אנדרה דיתלם
 | |||
| לידה |
3 ביולי 1896 בור-אן-ברס, צרפת  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
11 בינואר 1954 (בגיל 57) פריז, צרפת | ||
| מדינה |
צרפת | ||
| השכלה |
אקול נורמל סופרייר | ||
| מפלגה |
אספת העם הצרפתי | ||
| |||
| פרסים והוקרה | |||
|
מדליית הרזיסטנס | |||
  | |||
אנדרה דיתלם (בצרפתית - André Diethelm; 3 ביולי 1896 - 11 בינואר 1954) הוא פוליטיקאי צרפתי, שהיה בין ראשי צרפת החופשית בתקופת מלחמת העולם השנייה. בתקופת הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית שימש כשר ההגנה, ובזמן הרפובליקה הצרפתית הרביעית שימש כיושב ראש הסיעה הפרלמנטרית של מפלגת אספת העם הצרפתי (RPF) מפלגתו של שארל דה גול.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיתלם נולד בעיירה בור אן ברס (Bourg-en-Bresse) שבמחוז אן שבצרפת. הוא שירת כחייל במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן קיבל תפקיד כלכלי בממשל הקולוניאלי בהודו-סין. כן שימש כמנכ"ל משרדו של שר הפנים, ז'ורז' מנדל בין 1938 ל-1940.
ב-1941 עזב את אדמת צרפת והצטרף לכוחות צרפת החופשית של שארל דה גול בלונדון. דה גול הכיר אותו מתקופת עבודתו אצל מאנדל, וממעורבותו במגעים שקדמו ליצירת צרפת החופשית בימיה האחרונים של הרפובליקה השלישית, עת ניסה דה גול לשכנע את מאנדל להקים ממשלה צרפתית בגולה.[1] בספטמבר 1941 מינה אותו דה גול לחבר "הוועד הלאומי", מעין ממשלה בגלות שהקים דה גול. תפקידו של דיתלם היה שר העבודה והמידע.[2] במהלך השנים מילא דיתלם תפקידים מיניסטריאליים שונים, לרוב תפקידים ביצועיים בעלי אופי כלכלי, בוועד הלאומי, ובמסגרת "הוועד הצרפתי לשחרור לאומי", מסגרת רחבה יותר שהוקמה בשנת 1943. ב-3 במאי 1944 התמנה לשר המלחמה, ושמר על תפקידו זה בממשלה הראשונה שהקים דה גול, בספטמבר 1944 במסגרת הממשלה הזמנית של הרפובליקה הצרפתית. בתפקידו זה היה בין האחראים לחימושו מחדש וכינונו של הצבא הצרפתי, שהמשיך בלחימה לצד בעלות הברית עד לסוף המלחמה.[3] ב-21 בנובמבר 1945 פרש מהממשלה עם הקמת ממשלתו השנייה של דה גול.
בנובמבר 1945 נבחר דיתלם לאספה המכוננת של צרפת מטעם מחוז ווז' והמשיך לשרת כחבר הפרלמנט גם במהלך תקופת הרפובליקה הצרפתית הרביעית. כאשר הקים דה גול את מפלגתו, "אספת העם הצרפתי", נמנה דיתלם עם ראשיה, ושימש כיושב ראש הסיעה הפרלמנטרית. בשנת 1953 הידרדרה מאוד בריאותו, ובינואר 1954 מת, בפריז.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שארל דה גול, המאבק לחירות, כרך ראשון, "אל הדגל", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 71.
- ^ שארל דה גול, המאבק לחירות, כרך ראשון, "אל הדגל", הוצאת עם הספר, תשי"ח, עמ' 232.
- ^ Paris cheers new french army, פלסטיין פוסט, 3 באפריל 1945