בקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgבקה
Phlebotomus pappatasi bloodmeal begin.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: פרוקי רגליים
תת־מערכה: בעלי שש רגליים
מחלקה: חרקים
סדרה: זבובאים
על־משפחה: יתושעשים
משפחה: יתושעשיים
תת־משפחה: Psychodinae
סוג: בקה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Phlebotomus

בקה (גם זבוב החול; שם מדעי: Phlebotomus) הוא סוג של יתושים בתת-המשפחה Psychodinae אשר שייכת למשפחת היתושעשיים. הסוג מכונה לעתים בשפה העממית "זבוב החול" או "זבובון החול" ומאחר שהוא ניזון מדם מהווה מטרד לבני האדם. זבוב החול אף עלול להעביר מחלות כגון שושנת יריחו. לרוב המינים בסוג זה בהירים וקטנים מאוד לכן קשה מאוד להבחין בהם בעין בלתי מזוינת.

זיהוי זבוב החול[עריכת קוד מקור | עריכה]

זבובי החול הבוגרים הם חרקים שעירים ובהירים בעלי רגלים ארוכות שאורכם 1-3 מ"מ. הם ניכרים בכנפיים המורמות בצורת V בשעת מנוחה, ובתעופה בצורת דילוגים ללא זמזום. זבובי החול פעילים בעונה החמה בשעות החשיכה ובין הערביים. רק הנקבות עוקצות, ועקיצותיהן מכאיבות ומטרידות.

זבובוני החול הם זבובונים קטנים מוצצי דם העוקצים באזורי עור חשופים בעיקר הפנים והגפיים. מאחר שהנקבה של זבוב החול משחרת לטרף עם שקיעת החמה יהיו רוב העקיצות בלילה. ברוב המיקרים העקיצות הן קלות, מגרדות למספר שעות ונעלמות בהדרגה. עיקר הסכנה היא עקיצה על יד זבובוני החול באזור ים המלח או קציעות. באזורים אלו נושא זבוב החול את טפיל הלישמניה הגורם ל"שושנת יריחו". במקרה של העברת הטפיל מזבוב החול לאדם יכול להתפתח לאחר מספר שבועות פצע מוגלתי שנשאר לחודשים רבים ומתרפא עם צלקת. מאחר שזבוב החול נוהג לעופף קרוב לקרקע אבל מסוגל גם לטפס על קירות ולהגיע לקומות הגבוהות ברבי קומות. מומלץ לישון באזורים אלו על מיטה או משטח מורם ולא על הקרקע. בנוסף יש להקפיד על לבישת מכנסיים ארוכים, אי-הפשלת השרוולים בשעות החשיכה ושימוש בחומרים דוחי חרקים.

רקע ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקבה מטילה את הביצים בתנאי לחות גבוהים מאוד וב-30% רטיבות ,הביצים מועפות בלחץ ונדבקות בתהליך שנמשך מספר ימים. 4 דרגות זחל שנמשך בין 14 יום לחודשיים הגולם מתפתח ב-10 ימים ,אורך הגולם כ-5 מ"מ כמו בזחל בדרגה 4 .אורך הבוגר כ- 1.5 - 3 מ"מ צבע צהבהב חום גפי פה דוקרות מוצצות מלבד דם הזבוב נוהג להיזון גם מצמח הבוגנוויליה.

זבובי חול, השייכים לקבוצת היתושים, עלולים להעביר לאדם טפילים חד תאיים מהסוג ליישמניה (Leishmania). טפילים אלה גורמים למספר מחלות הנקראות בשם כללי לישמניאזיס.

המחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור ישראל מספר טפילי ליישמניה מחוללי מחלה המועברים על ידי זבוב החול. זבובי החול נדבקים בטפילים על ידי עקיצת בעל חיים נגוע ומעבירים אותם הלאה על ידי עקיצת פרטים אחרים, בדרך כלל מאותו המין. בני האדם נדבקים באקראי כשהם נעקצים על ידי זבוב חול נגוע. בארץ שתי צורות עיקריות למחלה: ליישמניה של האברים הפנימיים (ליישמניה ויסצרלית) וליישמניה של העור (חבורת יריחו). מחלת הליישמניה של האברים הפנימיים: הטפילים מחוללי המחלה מתרכזים באברים הפנימיים ומועברים לאדם על ידי זבוב החול בעיקר מכלבים. במהלך השנים דווחו מקרי מחלה בודדים באדם ממספר מצומצם של כפרים בגליל המערבי. בעבר אותרו כלבים חולים וכלבים הנושאים את הטפילים ביישובים נטף (מורדות המערביים של הרי ירושלים) ונילי (אזור מודיעין), מקרה מחלה אחד באדם דווח מהיישוב מתתיהו (אזור מודיעין). מחלת הליישמניה של העור: הטפילים מחוללי המחלה מתרכזים בשולי הפצע ומועברים לאדם על ידי זבוב החול ממכרסמים נגועים. מאגר הטפילים מצוי ברוב אזורי הארץ בעיקר בגרבילים (פסמונים ומריונים). ייתכן שבאזורי גב ההר גם חולדות מהוות מאגר טפילים. המחלה מתבטאת בהופעת פצעים בעור העלולים להישאר פתוחים זמן רב, ולהשאיר צלקות ניכרות.

הטיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בעקיצות רגילות זהה לטיפולים שהומלצו לגבי עקיצות היתושים. אם מתפתח פצע מוגלתי שאינו נרפא יש לפנות בהקדם לרופא עור כדי לשלול אפשרות של התפתחות שושנת יריחו (לישמניה). טיפול מוקדם בשושנת יריחו, בזריקות או משחות מיוחדות למטרה זו, יכול למנוע היווצרות צלקת לאחר ריפוי הנגעים.

מינים בישראל (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Phlebotomus papatasi נפוץ בעיקר בדרום הארץ והערבה, נוהג לחדור למגורי אדם ונשא של מחלת לישמייה מייג'ור.
  • Phlebotomus sergenti נפוץ בצפון ים המלח, מרכז וצפון מערבית לכינרת. נמשך לאור, כרוב החרקים, אך נוהג להישאר באיזורים פתוחים ואינו חודר לבתים. נשא של מחלת לישמייה טרופיקה
  • Phlebotomus arabicus - נשא של מחלת לישמייה טרופיקה.
  • Phlebotomus syriacus
  • Phlebotomus tobbi
  • Phlebotomus galilaeus
  • Phlebotomus simici
  • Phlebotomus perfiliewi

תפוצה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

זבובי החול (השייכים לסוג פלבוטומוס - Phlebotomus), נפוצים בחלקים נרחבים של הארץ. הדרגות הצעירות מתפתחות במקומות לחים ועשירים בחומר אורגני. מוקדי מחלה נמצאו באזורים הבאים: ערבה, מרכז הנגב, בקעת הירדן דרומית למשואה, המורדות המזרחיים של הרי יהודה ואזור ואדי חמם (צפונית מערבית לטבריה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]