יינון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

‏יינון הוא תהליך שבו אטום חסר מטען חשמלי הופך ליון. המושג מתייחס לתהליך בו אלקטרון אחד או יותר עוזב את האטום ומטען האטום הופך לחיובי, או לתהליך בו האטום קולט אלקטרון אחד או יותר, ומטען האטום הופך לשלילי. האנרגיה המינימלית שיש להשקיע על מנת לשחרר אלקטרון מהאטום מכונה אנרגיית יינון. הגורמים המשפיעים על אנרגיית יינון:

• מרחק: מאחר שקיימת משיכה חשמלית בין האלקטרון לגרעין יש השפעה ברורה של המרחק הזה על מידת האנרגיה שיש להשקיע על מנת להוציא את האלקטרון הזה. אלקטרון שקרוב יותר לגרעין נמשך חזק יותר ולכן נצטרך להשקיע אנרגיה רבה יותר על מנת להוציאו.
• מטען הגרעין: אפשר לומר שככל שמטען הגרעין גדול יותר, המשיכה החשמלית תהיה גדולה יותר, ותידרש יותר אנרגיה כדי להוציא את האלקטרון (בצורונים בעלי מספר אלקטרונים זהה, (איזואלקטרונים)).

בדרך כלל אנרגיית היינון הולכת וגדלה לקראת הצד הימני של טבלת היסודות. עם זאת, ישנן חריגות מכלל זה.

[עריכה] ראו גם

• זיקה אלקטרונית

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אנרגיית יינון - בספרייה של מטח.