לוחמה אמפיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טנק מערכה K1 88-Tank של צבא קוריאה הדרומית מונחת לחוף על ידי רחפת אמריקאית מסוג LCAC, מרץ 2007
נחתים אמריקאים יורדים לחוף בגוודלקנל ב-7 באוגוסט 1942

לוחמה אמפיבית (וכן "נחיתת סער אמפיבית", "נחיתה מהים" ו"החפה") היא טכניקה צבאית, אשר עושה שימוש בכלי שיט מיוחדים או בכלי רכב אמפיביים, כדי להציב כוח צבאי - חיילים, ציוד, כלי רכב ורֶק"מ - על חוף אויב.

המונח "נחיתה" בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחתת הולנדית.

בעברית משמש המונח "נחיתה" הן לתיאור תנועה אמפיבית מן הים אל היבשה, והן לתיאור נחיתה של כלי טיס (המבוצעת מן האוויר אל היבשה או הים), על אף שמדובר בשתי פעולות שונות‏[1]. בהתאם למשמעות הראשונה, לוחמי חי"ר שהוכשרו לנחיתה מן הים נקראים בעברית "נַחָתִים" (ובאנגלית "Marines", קרי מארינְס), והשם נַחֶתֶת מתאר סוג מסוים של כלי שיט המיועד לביצוע נחיתה. בצה"ל נעשה שימוש במונח החפה (מלשון חוף) לתיאור נחיתה אמפיבית.

הצורך המבצעי בלוחמה אמפיבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת מלחמה נדרשים לעתים צבאות לצלוח מכשולי מים מסוגים שונים. מכשולי מים רדודים ניתנים לצליחה באמצעות כלי רק"מ (כמו טנקים ונגמ"שים), ולעתים גם על ידי לוחמי חי"ר. על תעלות צרות אפשר לגשר במהירות באמצעות טנקי גישור, ועל תעלות רחבות מהן - על ידי בניית גשרים מהירה בידי חיל הנדסה. אך שינוע לוחמים לאזור לחימה המופרד מהם באמצעות גוף מים גדול (אוקיינוס, ים, אגם, נהר רחב וכדומה) מציב קושי רב יותר, ומצריך תובלה ימית אל החוף או גדת הנהר, ולעתים אף תובלה יבשתית מעבר לקו החוף.

בעידן המודרני, נחיתת לוחמי חי"ר וכוחות צבא יבשה אחרים על ראש חוף (האזור בחוף שבו מתרכז הכוח התוקף בתחילת הנחיתה) כדי לכבוש ראש גשר (ביצור כניסה לשטח חדש לפני השגת שליטה בשטח), הינה בין המורכבות בטכניקות הקרביות, בשל התיאום הנדרש בין מאמצי הסיוע הימי, הכולל שינוע ואש, הסיוע האווירי והלחימה הקרקעית. גם הספקת כוחות אלו הינה עניין מורכב.

אספקה לחיילים במהלך הפלישה לנורמנדי

כלי תחבורה המשמשים לנחיתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגמ"ש תקיפה אמפיבי (AAV) של חיל הים האמריקני יוצא מתוך אוניית סער אמפיבית ונכנס לים.

בין כלי התחבורה המשמשים לביצוע לוחמה אמפיבית נמנים הבאים:

  • סירות גומי - אמצעי בסיסי ביותר, להנחתה שקטה וחשאית של לוחמים (לרוב קומנדו ימי) בחוף, לשם ביצוע פעולה יבשתית שאינה מצריכה כוח גדול, או על מנת שיהוו כוח חלוץ לאבטחת המשך הנחיתה מהים של כוחות גדולים יותר. את הסירות מורידים בדרך כלל מספינת מלחמה כלשהי הממוקמת כמה קילומטרים מהחוף, אך ישנן גם דרכים אחרות (הורדה ממסוק, הוצאה מצוללת).
  • נחתות - בגדלים שונים, המשמשות להנחתת חיילים, ציוד, כלי רכב ורק"מ, בהתאם לגודלן ולכושר הנשיאה שלהן.
  • אוניות גל-נוע צבאיות[2] - שימוש נפוץ של אוניות מסוגים אלה הוא נשיאת כמות גדולה של כלי רכב ורק"מ אל חוף היעד, כלומר הן מתפקדות כמעין נחתות ענקיות. גודלן והעובדה שאינן ספינות מלחמה הופכים אותן לפגיעות, ועקב כך הן משמשות להנחתת כוחות רק לאחר שראש החוף אובטח.
  • רחפות - דומות לנחתות בתפקודן עד החוף, אך מאפשרות המשך תנועה גם על היבשה.
  • כלי רק"מ אמפיביים, לרוב קלים יחסית (כלומר נגמ"שים אמפיביים), שנבנו כך שיוכלו לשוט בים, לנחות על היבשה ולהמשיך בנסיעה על הקרקע‏[3]. חלק מכלי הרכב האמפיביים מאפשרים צלילה קצרה במכשולי מים רדודים, או בנויים מלכתחילה לשוט כשהם שקועים במים כמעט במלואם. יצוין כי אם יש צורך בתקיפה באמצעות כלים כבדים כמו טנקי מערכה, ישונעו אלה באמצעות נחתות, רחפות או מטוסי תובלה, וכלי הרק"מ האמפיביים ישמשו לשמירה על ראש החוף עד להגעת הטנקים, או כלל לא ישותפו בלחימה (תלוי בעוצמת אש האויב בחוף).
  • אוניות לוחמה אמפיבית בעלות מבדוק נחיתה ואוניות סער אמפיביות - בניגוד לכלי התחבורה הקודמים, אוניות אלה אינן מבצעות בפועל נחיתה מן הים (כלומר אינן מגיעות עד לחוף כמו נחתות, לדוגמה). תפקידן הוא לאחסן בסיפונן התחתון ("Wet Deck") כלי תחבורה כמו כמו נגמ"שים אמפיביים ורחפות, לשנע אותם דרך ימים ואוקיינוסים ולאפשר להם להגיח לתקיפת חופי האויב ממרחק קצר יחסית (כמה קילומטרים). הצורך באוניות אלה נובע מכך, שכלי התחבורה האמפיביים קטנים מכדי להתמודד עם מים עמוקים או סוערים, ואלמלא האוניות הם פשוט לא היו מסוגלים לפעול בחופים מרוחקים. ההבדלים בין שני הסוגים הוא שאוניות מבדוק נחיתה הן קטנות יותר ותכליתן היא שינוע כלי תחבורה אמפיביים, ואילו אוניות סער אמפיביות הן גדולות יותר ומשמשות גם לנשיאה, המראה ונחיתה של כלי תעופה המסוגלים להמריא ולנחות אנכית (יכולת ההופכת אותן למעין נושאות מטוסים שאינן מיועדות למטוסים בעלי כנף קבועה).

