אפקט הול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אפקט הול הוא תופעה פיזיקלית בה נוצר מתח חשמלי בכיוון ניצב לכיוון זרימת זרם במוליך, כאשר מופעל עליו שדה מגנטי. האפקט קרוי על שם הפיזיקאי האמריקאי אדווין הול שגילה אותו בשנת 1879. הול חקר את הנושא בעקבות טענה שהופיעה בספר של מקסוול כי כח מגנטי, שפועל על מוליך נושא זרם, פועל על המוליך ואינו משפיע על הזרם. התגלית של הול הפריכה טענה זו, הביאה להבנה כי זרם חשמלי מורכב מחלקיקים טעונים נעים, ואפשרה לקבוע את סימנם.

הסבר איכותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפקט הול עבור זרם של מטענים חיובים

את אפקט הול ניתן להסביר באופן הבא:

נתבונן במוליך בו זורם זרם \ I בכיוון ציר \ x ופועל עליו שדה מגנטי \ B בכיוון ציר \ z (ראו ציור).

נניח שהזרם נובע מתנועת מטענים חיובים, הנעים בכיוון הזרם. על מטענים אלו יופעל כח מגנטי (כח לורנץ) בכיוון \ -y (מטה בציור), והמטענים יסטו לכיוון זה. כך יווצר עודף של מטען חיובי בצידו התחתון של המוליך ועודף של מטען שלילי בצידו העליון של המוליך. הפרדת מטענים זו תגרום ליצירת שדה חשמלי בכיוון מעלה. שדה זה יפעיל כח בכיוון מעלה על המטענים, ולאחר זמן קצר המערכת תגיע למצב שיווי משקל בו הכוח המגנטי והכוח החשמלי מאזנים זה את זה. במצב שנוצר, הצד התחתון של המוליך (הטעון חיובית) נמצא בפוטנציאל גבוה יותר מאשר הצד העליון. מתקבל אם כן מתח (הפרש פוטנציאלים) בכיוון ניצב לכיוון זרימת הזרם במוליך. מתח זה מכונה מתח הול.

אפקט הול עבור זרם של מטענים שליליים

במידה והזרם נובע מתנועת מטענים שליליים, הנעים בכיוון הפוך לזרם, היה מתקבל גם כן הפרש פוטנציאל אך בכיוון ההפוך - צידו התחתון של המוליך בפוטנציאל נמוך יותר מצידו העליון (ראו ציור). על ידי מדידת הפרש הפוטנציאל ניתן לפיכך לקבוע את סימן נושאי המטען במוליך‏[1]. במדידות ראשונות התקבל כי סימן נושאי המטען הוא שלילי (אלקטרונים). מאוחר יותר התגלו גם חומרים בהם הסימן הוא חיובי (חורים).

ניתוח כמותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתח הול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחשב את גודלו של מתח הול כפונקציה של הזרם במוליך והשדה המגנטי, תוך שימוש בהנחות מודל דרודה. התוצאה המתקבלת עבור מקרה פשוט בו יש מטענים מסוג יחיד ועבור מוליך בעל חתך מלבני הינה:

 V_H = \frac{IB}{nqw} .

כאשר:

  • \ q הוא גודל המטען של המטענים נושאי הזרם.
  • \ n צפיפותם (מספר המטענים ביחידת נפח).
  •  \ w עובי המוליך (בציר  z ).

[2]

טנזור ההתנגדות ומקדם הול[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק אוהם בצורתו המיקרוסקופית  \vec J = \sigma \vec E, או  \vec E = \rho \vec J, קושר בין השדה החשמלי  \vec E ובין צפיפות הזרם  \vec J . הקשר בין שני וקטורים אלו נקבע על פי המוליכות הסגולית \ \sigma או ההופכי שלה ההתנגדות הסגולית \ \rho = \sigma^{-1} . במקרים פשוטים, \ \rho ו-\ \sigma , הינם סקלרים, אך עבור אפקט הול בו קיים שדה חשמלי ניצב לכיוון הזרם, \ \rho ו-\ \sigma אינם סקלרים אלא טנזורים מסדר שני.

עבור הגאומטריה מן הציור למעלה, צפיפות הזרם היא מן הצורה  \vec J = (J_x,0,0) , והשדה החשמלי הוא מן הצורה  \vec E =(E_x,E_y,0) . לטנזור ההתנגדות יש במקרה זה שני רכיבים שונים מאפס: \ \rho_{xx} , שהוא בעצם התנגדות הסגולית הרגילה, ו-\ \rho_{yx} שנובע מהשדה המגנטי. עבור מקרה של מטענים מסוג יחיד ניתן לקבל  \rho_{yx} = \frac{B}{nq} . בהקשר זה נהוג להגדיר את מקדם הול:

 R_H = \frac{E_y}{J_xB}=\frac{\rho_{yx}}{B}

שערכו במקרה הנ"ל הוא  R_H = \frac{1}{nq} .

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד שימושים בחקר מוליכות (כגון מדידת סימן נושאי המטען בזרם וצפיפותם), משמש אפקט הול במכשירים שונים לחישה או מדידה של שדה מגנטי. למטרות הפשוטות ביותר - מחירם של התקנים אלה הוא זול ביותר (כ-1 ש"ח ב-2008).

  • על ידי צימוד מגנטי למוליך זרם (AC או DC) גבוה - משמשים התקני הול למדידת הזרם.
  • התקן הול ומגנט קטן משמשים לניטור מצב מכני ("מפסק קירבה") - למשל בטלפונים סלולריים מסוג "צדפה" - לקביעת מצב "פתוח" או "סגור", במקרה זה עדיפים התקנים אלה על התקנים אלקטרואופטיים (חסינים מליכלוך) ואלקטרומגנטיים (לא כוללים חלקים נעים).
  • בקירבה לגלגל שיניים כלשהו - מאפשרים התקני הול לקבל באופן אלקטרוני מיידי את מהירות הסיבוב, ובדומה לכך משמש התקן כזה למציאת זמן ההצתה במנוע בנזין במקום ה"פלטינות".
  • התקן הול רגיש מאוד וכפול (או משולש - גם לקיזוז השפעות זווית גלגול) ישמש כמצפן אלקטרוני (שוב, ללא חלקים נעים).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ או לפחות את סימנו של נושא המטען ה'דומיננטי' אם במוליך יש נושאי מטען משני הסוגים
  2. ^ התוצאה הנ"ל היא עבור מערכת היחידות SI כאשר עובדים במערכת היחידות CGS יש לחלק תוצאה זו (וגם את התוצאות הבאות) במהירות האור  c .