק, ונקרא על שמה.
ב-2014, מחזה בשם Eirebrushed (הלחם של Eire – אירלנד, ו-airbrushed – טיפול בתמונה) עלה לבמה בדבלין, שעורר מחדש את הדיון במחיקתה מתמונת אירוע הכניעה. במחזה, דמויות ממרידת הפסחא – ביניהן פירס, רוג'ר קייסמנט, אווה בות-גור ואופרל – חוזרות כעבור מאה שנה כדי לבחון מה אירע ברפובליקה שנלחמו למענה. בין היתר, מגלות שהנשים "נמחקו" מהדיווחים על המאבק.[9]
עיתון "אינדפנדנט" האירי כינה אותה "האישה שזכורה בשל כך שנשכחה", בהתייחס לסיפור התמונה המפורסמת שנמחקה ממנה, והוצאתה לאחר מכן מכלל דיווחי הכניעה בהיסטוריה האירית, לרבות באופן שהיא נלמדה בבתי הספר.[5]
ב-2016, שודרה בערוץ RTÉ סדרה על מרידת 1916 לכבוד יום המאה להתקוממות, בשם Cláracha Gaeilge, Réabhlóid. הפרק האחרון מתוך ארבעה, Famous and Invisible' (מפורסמת ובלתי נראית), הוקדש לזכרה של אחות אופרל, וסיפר בין היתר את סיפור הכניעה, העלמתה מן התמונה ההיסטורית, וכן את סיפוריהן של דמויות אחרות שהשתתפו במרידה ואשר זכרן לא הונצח.[10]
כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- O'Farrell, Elizabeth, 'Events of Easter Week', The Catholic Bulletin 1917.
- O'Farrell, Elizabeth & Grenan, Julia, 1972, Memorial Card, Kilmainham Collection (KGC).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Hogan, M (2004). Elizabeth O'Farrell and surrender, 1916. Discovering Women in Irish History.
- Brosnan, M. (n.d.) Elizabeth O'Farrell, The National Maternity Hospital. .
- Ni Cheallaigh, L. (Producer & Director) (2016). Réabhlóid. (Motion Picture). Ireland. RTÉ.
- Central Statistics Office. (n.d.) Elizabeth O'Farrell. Census and Women of the Rising. Ireland. CSO. Retrieved 21 November 2016
- Author Unknown. (28 August 2012). City Quay Park now known as Elizabeth O'Farrell Park on Sir John Rogersons Quay, Dublin. Irish Volunteers.
- Barry, M. (10 March 2016). Airbrushed from history? Elizabeth O'Farrell and Patrick Pearse's surrender, 1916. The Irish History.
- Granville, D. (2004). Irish Democrat Archive : Features : The Irish Revolutionary Women of Cumann na mBan. Archive.irishdemocrat.co.uk.
- Story of the surrender. (2011, April ). Retrieved 23 November 2016, from http://1916rebellionmuseum.com/1916-easter-rising/elizabeth-ofarrell/
- McCoole, Sinead, No Ordinary Women: Irish Female Activists in the Revolutionary Years 1900–1923 (Dublin 2003).
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אופרל ציינה שבאופן אירוני הייתה זו החנות של טום קלארק, אחד ממנהיגי המהפכה
- ^ Frances Clarke and James Quinn (2015). "O'Farrell, Elizabeth" (PDF). Dictionary of Irish Biography.
- ^ "1957 – Death of Elizabeth O'Farrell". Stair na hÉireann / History of Ireland.
- ^ McGrath, Louisa (25 בנובמבר 2015). "It's Time to Acknowledge the Lesbians Who Fought in the Easter Rising". Dublin Inquirer.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Cox, Catherine (4 בפברואר 2016). "Elizabeth O'Farrell: The woman airbrushed from history". Irish Independent.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Miss Elizabeth O’Farrell’s Story of the Surrender, 1916 Rebellion Museum
- ^ Central Statistics Office. (n.d.) Elizabeth O'Farrell. Census and Women of the Rising. Ireland. CSO.
- ^ Brosnan, M. (n.d.) Elizabeth O'Farrell, The National Maternity Hospital.
- ^ Eirebrushed – the woman 'written out' of Irish history (and why this isn't unusual), TheJournal.ie, Apr 26th 2014
- ^ Ni Cheallaigh, L. (Producer & Director) (2016). Réabhlóid. (Motion Picture). Ireland. Raidió Teilifís Éireann.