התעלפות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: דרושה ויקיזציה, קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

התעלפות (באנגלית- syncope, סינקופה) היא מצב של אובדן הכרה זמני ואובדן טונוס היציבה כתוצאה מזרימת חמצן מופחתת למוח, כאשר לאחריה יש התאוששות ספונטנית. התעלפות עלולה לקרות באופן פתאומי, ללא אזהרה, או להתרחש לאחר סימפטומים שונים הכוללים בין היתר סחרחורת, תחושת חמימות, הזעת יתר, בחילה, והפרעות בראייה. סימפטומים אלו הם סימפטומים הקודמים להתעלפות בחלק מן המקרים (ונקראים pre syncope). התעלפות יכולה להיות שפירה (ללא הקשר לבעיה רפואית רצינית), או שהיא יכולה לרמז על בעיות רפואיות חמורות כגון הפרעות קצב לבביות. התעלפות יכולה לקרות פעם אחת בלבד, או להישנות מספר פעמים. התעלפויות הנישנות מספר פעמים, בעיקר אצל אדם עם מחלת לב מבנית, מקושרות בסיכון גדול למוות (40% תמותה בתוך שנתיים).

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת תנאים נורמליים, לחץ הדם הסיסטמי מפוקח על ידי תהליכים מורכבים הכוללים פעילות עצבית, מסתמים ורידיים, מערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון ועוד. בקירוב, כשלושת רבעי מנפח הדם הסיסטמי מצוי בוורידים, וכל בעיה שהיא הקשורה להחזר הוורידי (האופן בו חוזר הדם הוורידי בחזרה ללב) עלולה להביא לירידה בתפוקת הלב. זרימת הדם למוח נשמרת קבועה כתוצאה מתפוקת הלב ומהתכווצות הארטריולות המפצות על ירידה בזרימה כאמור, אולם כאשר הפיצוי אינו מספק נוצרת ירידה בזרימת הדם למוח, וכאשר זרימת הדם למוח קטנה ביותר מחצי מהזרימה הרגילה, מתרחשת התעלפות. באופן נורמלי, אגירה של דם בגפיים התחתונות נמנעת על ידי שלוש דרכים. האחת, רפלקסים המופעלים על כיווץ כלי דם פריפריים, לרבות ארטיולות וונולות. השנייה, רפלקסים הקיימים בעורק התרדמה (קרוטיד) ובאאורטה. השלישית, שיפור בהחזר הוורידי על ידי פעילות שרירי הגפיים.

הסיבות להתעלפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שלוש סיבות עיקריות המביאות לירידה זמנית באספקת הדם למוח: בעיות בטונוס הווסקולרי או בנפח הדם, בעיות קרדיו-וסקולריות כגון הפרעות קצב או חסימות, ומחלה צרברו-וסקולרית (בכלי הדם שבמוח). בחלק מן המקרים, הסיבות להתעלפות הן משולבות.

בעיות בנפח הדם או בטונוס הווסקולרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיות אלו כוללות את הבאות:

רפלקס התעלפות - reflex syncope: (סינקופה נוירוקרדיוגנית, סינקופה כתוצאה ממצבים מסוימים, ויתר רגישות של סינוס עורק התרדמה- carotid sinus hypersensitivity): מצבים אלו כוללים כולם מספר מאפיינים משותפים, הקשורים לפעילות מערכת העצבים- או תופעה של ברדיקרדיה (קצב לב נמוך) כתוצאה מעליה בפעילות עצב הווגוס המשפיע על האטת קצב הלב, או בעיה הקשורה להתכווצות כתוצאה מעצבוב סימפתטי מופחת, או שניהם (הפרעה משולבת).

