ג'וליאן תומפסון
 | |
| לידה |
7 באוקטובר 1934 (בן 89) כלכתה |
|---|---|
| מדינה |
הממלכה המאוחדת  |
| השכלה |
בית הספר שרבורן |
| השתייכות |
 הצבא הבריטי חיל הנחתים המלכותי |
| תקופת הפעילות | 1952–1986 (כ־34 שנים) |
| דרגה | מייג'ור גנרל |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד גדוד הקומנדו ה-40 של חיל הנחתים המלכותי, מפקד חטיבת הקומנדו השלישית, אחראי לאימונים, מילואים ולכוחות המיוחדים בחיל הנחתים המלכותי | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת פוקלנד | |
| עיטורים | |
| מסדר האימפריה הבריטית, מסדר האמבט | |
| תפקידים אזרחיים | |
| יושב ראש חברת האבטחה הימית "אידרט". | |
  | |
ג'וליאן הווארד אטרדן תומפסון (באנגלית: Julian Howard Atherden Thompson; נולד ב-7 באוקטובר 1934) הוא מייג'ור גנרל לשעבר בריטי יוצא חיל הנחתים המלכותי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תומפסון התגייס לצבא הבריטי בשנת 1952 ובחר לשרת בחיל הנחתים המלכותי. בנחתים עבר הכשרה כלוחם, קורס מפקדי כיתות והוסמך לקצונה. בשנת 1965 השתלם במכללה לפיקוד ומטה של צבא היבשה הבריטי בקמברלי. בשנים 1974-1973 שימש כמדריך במכללה בקמברלי. בין השנים 1978-1975 פיקד על גדוד הקומנדו ה-40 של חיל הנחתים המלכותי, והוביל אותו בפעילות מבצעית בלחימה בצפון אירלנד. בשנת 1981 הועלה לדרגת בריגדיר גנרל ומונה למפקד חטיבת הקומנדו השלישית. כאשר פרצה בשנת 1982 מלחמת פוקלנד, פיקד תומפסון על כוח המשלוח היבשתי הבריטי כולו, אשר כלל את חטיבת הקומנדו השלישית של חיל הנחתים המלכותי[1] ויחידות נוספות, ובהן שני גדודים מן הרגימנט המוצנח וכן אלמנטים מן הכוחות מיוחדים ובהם צוותים משירות הסירות המיוחד וה-SAS. כוחות הנחתים והצנחנים נחתו באיי פוקלנד עצמם[2], כבשו אותם מידי חיילי ארגנטינה בסדרה של קרבות חי"ר קשים ובמסע רגלי מפרך, והשלימו את ההשתלטות מחדש על האיים[3]. בתום המלחמה כינה אותו מפקד צבא היבשה הבריטי בתואר "השחקן המצטיין", כאות להערכתו הרבה על הדרך בה פיקד על חיל המשלוח[4]. לאחר מכן מונה תומפסון כאחראי לאימונים, מילואים ולכוחות המיוחדים בחיל הנחתים המלכותי, והועלה לדרגת מייג'ור גנרל.
לאחר פרישתו מן הצבא בשנת 1986 פרסם את ספרו לא פיקניק, בו הוא מתאר את הלחימת חטיבתו והכוחות הכפופים לה במלחמת פוקלנד. בהמשך הפך ליושב ראש חברת האבטחה הימית "אידרט"[5].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דורון אלמוג, פיקוד מעולה, מיומנות ואומץ, מערכות 328, פברואר 1993, עמ' 46-52
- גנרל ג'וליאן תומפסון, מערכת פולקלנד בחכמה-שלאחר-מעשה, מערכות 333, 1993
- בעז זלמנוביץ ועוזי בן-שלום, להיות מפקד בחי"ר, ביטאון ביבשה גיליון 12, 2.12.2009.
- גל פרל פינקל, "נצטרך להילחם כדי לנצח", כתב העת "בין המערכות", 29 בדצמבר 2021.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ג'וליאן תומפסון, לא פיקניק, הוצאת מערכות, 1992, עמוד 17, "אנשי חטיבתי היו יחידים ומיוחדים. חטיבת הקומנדו 3 הייתה זו שנחתה באי פוקלנד המזרחי ביום הע', צעדה ולחמה לבדה בתריסר הימים הראשונים של המערכה הקרקעית, ואחרי שחצתה את אי פוקלנד המזרחי- בעיקר ברגל וגם במסוקים- נכנסה לפורט סטנלי בארבע עשר ביוני 1982, עשרים ושמונה ימים אחרי הנחיתה הראשונה".
- ^ ג'וליאן תומפסון, לא פיקניק, הוצאת מערכות, 1992, עמוד 15, "כשנתתי את הפקודה לנחיתה, אמרתי בין שאר הדברים, שהמבצע שאנו עומדים לפתוח בו לא יהיה פיקניק. גמרתי אומר ששום אדם בחטיבתי לא יחיה באשליות, אלא יבין שנצטרך להילחם כדי לנצח".
- ^ גנרל ג'וליאן תומפסון, מערכת פולקלנד בחכמה-שלאחר-מעשה, מערכות 333, 1993.
- ^ ג'וליאן תומפסון, לא פיקניק, הוצאת מערכות, 1992.
- ^ סוכנויות הידיעות, דיווח: הפשע המאורגן עומד מאחורי פיראטים, באתר nrg, 21 באפריל 2009, "יו"ר חברת אידרט, מייג'ור גנרל ג'וליאן תומפסון, שבעבר שימש כמפקד המרינס המלכותיים בבריטניה, אמר: 'מה שניתן לומר על האנשים האלה זה שהם לא סתם דייגים שהפכו את הפיראטיות לתחביב. האנשים שאחראים על חלק מהקבוצות הם בעלי גישה למידע איכותי והם מאורגנים. דובאי נראית כמו המקום שיש לו חלק בכל מה שקורה'."