מבצע ברברוסה

	יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ראו דף השיחה.
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

מלחמת העולם השנייה
חלק מקרבות החזית המזרחית
תוכנית הפלישה הגרמנית. החצים שחורים מסמלים את השלב הראשון, והלבנים את השלב השני
עימות: מבצע ברברוסה תאריך: 22 ביוני 1941 - דצמבר 1941 מקום: ליטא, לטביה, אסטוניה, רוסיה, פולין, אוקראינה, בלארוס, מולדובה תוצאה: מטרות המבצע לא הושגו. לא הושגה הכרעה צבאית במערכה נגד ברית המועצות, למרות שהצבא הסובייטי ספג אבידות נוראות הצדדים הלוחמים מדינות הציר: גרמניה רומניה איטליה פינלנד הונגריה סלובקיה ברית המועצות מפקדים אדולף היטלר פרנץ הלדר וילהלם פון לב פדור פון בוק גנרל יון אנטונסקו קארל גוסטף אמיל מנרהיים יוסף סטלין גאורגי ז'וקוב אלכסנדר ואסילייבסקי כוחות 5.6 מיליון חיילים בקירוב, 3,600 טנקים ו-4,389 מטוסים כח התחלתי של 2.9 מיליון חיילים בקירוב, כ-12,000 טנקים, 35,000 מטוסים אבידות 250,000 הרוגים 36,000 נעדרים 604,000 פצועים 2,093 מטוסים הופלו 802,191 הרוגים(מסמכים בלבד) 3,335,482 נעדרים/שבויים 21,200 מטוסים הופלו 20,500 טנקים הושמדו

התקדמות הגרמנים בחזית המזרחית יוני 1941 - דצמבר 1941

הוראה מס' 21 - מבצע ברברוסה

מבצע ברברוסה הוא השם שניתן לתוכנית, שהוכנה על ידי המטה הכללי של הצבא הגרמני, למלחמה נגד ברית המועצות ולכיבוש שטחה על ידי צבאות גרמניה הנאצית ובעלות בריתה במלחמת העולם השנייה.

התוכנית למתקפת פתע צבאית של הנאצים בחזית המזרח נשמרה בסוד. תכנון המבצע החל כבר ביולי 1940, לאחר השלמת כיבוש צרפת וארצות השפלה, וקיבל תאוצה בדצמבר, לאחר שהוראה מספר 21 של היטלר קבעה כי הכוחות המזוינים הגרמניים צריכים להיות מוכנים לכיבוש ברית המועצות ולהכרעת הצבא האדום במבצע צבאי מהיר, שיארך מספר חודשים בלבד, 4 לכל היותר. ניצחון מוחלט ייאלץ להיות מושג בתוך 17 שבועות, לא רק בשל החורף הרוסי, אלא גם בגלל המשאבים שלרשותם.

הגנרלים של היטלר שהגו את תוכנית המתקפה שנקראה אז "מבצע אוטו" הציעו לערוך את המתקפה עם שלוש קבוצות ארמיות: קבוצת ארמיות מרכז, שתעקוף את ביצות פריפייט מצפון ותפרוץ ישירות לעבר מוסקבה, קבוצת ארמיות צפון תפרוץ לעבר לנינגרד, וקבוצת ארמיות דרום שתפרוץ לעבר קייב מדרום פולין ורומניה. לאחר שאלה נכנסו עמוק מספיק שלוש קבוצות ארמיות אלה ייתכנסו לעבר מוסקבה. הדרג העליון של הצבא הגרמני עבד על תוכנית זו במשך ארבעה חודשים מפרכים, בחן ושיבח אותה במשחקי מלחמה אבל היטלר לא היה מרוצה. הוא נזכר בגורלו של נפוליאון שהגיע למוסקבה אך לא הצליח להשמיד את הצבא הרוסי או להשיג מרוסיה את עושרה הכלכלי.