התעלפות נוירו-קרדיוגנית (neurocardiogenic syncope) הינה דוגמה להפרעה משולבת- הן פעילות יתר פרסימפתטית המביאה לקצב לב נמוך וברדיקרדיה, והן הרחבת כלי דם כתוצאה מעצבוב סימפתטי מופחת. זוהי צורה של התעלפות אשר חווים אנשים נורמליים רבים, והיא מתרחשת בכמחצית מכלל ההתרחשויות של התעלפויות. התעלפות זו מתרחשת לרוב כתוצאה ממצבים מסוימים - אווירה חמה או צפופה, שתיית אלכוהול, עייפות קיצונית, כאב חזק, רעב, עמידה ממושכת, ומצבי מתח נפשיים או רגשיים. לרוב יש אפיזודות קדם-התעלפויות המקדימות את ההתעלפות עצמה- האדם חווה עייפות, בחילה, הזעת יתר, ראייה מעורפלת, ולרוב חש דפיקות לב חזקות וקצב לב מוגבר (טכיקרדיה) שמתחלף בהפחתת קצב הלב וירידה בלחץ הדם רגע טרם ההתעלפות עצמה. האדם נעשה חיוור, ולעתים חש כי הוא עומד להתעלף, כאשר במצבים אחרים ההתעלפות יכולה להיות פתאומית וללא התרעה מראש. העומק ומשך הזמן בו האדם נותר חסר הכרה משתנה מאדם לאדם וממצב למצב. לעתים האדם נותר ער באופן חלקי להתרחשויות, ולעתים הוא לא מגיב כלל. אדם חסר הכרה ישכב ללא תזוזה, כששרירי השלד שלו רפויים, אולם יכולות להיות תנועות לא רצוניות של הגפיים ושל שרירי הפנים. קיימת שליטה על הסוגרים. לעתים לא ניתן להרגיש את הדופק, ולחץ הדם עלול לרדת מאד עד כדי חוסר יכולת למדידה. גם הנשימות לעתים כמעט ואין מורגשות. משך הזמן בו האדם חסר הכרה לרוב לא נמשך מעבר למספר דקות. כאשר האדם נמצא בתנוחת שכיבה, הדופק מתחזק, הצבע מתחיל לחזור לפנים, הנשימה נהיית מהירה ועמוקה יותר, והכרתו חוזרת אליו. בחלק מהמקרים יש תחושה של חולשה לאחר חזרת ההכרה, והתרוממות מעלה לתנוחת עמידה באופן מהיר מדי עלולה להביא להתעלפות נוספת. התעלפות עלולה להיות ממושכת במידה והאדם אינו שוכב, ועל כן חיוני שאנשים החווים התעלפות מסוג זה (הנקראת גם התעלפות וואזו-ווגאלית) יעברו לתנוחת שכיבה מהר ככל האפשר. למרות שלרוב התעלפות מסוג זה אינה מסוכנת, היא עלולה להיות מקושרת לאַ-סיסטולה (היעדר התכווצות חדרי הלב) ותת לחץ דם, המביאים לנזק איסכמי כתוצאה מהיעדר חמצן. התעלפות נוירו-קרדיוגנית מתרחשת לרוב כאשר יש עליה בעצבוב הסימפתטי הפריפרי ואגירת דם בוורידים. תחת מצבים אלו, וכתוצאה מאגירת דם בגפיים התחתונות, חוזר מעט דם ללב והוא מתכווץ כנגד חדרים ריקים יחסית. כתוצאה מכך מופעלים מכנורצפטורים לבביים המעלים את העצבוב הפרסימפתטי ומביאים לירידה בקצב הלב. עם זאת, קיימים גורמים נוספים המביאים להתעלפות, לרבות מרכיבים מוחיים או מרכיבים אחרים שאינם קשורים במכנורצפטורים עצמם. התעלפות הקשורה למצב או situational syncope היא התעלפות הנגרמת כתוצאה ממספר מצבים, כגון שיעול, השתנה, צאייה ופעולות נוספות. המשותף לפעולות אלו הוא שהן מקושרות לתת לחץ דם (כתוצאה מהמאמץ המופעל - אפקט וולסלבה) וירידה בהחזר הוורידי. שיעול המביא להתעלפות לרוב מתרחש אצל אנשים עם ברונכיטיס כרוני או מחלת ריאות חסימתית, תוך כדי שיעול ממושך או לאחריו. התעלפות כתוצאה מהשתנה מתרחשת לרוב בגילאים מבוגרים כתוצאה מהגדלה של בלוטת הערמונית וחסימה של צינור השתן. התעלפות עלולה להיגרם בנסיון לצאייה במיוחד לאחר תקופה של עצירות, כתוצאה מירידה בהחזר הוורידי תוך כדי המאמץ.

