אנדרה באלינט

אנדרה באלינט
Bálint Endre
לידה	27 באוקטובר 1914; בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	3 במאי 1986 (בגיל 71); בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
זרם באמנות	בית הספר האירופי
פרסים והוקרה	פרס קושוט (1985)
צאצאים	István Bálint

אנדרה באלינט (במקור בלום, בהונגרית: Bálint Endre; בודפשט, 27 באוקטובר 1914 – בודפשט, 3 במאי 1986) היה צייר ומעצב גרפי יהודי-הונגרי, אחת הדמויות המשמעותיות ביותר של האמנות ההונגרית המודרנית והאוונגרד.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרה באלינט נולד במשפחה יהודית אינטלקטואלית. אביו, אלדאר באלינט, היה מבקר אמנות ידוע של כתב העת הספרותי החשוב ניוגט. דודו היה ארנו אושבאט. אחותו, קלרה באלינט, הפכה לאשתו של הסופר והיסטוריון הספרות אנטאל סרב בשנת 1938. בנו אישטוואן באלינט היה משורר, שחקן ובמאי.

בגיל 16 באלינט התקבל למחלקה הגרפית בבית הספר המלכותי ההונגרי לאמנויות יישומיות, במגמת גרפיקה פרסומית, אך עד מהרה התברר שהוא נמשך מאוד גם לציור. בגיל עשרים נסע לפריז לשלושה חודשים, ו"התחייב" לציור מודרני בקריירה המאוחרת שלו. לאחר שובו, בשנת 1935 הוא הכיר את הצייר לאיוש ויידה בבית הספר הפרטי של יאנוש וסארי. הוא קשר עם ויידה במהירה חברות אישית ואמנותית. בשנת 1936 למד בבית הספר הפרטי של וילמוש אבא-נובאק. בסנטאנדרה, ציירים צעירים רבים השתייכו לחוג שהתגבש סביב לאיוש ויידה ודז'ה קורניש משנת 1937 עד 1940, כולל אנדרה באלינט. בשנת 1936 חלה בשחפת. בשנת 1938 נערכה בגלריית טמאש תערוכת האוסף הראשונה שלו. מאותו זמן ואילך באלינט ניצב בפני הביקורת של התפתחות האמנות ההונגרית המודרנית, בעיקר בגלל היסטוריון האמנות והמבקר המשמעותי, ארנה קאלאי שהעריך מאוד את באלינט בשים 1939–1942 כמבקר האמנות הקבוע של היומון נפסבה.

בשנת 1945 היה באלינט חבר מייסד של קבוצת אמנים של בית הספר האירופי ועד 1948 הוצג בתערוכת אוספים שנתית. בשנת 1947 בילה יותר זמן בפריז, הכיר את אנדרה ברטון והשתתף בתערוכה העולמית הסוריאליסטית. הוא לא יכול היה לארגן תערוכה בהונגריה עד 1956 כי שובץ ב"קטגוריה האסורה". במשטר הקומוניסטי של הונגריה, האמנים דורגו לשלוש קטגוריות של ה-TTT המפורסם בהונגרית. אמן אסור (Tiltott) אמן נסבל (Tűrt) ואמן נתמך (Támogatott).

משנת 1957 עד 1962 הוא חי בפריז. שם נוצרו איורי התנ"ך המפורסמים שלו. אחרי 1962, הוא עבר בהדרגה מקטגורית אמן נסבל לקטגוריה של אמן נתמך בהונגריה. הוא השתתף בכמה תערוכות עם תמונותיו בחו"ל ואחר כך בהונגריה. בעשור האחרון לחייו קיבל את כל הפרסים האפשריים, כולל פרס קושוט לפני מותו. הוא נפטר מחלת ריאות (שחפת ?) בשנת 1986, לאחר מחלה ממושכת, עדיין במלוא עוצמת היצירתיות שלו.

התערוכה האחרונה של עבודותיו בשנת 2007 אורגנה על ידי ה-Home Galéria של בודפשט.

אמנותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורו לקח כיוונים דאדאיסטים, קונסטרוקטיביסטים, סוריאליסטים ומופשטים, אך הוא שמר על הטון הבסיסי הלירי שלו גם בעיצומם של האסוציאציות החופשיות הנועזות ביותר.

מרבית עבודותיו נשמרות במוזיאון פרנצי בסנטנטרה, כ-10 יש לו מציוריו באוסף דיאק בסקשפהרוואר, אך רבות מיצירותיו נמצאות בבעלות פרטית.

עבודותיו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקן עצמי 1936 ( צבעי מים, דיו, נייר, 455x293 מ"מ; מוזיאון פרנצי, סנטנדרה)
1937 החדר שלי אצל בינדרדורף (טמפרה, נייר, 33x60 ס"מ; באופן פרטי)
1939 לאור נרות : (I.) ( חריטת לינולאום, 34x20 ס"מ; פרטי)
1940 לאור נרות : (II.) (חריטת לינולאום, 34x20 ס"מ; פרטי)
1940 לאור הנרות : (III.) (חריטת לינולאום, 34x20 ס"מ; פרטי)
1941 לאור הנר : (IV.) (חריטת לינולאום, 34x20 ס"מ; פרטי)
1942 דיוקן עצמי (טמפרה, נייר, 40x28 ס"מ; פרטי)
1946 טבע דומם ( שמן, עץ, 45x22 ס"מ; פרטי)
1946 טבע דומם עם דגים ( פסטל, נייר, 420x550 מ"מ; מוזיאון יאנוס פאניוניוס, פץ')
1947 דייג בעיר קאן (שמן על בד, 44x55 ס"מ; פרטי)
1948 בית בסנטאנדרה (שמן, עץ, 21x25.5 ס"מ; מוזיאון פרנצי, סנטנדרה)
1952 ריקוד שורשים (שמן על בד, 25x33 ס"מ; פרטי)
1952 ציפור אבן (שמן על בד, 35x24 ס"מ;פרטי)
1957 טבע דומם דממת הטבע ( צבעי מים, נייר, 220x290 ס"מ; פרטי)
1959 פסל בבית קברות (שמן על בד, 50x61 ס"מ; פרטי)
1959 בתי הייסטינגס (שמן, עץ, 43x24 ס"מ; פרטי)
1959 געגועים למולדת (שמן, עץ, 80x155 ס"מ; פרטי)
1960 חלום של פארק העם (שמן על בד, 61x61 ס"מ; פרטי)
1961 חזון רואן (שמן, עץ, 96x50 ס"מ; פרטי)
הלוויה גרוטסקית 1963 (שמן על בד, 92x66 ס"מ; פרטי)
1965 לילה קסום בסנטאנדרה (שמן על בד, 79.8x100 ס"מ; מוזיאון פרנצי, סנטנדרה)
1969 ריקוד בושו (שמן, עץ, 74x37.5 ס"מ; מוזיאון פרנצי, סנטנדרה)
1969 הוצאת עשן (שמן על בד, 30x60 ס"מ; מוזיאון פרנצי, סנטנדרה)
1969 כאן נח (שמן, עץ, 118x73 ס"מ; פרטי)
1970 לידתו של פרומתאוס (שמן על בד, 30x65 ס"מ; מוזיאון פרנצי, סנטנדרה)
1973 בזיכרון ברטוק (שמן, עץ; בבעלות פרטית)
1976 Hommage à Franz Kafka (שמן, עץ, 30x30 ס"מ; פרטי)
1978 De profundis (שמן, עץ, 42x38 ס"מ; באופן פרטי)
(ללא שנה) מוטיב חורף : לחמניות (שמן, קרשים; 12x67 ס"מ; באוסף הפרטי של מיקלוש נאג' )
(ללא שנים) ישו מפח (מונוטיפ, קרטון, 18x48 ס"מ; באוסף הפרטי של מיקלוש נאג')
ערפילי זיכרון (ללא שנה) (מונוטיפ, קרטון, 41x35 ס"מ; באוסף הפרטי של מיקלוס נגי)

חברות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר האירופי

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא אנדרה באלינט בוויקישיתוף