בתחילת דצמבר, לפתע פתאום, היטלר שינה את כל דגש התוכנית והחליט שלבירה הסובייטית לא הייתה חשיבות כפי שעשו ממנה. הוא הציע את השם החדש "מבצע ברברוסה". התוכנית נקראה על שמו של פרידריך ברברוסה, קיסר האימפריה הרומית הקדושה במאה ה-12. על פי התוכנית, יהיה עליהם לוודא שריכוזי הצבא האדום מערבית לנהרות הדנייפר והדווינה יושמדו מבלי שיוכלו לסגת פנימה. כמו קודם, נשמרה התוכנית להשתמש בשלוש קבוצות ארמיות. הקבוצה הצפונית תפרוץ לעבר לנינגרד לכשתכתר את המדינות הבלטיות, וקבוצת ארמיות מרכז שכיוונה הכללי יהיה עדיין מוסקבה אבל לא לפני שייוודאו את השמדתו של הצבא האדום; הם ייבצעו זאת כשייכתרו את מינסק. כשקבוצת ארמיות מרכז תגיע לסמולנסק, היא תחבור לקבוצת הארמיות הצפונית ותעזור לה לכבוש את לנינגרד. בינתיים, קבוצת ארמיות דרום, תפרוץ לקייב לאורך הדנייפר, תסתער לאורך הנהר ואז תסתובב כדי למנוע נסיגה כלשהי, ולאחר מכן, תמשיך לעבר אגן הדונץ אל שדות הנפט של הרי הקווקז. רק לאחר שתנועות אלה תשמדנה את מרבית הצבא האדום, תתכנסנה מתקפות שלוש הקבוצות לעבר מוסקבה. איום זה יהיה אמור למשוך את שארית הצבא האדום ויוודא את השמדתו המוחלטת. הצעד הבא לאחר כיבוש הבירה הסובייטית יהיה להקים קו הגנה מארכנגלסק אל אסטרחן. עם הקמת קו הגנה זה, יהיו המפעלים האחרונים של ברית המועצות, ממזרח וממערב להרי אורל, בטווח הפצצה של הלופטוואפה. בלעדיהם, לרוסים לא תהייה יכולת לבצע מתקפת נגד יעילה או תשתית תעשייתית משלהם בעתיד הנראה לעין. תאריך היעד הראשון לתחילת המבצע נקבע ל-15 במאי 1941.

אך תאריך זה לא יצא לפועל ממספר סיבות. החורף של 1940-41 היה ארוך וקשה, והאדמות במזרח היו עדיין ביצתיות. הצבא גם לא קיבל מספיק משאיות בשל הגדלתו ומחוסר המחשבה בנוגע למקורן של משאיות נוספות. בסופו של דבר קיבל הוורמאכט בעיקר משאיות שנתפסו כשלל מלחמה מהמערכה על צרפת. אלו היו עמידות פחות מהמשאיות מתוצרת גרמניה. בנוסף לקשיים לוגיסטיים אלה, היו לגרמניה בעיות חוץ שהפכו את דחיית תאריך הפלישה לעובדה מוגמרת. לאחר הפלישה הכושלת של מוסוליני אל יוון באוקטובר 1940, בריטניה שלחה כוח משלה לסייע ליוון והדבר עורר איום על רומניה, ועל הנפט שסיפקה לגרמניה. היטלר הורה על פלישה וכיבוש של יוון, בעשותו כך הוא חשב שיכול היה לסמוך על עזרתה של יוגוסלביה. אך תנועה אנטי גרמנית בסיוע סוכנים בריטיים הפילה את הממשלה היוגוסלבית, וב-6 לאפריל גרמניה פלשה גם ליוגוסלביה. ועד שהכוחות יוחזרו אל כוננות הפלישה לברית המועצות התאריך היה חייב להדחות ל-22 ביוני.

