בליעת אור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גרף של בליעת קרינה אלקטרומגנטית באטמוספירה כתלות באורך הגל

בליעת אור מתרחשת כאשר אור (שהוא קרינה אלקטרומגנטית) פוגע בחומר, והאנרגיה שלו נספגת בחומר באופן חלקי או מלא. האנרגיה של הקרינה הנבלעת מומרת לאנרגיה אחרת, בדרך כלל לאנרגיית חום, תכונה זו מהווה את עקרון הפעולה של דוד שמש ותנור מיקרוגל. הבליעה ההדרגתית של קרינה במהלך התפשטות גל בתווך נקראת גם ניחות של הקרינה המועברת. בדרך כלל ספיגת האנרגיה, הבליעה, נעשית על ידי אלקטרונים שבאטומים או המולקולות המרכיבות את החומר.

בליעה היא אחד המנגנונים של מעבר קרינה, שפועלים על אור שפוגע בחומר. מנגנונים אחרים הם העברה (האור הממשיך בכוון ההתקדמות ללא שינוי), החזרה, פיזור והגברה.

התהליך הפיזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם קרני אור פוגעות בחומר כלשהו, הפוטונים שבקרניים פוגעים לרוב באלקטרוני הערכיות של האטום. בעת הפגיעה תיתכן החזרה של הפוטון (וכך מתקבלת החזרת אור) או שתיתכן בליעה. בעת בליעה, האלקטרון הנפגע בולע את האנרגיה שבפוטון ובכך למעשה משמיד אותו, ועובר לרמת אנרגיה גבוהה יותר בשל האנרגיה הנוספת שהוא ספג. בהתאם לכמות האנרגיה שהאלקטרון קיבל, ייתכנו כעת מספר תופעות:

  • שחרור האנרגיה שנבלעה באמצעות פליטת אור וחזרה לאחת מרמות האנרגיה של האטום. תופעה זו גורמת ללומיניסנציה.
  • הישארות ברמת האנרגיה הגבוהה יותר אליה עבר האלקטרון.
  • בריחת האלקטרון מהאטום אליו הוא קשור, אם הוא ספג מספיק אנרגיה. תופעה הנקראת יינון.

בליעת אור באטמוספירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרף של העברה באטמוספירה, עם ציון מקורות הבליעה (הגזים באטמוספירה שגורמים לבליעה)

באטמוספירה של כדור הארץ עיקר הבליעה נובע מאדי מים, פחמן דו-חמצני ואוזון. תחומי תדרים שבהם קרינה חודרת את האטמוספירה למרחק של מספר קילומטרים נקראים חלונות אטמוספיריים. התחום של אור נראה הוא כולו חלון אטמוספירי, וקיימים חלונות רבים נוספים בתחום התת-אדום ושאר חלקי הספקטרום. ראות אטמוספירית היא גודל המתאר בממוצע את המרחק אליו חודר אור באטמוספירה בתחום האור הנראה, והיא נמצאת ביחס הפוך לבליעה באטמוספירה.

מדידת הבליעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כושר הבליעה האופטית הוא תכונה של החומר המכמתת את הקרינה האלקטרומגנטית שהחומר מסוגל לבלוע. תכונה זו קשורה גם לתכונות אחרות של החומר, כפי שמאפשר לחשב חוק בר-למברט. מדידת כושר הבליעה של החומר באורכי גל שונים מאפשרת לזהות את החומר הנבדק. המדידה נעשית על ידי הארת החומר באור ומדידת סך כמות האור המוחזרת ממנו בכל הכיוונים, ומשמשת לספקטרוסקופיה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]