ברדיקרדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברדיקרדיה
Heart's Ubication.jpg
איור תלת מימד של מיקום הלב בגוף האדם.
שם בלועזית Bradycardia
ICD-10
(אנגלית)
R00.1
ICD-9
(אנגלית)
427.81, 659.7, 785.9, 779.81
DiseasesDB
(אנגלית)
8664
MedlinePlus
(אנגלית)
000195

ברדיקרדיה הינה מצב קליני המתאר האטה בקצב הלב אל מתחת ל-60 פעימות לב לדקה, אף שלעתים רחוקות מתואר על ידי האטת קצב הלב לפחות מ-50 פעימות לדקה.

מקור השם הוא מן השפה היוונית (ברדיס= איטי, קרדיה= לב).

לעתים התופעה גורמת לעייפות, חולשה, סחרחורת ולעתים נדירות גורמת להתעלפויות. מצב חמור של מתחת ל-40 פעימות בדקה מוגדר כברדיקרדיה מוחלטת. במהלך השינה, קצב פעימות לב איטי הסובב סביב 40-50 פעימות בדקה הינו שגרתי, ונחשב לנורמלי. כמו כן, לספורטאים מאומנים יש גם כן קצב פעימות לב איטי בזמן מנוחה כתוצאה מהפעילות הגופנית, דבר המונע את תופעת הטכיקרדיה במהלך האימון הגופני. לדוגמה, ליבו של רוכב האופניים המקצוען מיגל אינדוראין פעם בקצב של 28 פעימות לב בדקה. קצב הלב האיטי ביותר שנמדד באדם בריא נמדד בשנת 2005 שייך ל-מרטין בריידי -Martin Brady- ועמד על 27 פעימות בדקה.‏[1] המושג ברדיקרדיה יחסית מתאר קצב פעימות לב שאיננו בפועל מתחת ל-60 פעימות בדקה אך עדיין נחשב איטי מדי ביחס למצבו הרפואי הנוכחי של אותו אדם.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברדיקרדיה במבוגרים היא כל קצב פעימות לב הנמוך מ-60 פעימות לב בדקה, אף שסימפטומים מופיעים בדרך כלל רק לקצב פעימות לב הנמוך מ-50.

קצב פעימות הלב

סיווג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברדיקרדיה פרוזדורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברדיקרדיה פרוזדורית מחולקת לשלושה סוגים:

הפרעה בקצב הלב של הסינוס הנשימתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופיעה בדרך כלל בקרב בוגרים צעירים יחסית ובריאים. בהפרעה זו, קצב הלב גובר בזמן שאיפת האוויר ופוחת בזמן נשיפת האוויר. הסיבה להפרעה זו היא ככל הנראה שינויים המתרחשים בטון של העצב התועה (העצב הקרניאלי העשירי) בזמן הנשימה. באם יש הפחתה של קצב הלב בזמן הנשיפה אל מתחת ל-60 פעימות בדקה בכל נשימה, סוג זה של ברדיקרדיה נחשב בלתי מזיק ומהווה סימן טוב לטון עצמאי של קצב הלב.

סינוס ברדיקרדיה

סינוס ברדיקרדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצב זה קצב הסינוס של הלב נמוך מ-60 פעימות לב לדקה. סוג זה שכיח הן בקרב אנשים בריאים והן בקרב ספורטאים כשירים. מחקרים מצאו כי 50-85% מהספורטאים האלו חולים בסוג זה של ברדיקרדיה שאינו מזיק, בהשוואה ל-23% מהאוכלוסייה הכללית שנבדקה, לשריר הלב של ספורטאים יש נפח פעימה גדול יותר הדורש פחות כיווצים המשמשים לזרימה של הדם.

