סקשפהרוואר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סקשפהרוואר
Székesfehérvár
HUN Székesfehérvár COA.jpg
Megyeszékhely - Fejér megye - Székesfehérvár.jpg
מבט אווירי
מדינה / טריטוריה Flag of Hungary.svg הונגריה
חבל ארץ מרכז טרנסדנוביה
מחוז פייר
נפה סקשפהרווארי
ראש העיר ד"ר אנדרש צֶ'ר-פַּלקוביץ'
שטח 170.89 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ צפיפות

101,722‏  (נכון ל-2012)
595.25 נפש לקמ"ר (נכון ל-2012)
קואורדינטות 47°11′20″N 18°24′50″E
אזור זמן UTC +1
http://www.szekesfehervar.hu
ארמון הבישופות

סקשפהרוואר (הונגרית: Székesfehérvár; גרמנית: Stuhlweißenburg; לטינית: Alba Regia Regina) היא עיר בהונגריה, מעברו המערבי של נהר הדנובה באמצע הדרך בין בודפשט הבירה לאגם בלטון. היא משמשת גם כבירת מחוז פייר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הנוכחית נוסדה בשנת 972 על ידי גזה שליט הונגריה על ארבעה איים שבלטו מתוך ביצות שהיו באזור. אחד מהאיים האלה הוא מרכז העיר כיום. הוא גם בנה מצודת אבן קטנה ובתוכה את ארמון השליט וכנסייה. סקשפהרוואר מוזכרת לראשונה במסמך של הארכידיוקסיה של וספרם בשנת 1009 בשמה הרומאי "אלבה רגיה" (Alba Regia).

אישטוון הראשון, מלך הונגריה העניק ליישוב תואר של עיר והפך אותה לעירם של מלכי הונגריה. הוא החל בבניית הבזיליקה המלכותית, שנבנתה בשנים 10031038. 43 מלכים הוכתרו בעיר עד שנת 1526 ו-15 מהם גם קבורים בעיר - האחרון שבהם נקבר ב-1540.

במאה ה-11 הייתה העיר תחנת מעבר חשובה של הצליינים בדרכם לארץ הקודש. ב-1222, אנדראש השני, מלך הונגריה, פרסם את בולת הזהב (Aranybulla) שבה הוגדרו זכויות האצילים וחובות המלכים. מסמך זה היה הבסיס לחוקה של הונגריה עד ל-1848.

בפלישה המונגולית להונגריה, הכובשים לא יכלו להתקרב לעיר עקב הפשרת שלגים פתאומית שגרמה לשיטפון בביצות שמסביב, והעיר ניצלה.

תקופת ימי הביניים הייתה תקופת פריחה לעיר – נבנו מבני ציבור, כנסיות ובתי ספר. בעלי מלאכה וסוחרים שהתיישבו בעיר הביאו לפריחה גם בחיי הכלכלה של העיר. במאה ה-14 נבנתה חומה מסביב לעיר.

העות'מאנים כבשו את העיר ב-1543 והעיר הייתה תחת שלטון האימפריה במשך 145 שנה עד 1688, פרט ל-1601, בה היא נכבשה חזרה לתקופה קצרה. בתקופת השלטון העות'מאני תנאי החיים בעיר היו קשים ורבים מתושביה נטשו אותה. רבים מבניני העיר נהרסו כולל הבזיליקה המלכותית וארמון המלך. העות'מאנים בנו מסגדים בעיר והיא נראתה כעיר מוסלמית.

מתחילת המאה ה-18 החלה פריחה מחודשת של העיר. האוכלוסייה בה הייתה מעורבת ובנוסף להונגרים ולסרבים שגרו בה, הגיעו אליה גרמנים רבים ומוראבים. ב-1703 העיר קיבלה בחזרה את התואר של עיר מלכותית חופשית אך תפקידי עיר הבירה – שאותם מילאה בימי הביניים – הועברו לפרסבורג ולווינה על ידי השליטים מבית הבסבורג. החל מאמצע המאה ה-18 החלה תנופת בנייה - הוקמו מבני ציבור אזרחיים ודתיים רבים מפוארים.