ב-22 ביוני 1941, פלשו למעלה מ-4 מליון חיילים של מדינות הציר, שאורגנו ב-3 קבוצות ארמיות לתחומי ברית המועצות ללא התרעה מוקדמת, בהתאם לתוכנית "מבצע ברברוסה", ובכך פתחו בעימות צבאי קשה בין ברית המועצות למדינות הציר, שארך 4 שנים (1941-1945). למרות שההתקפה הגרמנית הצליחה להפתיע לחלוטין את ההנהגה הצבאית והמדינית של ברית המועצות, ולמרות שבמהלך החודשים הראשונים של הפלישה, הצליח הצבא הגרמני להשתלט על שטחים נרחבים בשטח ברית המועצות האירופאית ולהנחיל שורה של תבוסות נוראות לצבא הסובייטי, הוא נכשל בהשגת היעד העיקרי של תוכנית "ברברוסה", הכנעת ברית המועצות. מתקפת הנגד הסובייטית באזור מוסקבה, שהחלה בראשית דצמבר 1941, בסיוע מסיבי של משלוחי נשק וציוד מארצות הברית, סתמה את הגולל על התוכנית הגרמנית היומרנית, להכריע את המלחמה נגד ברית המועצות במלחמת בזק לפני כניסת החורף של שנת 1941. הצלחת הצבא האדום להדוף את הפולש הנאצי היה מנקודות המפנה העיקריות במלחמת העולם השנייה.

רקע

הסכם ריבנטרופ-מולוטוב ערב המלחמה לא יצר אמון בין היטלר וסטלין. סטלין חשש מעוצמת הצבא הגרמני לאור המהירות שבה נכבשו פולין ומערב אירופה. בנוסף, סטלין רצה להשתלט על הבלקנים וכיבושי היטלר באזור הפריעו לו. היטלר חשש מהתפשטותה של ברית המועצות למערב (המדינות הבלטיות, כיבוש שטחים מפינלנד, בוקובינה ובסרביה מרומניה).

ביוני 1941, ערב המבצע, הייתה למדינות הציר שליטה מלאה באירופה המערבית, פרט לאיים הבריטיים. הממלכה המאוחדת נותרה המעצמה היחידה שעמדה מולם, אך מצבה של הממלכה המאוחדת היה קשה. אחיזתה בים התיכון נחלשה והתבססה על כוח קטן באי מלטה. שליטתם במצרים עמדה אף היא בסכנה - בשלב זה היטלר היה מוכן לעבור לשלב הבא של תוכניתו - הפלישה לברית המועצות על-אף היסוסי הדרג הצבאי. כיבוש ברית המועצות היה הכרח, לתפיסתו, משום שהייתה חלק ממרחב המחיה של העם הגרמני. בנוסף הוא האמין, בדומה לנפוליאון בשעתו, כי כניעת ברית המועצות תגרום גם לכניעת הממלכה המאוחדת.

התרעות על הפלישה הצפויה

קודם לפלישה הנאצית לברית המועצות הגיעו אל סטלין התרעות ממקורות שונים, על הפלישה הצפויה. לפי החוקר בארטון וילי בספרו מילת הקוד ברברוסה הגיעו אל הקרמלין לא פחות מ-84 התרעות שונות בחודשים שלפני המלחמה.

בין התרעות הבולטות היו:

• ריכרד זורגה, מרגל סובייטי שפעל ביפן, דיווח למוסקבה כי 170 אוגדות גרמניות עומדות לתקוף את ברית המועצות כשציר ההתקפה העיקרי יהיה לכיוון מוסקבה.
• ב-20 במרץ 1941 העביר סגן שר החוץ של ארצות הברית אזהרה מפורשת לשגריר ברית המועצות קונסטנטין אומאנסקי.
• ב-3 באפריל 1941 העביר צ'רצ'יל לסטלין איגרת אזהרה באמצעות שגרירו במוסקבה סר סטפורד קריפס.
• רשת הריגול הסוביטית בגרמניה ובמערב אירופה, התזמורת האדומה, העבירה גם היא התרעות אחדות.