תסמונת הסינוס החולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתרחשת כאשר קוצב הלב הטבעי, הסינוס הקשר -פרוזדורי, הוא מקור קצב הלב הבלתי-סדיר. החולים בתסמונת הסינוס החולה עלולים לחוות קצב לב מואט או מהיר או קצב לב הנע בין מהיר ואיטי מדי לסירוגין. החולים במחלה עלולים לחוות תסמינים כגון סחרחורות, עייפות, חולשה או התעלפויות. על אף שהמחלה נפוצה יותר אצל קשישים, היא עלולה לפגוע גם בילדים, לרוב אחרי ניתוחי לב.

ברדיקרדיה של פרוזדורי וחדרי הלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוג זה, ידוע גם בתור קצב לב בלתי סדיר (AV Junction Rythem) ונגרם בדרך כלל מהעדר דחף חשמלי של קצב הסינוס (sinus node). מצב זה מופיע בבדיקת אק"ג עם קומפלקס QRS נורמלי מלווה בגל P הפוך הן לפני,במהלך או אחרי ה-QRS. הבריחה המתרחשת בקצב הלב היא למעשה פעימה מאוחרת של הלב שמקורה בפוקוס חריג שמתרחש בזמן פעימת הלב. מצב זה מתרחש כאשר הקיטוב של ה-SA node נמוך יותר מהקיטוב של ה-AV node.הפרעה זו בקצב הלב עלולה להתרחש גם כן כאשר הדחף החשמלי שמקורו ב- SA node נמוך מכדי להשיג את ה- AV node בשל חסימה של אחד מהם. זהו למעשה מנגנון הגנתי של הלב שמטרתו לפצות על SA node שאיננו מסוגל יותר לקחת חלק בתהליך מתן הקצב וזהו אחד מרצף גיבויים שיכולים לקחת על עצמם את תפקיד מתן הקצב ללב כשזה איננו מסוגל לעשות זאת עוד. במצב זה יתקיים רווח PR ארוך יותר. קצב לב בלתי סדיר מסוג זה מהווה תגובה נורמלית שמקורה בטון עודף של העצב התועה ב- SA node. גורמים פתולוגיים הקשורים לסוג זה כוללים את הסינוס ברדיקרדיה, עיכוב של הסינוס, חסימת יציאת הסינוס או חסימת ה-AV.

ברדיקרדיה של חדרי הלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ידועה גם בשם קצב לב חדרי ייחודי -idioventricular rythem. ברדיקרדיה זו מתארת קצב פעימות לב של פחות מחמישים פעימות בדקה. זהו מנגנון הגנה המתרחש בעת מחסור בדחף חשמלי או מחסור בגירוי שמקורו בפרוזדור הלב. דחפים חשמליים שמקורם הוא ממצבור שרירי ה-His או נמוכים יותר, ידועים גם בתור דחפי החדרים של הלב, יפיקו מבנה QRS רחב עם קצבי לב הנעים בין 20-40 פעימות לב בדקה. דחפים הגבוהים מהדחפים הנוצרים על ידי ה—His ינועו בדרך כלל בין בין 40-60 פעימות לב בדקה עם מבנה QRS צר. ברדיקרדיה מסוג זה עשויה להתרחש יחד עם סינוס ברדיקרדיה, עיכוב של הסינוס או חסימת ה-AV. הטיפול בסוג זה כולל בדרך כלל מתן אטרופין וקוצב לב (cardiac pacing )

ברדיקרדיה בקרב תינוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוגדרת כקצב פעימות לב הנמוך מ-100 פעימות לב בדקה (קצב נורמלי נע בין 120-160 פעימות בדקה). פגים, מסיבות שעדיין לא ברורות, מועדים יותר לחלות בברדיקרדיה תקופתית ובדום לב נשימתי, לעומת תינוקות שנולדו בתום היריון רגיל. ישנם חוקרים הסבורים כי הסיבות לתחלואת תינוקות בברדיקרדיה נעוצות במבנים פנימיים במוח המסדרים את הליך הנשימה, וככל הנראה לא מפותחים דיים. נגיעה עדינה בתינוק או נענוע האינקובטור תשיב ככל הנראה לתינוק את קצב הנשימה הסדיר ובעקבות זאת תגביר את קצב הלב. שימוש בתרופות יכול לסייע במידת הצורך גם כן. שימוש במוניטורים חשמליים נפוץ בקרב הורים רבים המעוניינים לעקוב אחרי קצב הנשימה ופעימות הלב של הפעוט.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמי הברדיקרדיה מסווגים לגורמים הקשורים ללב וגורמים שאינם קשורים ללב.

