יינון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יינון היא האנרגיה שיש להשקיע כדי להוציא אלקטרון אחד מאטום נייטרלי במצב גזי. זהו תהליך שבו אטום חסר מטען חשמלי הופך ליון. המושג מתייחס לתהליך בו אלקטרון אחד או יותר עוזב את האטום ומטען האטום הופך לחיובי, או לתהליך בו האטום קולט אלקטרון אחד או יותר, ומטען האטום הופך לשלילי.
התהליך ההפוך, שבו מטענים נגדיים מתחברים לאטום או מולקולה נייטרליים, נקרא רקומבינציה.
הגורמים המשפיעים על אנרגיית יינון:
- מרחק: ככל שהמרחק שבין האלקטרון שיוצא מהאטום לגרעין גדל, הכוח החשמלי חלש יותר. מספר רמות האנרגיה הוא מדד למרחק ולכן ככל שיש יותר רמות אנרגיה, אנרגיית היינון קטנה. באותו טור בטבלה המחזורית, ככל שנרד למטה אנרגיית היינון תקטן.
- מטען הגרעין: ככל שמטען הגרעין גדול יותר, המשיכה החשמלית גדולה יותר, ותידרש יותר אנרגיה כדי להביא לעזיבתו של האלקטרון (בצורונים בעלי מספר אלקטרונים זהה, (איזואלקטרונים)).
בדרך כלל אנרגיית היינון הולכת וגדלה לקראת הצד הימני-העליון של טבלת היסודות מפני שככל שנלך ימינה בשורה, הכוח החשמלי יגדל ולכן אנרגיית היינון תגדל. עם זאת, ישנן חריגות מכלל זה.
ככל שהרדיוס האטומי גדול יותר, תידרש השקעה של פחות אנרגיית יינון.
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- אנרגיית יינון - בספרייה של מטח.
