ארנסט הקל (גנרל)
 | |
| לידה |
5 באפריל 1890 גמינדן אם מיין, הקיסרות הגרמנית   |
|---|---|
| פטירה |
26 בספטמבר 1967 (בגיל 77) הים התיכון |
| מדינה |
גרמניה |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית  רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1909–1945 (כ־36 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-לויטננט (ורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-263 מפקד דיוויזיית המילואים ה-158 מפקד הדיוויזיה ה-16 מפקד דיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-16 מפקד דיוויזיית המילואים ה-471 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
ארנסט הקל (בגרמנית: Ernst Häckel; 5 באפריל 1890 – 26 בספטמבר 1967) היה גנרל גרמני אשר פיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקל נולד ב-5 באפריל 1890 בגמינדן אם מיין, שהשתייכה לקיסרות הגרמנית. בשנת 1909 הוא התגייס לצבא הקיסרות הגרמנית, והצטרף לרגימנט הרגלים הבווארי ה-17, עמו לחם במלחמת העולם הראשונה. לאחר תום המלחמה הצטרף לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 בפברואר הוא הועלה לדרגת מיור, וב-1 ביולי 1934 הוא הועלה לדרגת אוברסט-לויטננט. ב-1 באוקטובר אותה שנה הוא מונה למפקד הגדוד ה-2 ברגימנט הרגלים ה-19, וב-15 באוקטובר 1935 מונה למפקד הגדוד ה-1 ברגימנט הרגלים ה-61. ב-1 באוקטובר 1936 הוא הועלה לדרגת אוברסט, וב-12 באוקטובר 1937 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-107.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ המלחמה פיקד הקל על רגימנט הרגלים ה-107, עמו לחם במהלך המערכה על צרפת. ב-1 באוקטובר 1940 הוא הועלה לדרגת גנרל-מיור, וב-14 בנובמבר 1940 הוא מונה למפקד דיוויזיית הרגלים ה-263. הקל הוביל את הדיוויזיה במהלך מבצע ברברוסה ולחם עמה בקרב ביאליסטוק-מינסק, קרב סמולנסק וקרב מוסקבה, וב-19 בדצמבר 1941 קיבל על פעולותיו את עיטור הצלב הגרמני בזהב. ב-1 במאי 1942 הוא מונה למפקד דיוויזיית המילואים ה-158, עליה פיקד עד לפירוקה במאי 1943, וב-1 באוקטובר 1942 הועלה לדרגת גנרל-לויטננט. על דיוויזיה זו הוא התלונן כי חברי הדיוויזיה היו רק 50% גרמנים מהרייך וקרא לחלוקה שווה בין הדיוויזיות המחליפות כדי להקל על "תהליך הגרמניזציה". ב-5 באוגוסט 1944 הוא מונה למפקד דיוויזיית הרגלים ה-16 שהוקמה על בסיס דיוויזיית המילואים ה-158 ואשר הפכה לדיוויזיית הפולקסגרנדיר ה-16 ב-9 באוקטובר, וב-28 באוקטובר 1944 הוא קיבל על פעולותיו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. הוא הוביל את הדיוויזיה ממפרץ ביסקאיה לדיז'ון כדי להילחם נגד הכוחות האמריקניים המתקדמים. ב-9 בפברואר 1945, זמן קצר לפני תום המלחמה קיבל לידיו את הפיקוד על דיוויזיית המילואים ה-471 מידי אריך דנקה, וב-8 במאי הוא נפל בשבי צבא ארצות הברית.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה הוא הכין חומרי לימוד צבאיים עבור האמריקאים, וב-27 בספטמבר 1947 שוחרר מהשבי. ב-26 בספטמבר 1967 מת הקל במהלך חופשה בים התיכון.