למרות שחלק ניכר מאוכלוסיית העיר הייתה דוברת גרמנית במקורה, עם הזמן גברה ההשפעה ההונגרית ובמהפכת 1848 רוב התושבים תמכו במורדים. לאחר דיכוי המהפכה על ידי הקיסר פרנץ יוזף, שוב חלה האטה בהתפתחות העיר והיא הפכה לעיר שדה קטנה היושבת בצילה של בודפשט שהתפתחה בצעדי ענק. בין 2 מלחמות העולם, החלה שוב תנופת פיתוח עם הקמתם של מספר מפעלים גדולים בעיר. לאחר מלחמת העולם ה-2 מגמת התיעוש של העיר המשיכה ואוכלסיית העיר גדלה מכ-35,000 ב-1945 לכ-100,000 בסוף שנות ה-70.

תולדות היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במאה ה-13 – בתקופת בלה הרביעי, מלך הונגריה – חיו יהודים בעיר. במאה ה-14 לקהילה היהודית במקום היה המעמד החשוב ביותר בממלכה ההונגרית וראשיה פעלו בענייני היהודים בכל הארץ עד לשנת 1406. במאות ה-16 וה-17 הקהילה המשיכה לפרוח כאשר ראשות הקהילה הייתה מורכבת בעיקר מיהודים עשירים שעזבו את בודה בתקופת ההכנות של צבא הקיסרות לקראת המצור של צבא האימפריה העות'מאנית. לאחר גירוש העות'מאנים מהעיר, עזבו אותה גם היהודים ובמשך תקופה ארוכה נאסר עליהם להתיישב בה.

הקיסר יוזף השני היה הראשון שהעניק רישיון ליהודי להתיישב בעיר כאשר ניתן ליהודי בשם חיים שטרן לפתוח מסעדה עבור הסוחרים היהודים שהגיעו לירידים. באסיפה הלאומית של 1839-40 יצא חוק המתיר התיישבות יהודים בערים המלכותיות החופשיות. בעקבות כך הגיעו כ-20 משפחות לעיר וב-1840 הוקמה קהילה יהודית שקיבלה הכרה רשמית ממועצת העיר. ב-1863 נוסדה קהילה אורתודוקסית נפרדת לאחר שחלק מחברי הקהילה לא ראו בעין יפה הכנסת שינויים בעלי אופי מודרני בסדרי הקהילה. שתי הקהילות – הנאולוגית הגדולה יותר והאורתודוקסית – בנו בתי כנסת ומוסדות חינוך נפרדים. ב-1880 מספר היהודים הגיע ל-2,689 נפשות, כ-10.5% מסך האוכלוסייה. ב-1941 מספר היהודים ירד ל-2,075, לאחר שרבים מהם עזבו לבודפשט הבירה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, סקשפהרוואר הפכה למרכז תעבורה של עובדי כפייה. כ-12,000 יהודים מהעיר והסביבה הועסקו בעבודות כפיה בחוות שבסביבה ואחרים נשלחו לאוקראינה. במאי 1944 רוכזו כל היהודים בגטו ובאמצע יוני כ-3,000 יהודים מהעיר והסביבה נשלחו ברכבת לאושוויץ. עם סיום המלחמה, כ-250 ניצולים שחזרו לעיר הקימו מחדש את הקהילה[1].

נתונים דמוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות אתניות[2][3][עריכת קוד מקור | עריכה]

דתות[3][עריכת קוד מקור | עריכה]

השינויים באוכלוסייה בשנים 1870 – 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]

[4] [3]

ערים תאומות[5][עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הכדורגל וידאוטון פצ (Videoton FC) מליגת העל ההונגרית היא מהעיר סקשפהרוואר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Encyclopedia of Jewish Life Before and During the Holocaust: Seredina-Buda-Z edited by Shmuel Spector, Geoffrey Wigoder pp 1278-9
  2. ^ המפקד איפשר לכל נפקד להשתייך ליותר מלאום/קבוצה אתנית אחת. לכן סכום האחוזים יכול לעבור את ה-100%
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 A Detailed Gazetteer of the Republic of Hungary, 2012
  4. ^ אוכלוסייה היסטורית, 1870-2001, הלשכה המרכזית לסטטיטיקה ההונגרית KSH
  5. ^ רשימת ערים תאומות מעודכנת באתר העירייה (בהונגרית)