התעלפות כתוצאה מיתר רגישות של הסינוס הקרוטידי או carotid sinus hypersensitivity היא התעלפות המתרחשת כתוצאה מגירוי יתר של הסינוס הקרוטידי (איבר הנמצא על עורק הקרוטיד ובו ברו-רצפטורים, אשר בגירוי יתר שלהם מביאים לגירוי עצבי של עצב הגלוסופרנג'אל, אשר מעביר עצבוב יתר זה למדולה שבגזע המוח). אימפולסים אלו מביאים לאקטיבציה של עצבים סימפתטיים ללב ולכלי הדם וכן עצבים ווגאליים המשפיעים על הלב. גירוי יתר של הסינוס הקרוטידי מתרחש למשל בשעת גילוח באזור, או כתוצאה מלבישת בגדים הלוחצים על האזור (צווארון הדוק מדי), ולרוב מתרחש אצל גברים מעל גיל 50.

התעלפות כתוצאה מתת לחץ דם אורתוסטטי מהווה כ- 30% מהסיבה להתעלפויות אצל אנשים מבוגרים, לעתים כתוצאה מריבוי לקיחת תרופות או תרופות נוגדות דיכאון אשר יכולות להביא לתופעה זו. התעלפות זו מתרחשת כתוצאה משינוי תנוחה פתאומי מישיבה לעמידה, ויכולה להיגרם כתוצאה מהפרעות שונות כגון תת-נפח דם (היפו-וולמיה) או הפרעות הקשורות לכלי הדם עצמם. לעתים תופעה זו עלולה להתרחש גם אצל אנשים בריאים לכאורה עם פגם ברפלקסים הקשורים לטונוס העמידה.

בעיות קרדיו-ווסקולריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעלפות לבבית (cardiac syncope) מתרחשת כתוצאה מירידה פתאומית בתפוקת הלב, הנגרמת לרוב כתוצאה מהפרעות קצב לבביות. אצל אנשים בריאים, קצב לב שבין 30 ועד 180 פעימות לדקה, לא מביא לירידה בזרימת הדם למוח, במיוחד כאשר האדם שוכב פרקדן. אולם כאשר קצב הלב נהיה נמוך יותר, זמן מילוי החדרים ונפח הפעימה מתארכים כדי לשמור על תפוקת לב נורמלית. בקצב לב הנמוך מ- 30 פעימות לדקה, נפח הפעימה לא יכול לגדול עוד יותר על מנת לפצות, ובקצב לב הגבוה מעל 180 פעימות לדקה, זמן מילוי החדרים אינו מספק כדי לשמר את נפח הפעימה. בשני המקרים הללו קטן נפח הזרימה למוח והתעלפות עלולה להתרחש. ברדי-אריתמיות (הפרעות קצב לבביות המביאות לירידה בקצב הלב) עלולות להתרחש כתוצאה ממחלות שונות כגון sinoatrial arrest, או AV block. התעלפויות כאמור מתרחשות באופן פתאומי, ללא התרעה מוקדמת, ועלולות להתרחש מספר פעמים ביום. תרופות שונות משפיעות על מערכת ההולכה ועלולות להביא לירידה בקצב הלב, כגון דיגוקסין, בתא בלוקרים, חוסמי תעלות סידן ותרופות אנטיאריתמיות. התעלפויות כתוצאה מטכיאריתמיות (הפרעות קצב לבביות המביאות לעליה בקצב הלב) מופיעות לעתים לאחר תחושה של פלפיטציות (דפיקות לב) אולם גם הן עלולות להתרחש באופן פתאומי. אצל מטופלים עם מחלת לב מבנית, טכיקרדיה חדרית היא סיבה נפוצה להתעלפות, בעיקר אצל אלו שעברו אוטם לבבי קודם. מלבד טכיאריתמיות או ברדיאריתמיות, ישנן בעיות לב נוספות אשר עלולות להביא להתעלפויות והקשורות לחסימה בזרימת הדם מן החדר השמאלי לאאורטה, כגון היצרות אבי העורקים, או קרדיומיופתיות.