בהיסטוריה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמות העולם הראשונה והשנייה נערכו נחיתות סער אמפיביות רבות, אחת הידועות שבהן היא הפלישה לנורמנדי.

בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחתת אח"י אכזיב פ-65 שבנייתה הסתיימה לקראת מלחמת ששת הימים, יוני 1967.

צה"ל החזיק ביכולות לוחמה אמפיבית שונות מן השנים הראשונות להקמתו.

נחתות היו בשירות צה"ל באופן לא רצוף תחת שייטת הנחתות (שייטת 11), משנותיו הראשונות של חיל הים (שנת 1949 לערך) ועד שהוצאו מהשירות לאחר מלחמת לבנון (כפי הנראה בשנת 1985), זאת לאחר ששימשו במבצע הנחיתה בשפך האוואלי. בין הנחתות שהיו בשירות צה"ל במשך השנים: נחתות מכוניות (נמ"כ), נחתת טנקים, נחתות 36 מטרים, נחתות 60 מטרים ונחתת 100 מטרים.

הכשרת לוחמי חי"ר לנחיתה בוצעה באופן שחפף באופן חלקי את קיומן של נחתות: עד תחילת שנות ה-50 החזיק צה"ל בגדוד נחתים, אשר פורק עקב יציאת כל הנחתות הקיימות משירות. מאז ועד שנת 1983 הסתמך צה"ל על לוחמי חי"ר רגילים לביצוע נחיתות, על בסיס אמצעי הנחיתה הזמינים באותה עת (בפרט נחתות). בשנת 1983, תוך כדי מלחמת לבנון וכחלק מהפקת הלקחים משלביה הראשונים, הוקמה חטיבת גבעתי (המחודשת), אשר לוחמיה אומנו, נוסף על הכשרתם הרגילה כלוחמי חי"ר, לבצע נחיתה מהים ("החפה" כפי שהיא מכונה בצה"ל). הכשרה זו של לוחמי גבעתי הופסקה בתחילת שנות ה-90, וזאת לאחר שנים שבהן לא הצטייד צה"ל בנחתות או באמצעי נחיתה דומים (כאמור, שייטת הנחתות בוטלה בשנת 1985 לערך).

צוות מן הכוחות המיוחדים של הצי האמריקאי, על סיפון סירת פשיטה מן הסוג המשמש בשייטת 13 תחת השם "מורנה". סירות אלה מאפשרות התקרבות לחופים לצורך הנחתת לוחמים.

כיום, ע"ב המקורות הגלויים, צה"ל אינו מחזיק באמצעי לוחמה אמפיבית להנחתה נרחבת של חיילים או להנחתת כלי רכב ורק"מ, ובידיו נותרו יכולות הלוחמה האמפיבית שמספקת שייטת 13: בדומה לכוחות קומנדו ימי אחרים, מתאפיינת לוחמה זו בהנחתה חרישית מהים, באמצעות סירות גומי (כיום משרתות בשייטת סירות מסוג מורנה), של מספר לוחמים מצומצם.

עם זאת, ישנם דיווחים שונים בתקשורת בנוגע לשיפור אפשרי של יכולות הלוחמה האמפיביות של צה"ל‏[4][5].




גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצה"ל:

בצבאות אחרים:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גם המונח Landing באנגלית משמש בשני המקרים, אך הוא מבלבל פחות משום שפירושו המילולי הנו "הגעה ליבשה" (מהים או מהאוויר).
  2. ^ למשל אוניות גל-נוע המשמשות את הצי האמריקאי (ויקיפדיה האנגלית)
  3. ^ למשל נגמ"שי תקיפה אמפיביים (AAV) של ארצות הברית (ויקיפדיה האנגלית)
  4. ^ רן דגוני, ‏צה"ל בוחן אפשרות לרכוש ספינת תקיפה אמפיבית שתוכל לשאת טנקים, חיילים, מסוקים ומל"טים, באתר גלובס, 27 במאי 2004
  5. ^ יהושע בריינר, ים-יבשה: האם צה"ל מצא נוסחה להישג במלחמה הבאה?, באתר וואלה!, 1 ביוני 2011