הסברים שונים נתנו להתעלמותו של סטלין מההתרעות. היו שטענו שסטלין מיאן להאמין לכל ההתרעות, בגלל תפיסתו הדוגמטית המבוססת על האמונה שהמרכסיזם הוא מדע המאפשר להבין את המציאות כמו שהיא ובגלל הערכתו שהכוחות הסובייטים הפרוסים לאורך הגבול יוכלו לבלום כל מתקפה. אחרים טענו שסטלין היה בטוח שהיטלר לא יפלוש לברית המועצות לפני שהכניע את הממלכה המאוחדת. סיבה נוספת שהועלתה הייתה כי באותה העת לא היה הצבא הסובייטי ערוך ומוכן להילחם עם הצבא הגרמני המיומן, ובשל כך רצה סטלין לדחות את ההכרעה למועד מאוחר יותר ב-1942 כאשר צבאו יתחזק ויהיה מוכן להדוף את הגרמנים.

הפלישה

ב־22 ביוני 1941 (שהוא גם תאריך פלישת נפוליאון לרוסיה בדיוק 129 שנה לפני כן), בשעה 3:30 בבוקר, נפתח המבצע שנקרא מבצע ברברוסה. שלושה מיליון חיילים גרמנים ובעלי-בריתם ב-190 דיוויזיות פלשו לרוסיה לאורך גבול בן 2,900 ק"מ. סטלין גם הופתע מן הפלישה למרות ההתרעות שקיבל מהמודיעין שלו, של הממלכה המאוחדת ושל אמריקה וגם הופתע מהתמוטטות האוגדות הסובייטיות לאורך הגבול וממנוסת בהלה של כוחות רבים.

הגרמנים פעלו בשיטת "מלחמת בזק", כלומר כיבוש שטחים נרחבים ככל האפשר, בזמן הקצר ביותר האפשרי. בתחילה, התקדמותם של הגרמנים הייתה מהירה מאוד. הצבא הרוסי התפזר, הפיקוד איבד את השליטה עליו, וחיל האוויר הרוסי, שמנה 5,000 מטוסים, חוסל כמעט לגמרי עוד על הקרקע (כ-4,000 מטוסים). נראה היה שתוך זמן קצר ינצחו הגרמנים, אבל לאחר מספר ימים הפכה התנגדות הרוסים לצבא הגרמני ליעילה יותר, אך לא מספיקה בשביל לעצור את הגרמנים. הוורמאכט התקדם ב- 3 קבוצות ארמיות:

• קבוצת ארמיות צפון בפיקוד וילהלם פון לב לעבר לנינגרד עליה הוטל מצור ארוך שארך כשלוש שנים אך לא הביא לכניעתה.
• קבוצת ארמיות מרכז בפיקוד פדור פון בוק לכיוון מוסקבה אליה הגרמנים אף-פעם לא הגיעו הודות להתנגדות העיקשת של הרוסים.
• קבוצת ארמיות דרום בפיקוד גרד פון רונדשטט לעבר הקווקז להשגת שליטה על שדות-נפט הרבים שם וליצירת גישה למזרח התיכון.

החורף

הניצחון המהיר לא הושג, שכן התקדמות הצבא הגרמני הואטה מאוד לקראת סוף 1941. אז נפלה לידם של הגרמנים העיר קייב, והם החלו להתקדם דרומה, עד שבחודש אוקטובר החלה המתקפה על מוסקבה שנכשלה. החורף הכבד מנע מתקפה נוספת מצד הגרמנים, כיוון שהצבא הגרמני לא היה מוכן לחורף, כי התכנון המוקדם היה לסיים את המלחמה בשלושה חודשים (כלומר עד אוקטובר). ההנחה שניתן יהיה להכניע את ברית המועצות לפני החורף הייתה מוטעית. הצבא האדום הצליח להעביר כוחות נוספים, בעיקר מסיביר, והמתקפה הנאצית נכשלה תוך אבדות רבות. למרות זאת היטלר לא הסכים להורות על נסיגה זמנית והורה לא לעזוב אף שטח שנכבש.

בדצמבר יצא אף הצבא האדום למתקפת חורף. לא זו בלבד שהגרמנים לא הצליחו להשלים את משימתם, הם אף נאלצו לסגת כמה עשרות קילומטרים מהבירה הסובייטית.