גורמים שאינם קשורים ללב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדרך כלל אלו גורמים משניים, וכוללים בדרך כלל שימוש בסמים, גורמים הקשורים במערכת העיכול או המערכת האנדוקרינית-בעיקר בעיות בבלוטת התריס, חוסר איזון במוליכים החשמליים בגוף, בעיות במערכת העצבים, בעיות בריפלקסים האוטונומים, וגורמים כגון שכיבה ממושכת במיטה ובעיות אוטואימוניות של הגוף.

גורמים הקשורים ללב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלולים לנבוע מגילו של המטופל, אשר מערכת הולכת החשמל בליבו איננה מסוגלת להפיק פעימות לב מהירות דיין. גורמים נוספים נובעים ממחלות לב חמורות הקשורות לזרימת הדם בגוף, מחלת כלי דם לבבית, מחלת שסתומי הלב או מחלה הקשורה במערכת החשמלית של הלב. בסיכומו של דבר הגורם מונע על ידי שלושה גורמים – דיכוי הפעולה האוטומטית של הלב, חסימות בדרכי ההובלה של הלב, או הפרעה בקצב הלב. באופן כללי שתי בעיות גורמות לברדיקרדיה – הפרעות של ה-SA NODE והפרעות של ה-AV NODE של הלב. חסמי לב (חסמים של פרוזדורי וחדרי הלב) מתרחשים כאשר חל עיכוב או חסימה בהעברת האותות החשמליים בעת הנדידה שלהם בחללי הלב העליונים (הפרוזדורים) אל חללי הלב התחתונים (החדרים). חולי ברדיקרדיה במקרים רבים לא נולדו עם מחלה זו אלא חלו בה במהלך החיים. כמו כן, ברדיקרדיה נפוצה יותר בקרב אנשים מבוגרים. צריכת תרופות מסוימות עלולה להאט את קצב הלב ולהשפיע על העוצמה בה הלב יתכווץ. תרופות מסוימות (β-blockers) עלולות להאט את קצב הלב לרמות מסוכנות כאשר נלקחות יחד עם תרופות החוסמות ערוצי סידן. בנוסף, ברדיקרדיה היא חלק מרפלקס הצלילה של היונקים.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחון ברדיקרדיה במבוגרים נעשית כאשר קצב הלב נמוך מ-60 פעימות לב בדקה. מצב זה מאובחן בדרך כלל על ידי ביצוע אק"ג או על ידי בדיקה ידנית. אם מופיעים הסימפטומים לברדיקרדיה, ניתן להיעזר באלקטרוליטים כדי לאבחן את הגורמים לברדיקרדיה.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בברדיקרדיה תלוי במצב החולה- האם הוא חולה יציב או חולה שאינו יציב בריאותית. אם מדדי החמצן הינם נמוכים, יש לספק לחולה חמצן. באם מדובר בחולה יציב, כלומר סובל מברדיקרדיה מעטה או שולית, אין צורך בטיפול רפואי. באם החולה איננו יציב, יש לספק טיפול התערבותי של אנתרופין. מינונים נמוכים מחצי מיליגרם של אנתרופין אינם טובים שכן עלולה להתרחש בעקבות כך האטה נוספת בקצב פעימות הלב. באם הטיפול אינו יעיל יש להיעזר באינפוזיה של דופמין אפינפרין או בשימוש בקוצב לב. השימוש בקוצב לב ידרש כאשר לא ניתן לטפל בברדיקרדיה בצורה מהירה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]