הערכה של החולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת הערכת מטופלים אשר חוו התעלפויות, יש לשלול ראשית מצבים הדורשים התערבות חירום, כגון איבוד דם מסיבי, אוטם, או הפרעות קצב לבביות. אצל אנשים מבוגרים, התעלפות פתאומית ללא סיבה נראית לעין, צריכה להעלות שאלה של complete heart block או של טכיאריתמיה, גם אם המטופל הגיע לאחר ההתעלפות לבדיקה והממצאים הללו בעת הבדיקה הם שליליים. מאד חשוב לבדוק את ההיסטוריה שקדמה להתעלפות, תוך כדי ההתעלפות, ולאחריה. כך למשל, אובדן הכרה כאשר האדם ישב ולא עמד, פחות מרמזת על התעלפות וואזו-ווגאלית אלא יותר על קיום מצבים כגון הפרעות קצב. התעלפות כתוצאה מיתר רגישות של הסינוס הקרוטידי יכולה להתרחש בעת גילוח, סיבוב הראש לאחור (למשל חנייה ברוורס), או לבישת צווארון לוחץ. יש לבדוק מהן התרופות הנלקחות, לרבות שינוי שנעשה לאחרונה בנטילתן. כאשר אדם חווה מספר התעלפויות חוזרות ללא הסבר, או כאשר ההתעלפות לוותה בנזק כלשהו, ניתן לערוך מבחן טילט (tilt test table) במהלכו הנבדק שוכב בזווית שבין 60 ל- 80 מעלות במשך חצי שעה עד שעה כדי ליצור אפקט וואזו ווגאלי (ניתן לקצר את זמן המבחן בשילוב עם תרופות שמעלות סטימולציה אדרנרגית כגון אדנוזין, ניטרוגליצרין). אצל כמעט כל החולים יש לבצע אק"ג כדי להעריך האם קיימות בעיות לבביות כגון הפרעות קצב.

טיפול בהתעלפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול בהתעלפות מכוון לבעיה אשר גרמה להתעלפות. עם זאת, יש לנקוט במספר אמצעים ללא קשר לסיבה להתעלפות- כגון, להזהיר חולים אשר מתעלפים לעתים קרובות מפני טיפוס על סולמות, שחייה לבד, נהיגה וכדומה. כמו כן יש ליידע קרובי משפחה על הבעיה על מנת שיוכלו לדאוג לטיפול ראשוני בשעת הצורך (השכבת המטופל פרקדן, שמירה על דרכי אוויר, ראש מוסט הצידה, לשחרר בגדים אשר לוחצים על הצוואר, ולהרים למתעלף את רגליו כדי לגרום לכמות גדולה של דם לזרום למוח). למטופלים הסובלים מהתעלפות וואזו ווגאלית מומלץ להימנע מסיטואציות או גירויים אשר הביאו אותם בעבר לאיבוד הכרה, כמו למשל הימנעות מעמידה ממושכת. טיפול בתרופות ניתן כאשר האירועים קורים בתדירות גבוהה, או עלולים לגרום לנזק ממשי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.