סיבות לכישלון הגרמני במבצע ברברוסה

1. הערכה מוטעית של היטלר ושל ראשי צבאו, כי המבצע השיג את מטרתו וברית המועצות התמוטטה למעשה. בגלל טעות זאת נמנעו הגרמנים להעביר לחזית המזרחית כוחות נוספים ורעננים כדי להמשיך בהתקדמות. הערכה מוטעית זאת פעלה כדוגמה שמנעה מן הגרמנים להתאים את עצמם להתפתחויות במערכה.
2. מרחביה העצומים של ברית המועצות אפשרו לכוחותיה מרחב לנסיגה והאריכו את קווי האספקה של הגרמנים.
3. הצבא האדום, למרות שנהרגו שני מיליון חיילים וחצי עד סוף 1941, לא נשבר. הוא נקט בשיטת "האדמה החרוכה" (נסיגה תוך השמדת כל דבר שיכול להועיל לגרמנים). תחת מפקדיו יצר קווי הגנה ואף יצא למתקפת נגד בסוף 1941.
4. סטלין, למרות היותו רודן אכזר, הצליח להלהיב את העמים בברית המועצות ולעורר בהם פטריוטיזם, בהשכילו להכריז על המלחמה כמלחמה בעד המולדת ולא בעד הקומוניזם. השם "המלחמה הפטריוטית הגדולה" שנקבע על-ידי סטלין משקף נאמנה את גישתו.
5. העתודה הסובייטית - אוכלוסיית ברית המועצות גדולה מאוד כך שלוחמים (ביניהם אף מספר נשים) לא פסקו מלזרום לחזיתות והעסיקו את הצבא הגרמני.
6. ברית המועצות הצליחה להעביר את מפעלי התעשיה הכבדה והנשק מהאזורים שנכבשו במערב למזרח, מחוץ לטווח הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני) וכך יכול הצבא האדום להצטייד בנשק מתקדם בהיקפים גדולים.
7. "גנרל חורף" שעצר את נפוליאון עצר גם את היטלר. הטמפרטורות הנמוכות גרמו לקשיים פיזיים ומוראליים במיוחד לחיל הרגלים. החייל הפשוט לא היה מורגל לתנאי מזג האוויר הקיצוני והמחסור בציוד חורף החמיר את המצב. הייתה בעיה גם לכלי הרכב - מנועים השתתקו והטנקים נתקעו בבוץ העמוק. התארכות הטורים עמוק לתוך רוסיה עיכבה אספקות-חירום. לעומת-זאת לרוסים היה ניסיון בהתמודדות עם הקור והשלג. היה להם ציוד חורף מתאים ויחידות שהתמחו בלוחמת חורף גרמו לאבדות רבות בקרב הגרמנים.
8. הסיוע החשוב שקיבלה ברית המועצות מבעלות הברית ובמיוחד מארצות הברית — סיוע במטוסים, בכלי רכב, ובחומרי גלם.
9. מבחינת הסובייטים לא ניתן היה להתפשר על פחות מניצחון. היה זה "קרב על הבית" שהפסד בו יוביל כמעט בהכרח לניצחון ההיטלריזם ולשעבוד הגזע הסלאבי, שנחשב נחות על פי תורת הגזע של היטלר. מסיבה זו הסובייטים גילו תעוזה יוצאת מגדר הרגיל תוך שהם מחרפים נפשם למען העם והמולדת. הגרמנים, לעומת זאת, סבלו ממורל ירוד במקרים רבים. חלק מהחיילים לא הבינו את פשר הימצאם בערבות הקפואות של המזרח, אלפי קילומטרים מהרייך השלישי.

קישורים חיצוניים

• מבצע ברברוסה, באנציקלופדיה ynet
• הפלישה לברית המועצות ותחילת הרצח ההמוני באתר יד ושם

לקריאה נוספת

• איאן קרשו, הכרעות גורליות - עשר ההחלטות ששינו את העולם 1940 - 1941, הוצאת עם עובד/ספרית אפקים, 2010
• בארטון וילי, מלת הקוד ברברוסה. הוצאת מערכות, 1980.
• ריצ'רד אוברי - מלחמתה של רוסיה. הוצאת דביר, 2001.

• Виктор Суворов - Ледокол, 1990.