ג'ון נאש (צייר)
| לידה |
11 באפריל 1893 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
23 בספטמבר 1977 (בגיל 84) קולצ'סטר, הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
קולג' ולינגטון |
| תקופת הפעילות |
1914–1977 (כ־63 שנים) |
| תחום יצירה |
פיתוח עץ |
| פרסים והוקרה |
מפקד במסדר האימפריה הבריטית |
  | |
ג'ון נורתקוט נאש (באנגלית: John Northcote Nash; 11 באפריל 1893 – 23 בספטמבר 1977) היה צייר בריטי של נופים ודומם, חרט עץ ומאייר, במיוחד של יצירות בוטניות. הוא היה אחיו הצעיר של האמן פול נאש.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאש נולד בלונדון, בנו הצעיר של עורך הדין ויליאם הארי נאש, ששימש כשופט באבינגדון, וקרוליין מוד ג'קסון. אמו באה ממשפחה עם מסורת ימית. היא הייתה לא יציבה נפשית ומתה בבית חולים לחולי נפש בשנת 1910. בשנת 1901 עברה המשפחה לאיבר הית', בקינגהמשייר. ג'ון נאש התחנך בלנגלי פלייס בסלאו ואחר כך בקולג' ולינגטון, ברקשייר. הוא נהנה במיוחד מלימודי בוטניקה, אך לא היה בטוח באיזה מסלול קריירה יבחר. בתחילה עבד ככתב בעיתון "מידלסקס וברקשייר". בשנת 1910, אחיו הפך לתלמיד בבית הספר לאמנות סלייד ובאמצעות אחיו, פגש ג'ון את קלוטון פלו ודורה קרינגטון.
ג'ון נאש לא עבר הכשרה אמנותית רשמית, אך עודד על ידי אחיו לפתח את יכולותיו כשרטט. עבודתו המוקדמת הייתה בצבעי מים וכללה סצנות מקראיות, רישומי קומיקס ונופים. בשנת 1913 הציג בתערוכה משותפת עם אחיו פול בגלריה דוריין ליי, לונדון, וג'ון הוזמן להיות חבר מייסד בקבוצת לונדון בשנת 1914. הוא השפיע על עבודתה של האמנית דורה קרינגטון (שהיה מאוהב בה), ובכמה מיצירותיה הדבר בולט במיוחד.[2]
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1915 נאש הצטרף להרולד גילמן בקבוצת שוק קמברלנד של רוברט בוואן ובאותה שנה הציג יחד עם הרולד גילמן, צ'ארלס ג'ינר ורוברט בוואן בגלריה גופיל.
תחילה, בריאותו של נאש מנעה ממנו להתגייס למלחמת העולם הראשונה. אך מנובמבר 1916 עד ינואר 1918 הוא שירת כרובאי - ביחידה שאחיו הצטרף אליה בשנת 1914 לפני שקיבל פיקוד בגדוד המפשייר. הוא שירת כסמל בקרב פסקנדלה ובקרב קמבריי. בהמלצת אחיו עבד פול כאמן מלחמה רשמי משנת 1918.
בשנת 1914 החל נאש לצייר בשמנים בעידודו של הרולד גילמן, אשר אומנותו המוקפדת השפיעה על נופיו הטובים ביותר. הציור המפורסם ביותר של נאש הוא "מעבר לפסגה", התלוי כעת במוזיאון המלחמה האימפריאלי. זוהי תמונה של ההתקפה הנגדית ברכס וולש ב־30 בדצמבר 1917, במהלכה רובאי הגדוד הראשון עזבו את תעלותיהם והתקדמו לעבר מרוקינג ליד קמבריי. מתוך שמונים החיילים, שישים ושמונה נהרגו או נפצעו במהלך הדקות הראשונות. נאש היה אחד מהשנים עשר שניצלו מההפגזה, וצייר תמונה זו כעבור שלושה חודשים.
הציור "שדות התירס", שהוחזק על ידי גלריית טייט, היה הציור הראשון שהשלים נאש שלא תיאר נושא מלחמתי. התמונה עם הנוף המסודר שלה והטיפול הגאומטרי בשדה התירס מציג את המקבילות לציוריו של אחיו פול. נאש אמר שהוא ופול נהגו לצייר להנאתם רק אחרי השעה שש, כאשר עבודתם כאמני מלחמה הסתיימה. מכאן הצללים הארוכים שהטילה שמש הערב ומשתקפת בציור.
קריירה לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאש התחתן עם חברתה של קרינגטון, דורותי כריסטין קוהלנטל, במאי 1918. היא הייתה בתו של כימאי גרמני שהתיישב בג'ררדס קרוס, בקינגהמשייר ולמדה ב"סלייד". ילדם היחיד, ויליאם, נולד בשנת 1930; הוא נפטר כשנפל ממכונית נוסעת בשנת 1935 בגיל 4.
בין השנים 1918–1921, נאש התגורר בג'רארד קרוס, וערך מסעות קיץ לגבעות צ'ילטרן ולגלוסטרשייר. בשנת 1919 הוא התקבל כחבר במועדון האמנות האנגלי החדש, ובשנת 1921 הפך למבקר האמנות הראשון של מרקורי לונדון.[3] הוא עבר למאדל, בבקינגהאמשייר, בשנת 1921, שנשאר ביתו הקבוע עד 1944. הוא ביקר לעיתים קרובות בעמק נהר הסטור שבאסקס וסופוק, שם קנה בית קיץ.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, עבודותיו של נאש היו בעיקר בציור נופים. אריק ניוטון, היסטוריון האמנות אמר עליו: "אם הייתי רוצה שזר יבין את הלך הרוח של נוף אנגלי טיפוסי, הייתי מראה לו את צבעי המים הטובים ביותר של נאש". עם זאת, רגשות הקשורים למלחמה המשיכו להטריד אותו במשך שנים רבות. השפעה זו ניכרה בחלק מציורי הנוף שלו. במיוחד ב"גראג", שהוצג בשנת 1922. בנוף הרועש הזה העצים וענפיהם דמויי הגידולים עוטפים את כל מישור התמונה. צבעים עדינים כהים ואור ערב מעניקים לציור אווירה קלסטרופובית. ציור זה, שהושלם מספר שנים לאחר המלחמה, מאופיין בתחושת שממה עגומה המרמזת על ההתבוננות העמוקה שעקבה אחר הרס המלחמה. אף על פי שהייתה לו אהבה רבה לטבע, נאש השתמש לעיתים קרובות בנושאים טבעיים כדי להעביר מחשבות עוצמתיות ורגישות הנוגעות למצב האנושי.[3] הוא היה ידיד קרוב של הסופר רונלד בליית', שהקדיש לאמן את ספרו רב המכר אקנפילד, וששיתף את אהבתו ליער הלא מנוהל בו נותרו עצים שנפלו כדי ליצור כאוס משלהם.
בשנת 1923 נאש הפך לחבר באגודת צבעי המים. באותה שנה עבד בדורסט ובשנת 1924 בבאת' ובבריסטול. בשנים 1924 עד 1929 לימד בבית הספר לציור ואמנות של רוסקין (אוקספורד). בשנת 1927 כתב ואייר ספר על צמחים רעילים. בין השנים 1934–1940 לימד בקולג' המלכותי לאמנות בלונדון ועבד על חריטות עץ וליטוגרפיות. בשנת 1939 ביקר בחצי האי גובר, ליד סוונסי - הביקור הראשון מבין רבים שערך בוויילס.
נאש היה גם יוצר הדפסים מוכשר. הוא היה חבר מייסד של אגודת חרטי העץ בשנת 1920. הוא הפיק חיתוכי עץ ותחריטים בעץ תחילה כאיורים לכתבי עת ספרותיים, ולאחר מכן כאיורים לספרים שהופקו על ידי העיתונות הפרטית. אלה כוללים את ספרו של ג'ונתן סוויפט למשרתים (1925) ואת לוח השנה של שפירד של אדמונד ספנסר (1930). התעניינותו בנושאים בוטניים מוצגת באיוריו לספר פרחי הבר של בוב גת'ורן-הארדי בבריטניה (1938).
חיים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת מלחמת העולם השנייה נאש עבר לאדמירליות בשנת 1940 כאמן מלחמה רשמי בדרגת קפטן במרינס המלכותי. הוא ויתר על התפקיד שלו בנובמבר 1944.
לאחר המלחמה, נאש התגורר בוורמינגפורד שבאסקס. הוא הצטרף לצוות הקולג' המלכותי לאמנות בשנת 1945 והמשיך ללמד שם ובהמשך במרכז ללימודי השדה של פלטפורד מיל. כשהיה באסקס, לימד בבית הספר לאמנות בקולצ'סטר ובשנת 1946, יחד עם הנרי קולינס, סדריק מוריס, לט היינס ורודריק בארט, הפך לאחד ממייסדי החברה לאמנות של קולצ'סטר ומאוחר יותר כיהן כנשיא האגודה.
נאש הוריש את הספרייה האישית שלו וכמה מציוריו ותחריטים ל"מינורס", קולצ'סטר, שמכר אחר כך את רוב החומר לגלריית טייט. נאש הפך לעמית באקדמיה המלכותית בשנת 1940 ולחבר מן המניין בשנת 1951. הוא הפך לקצין מסדר האימפריה הבריטית (CBE) בשנת 1964.
תערוכתו הרטרוספקטיבית באקדמיה המלכותית בשנת 1967 הייתה הראשונה שנעשתה לצייר חי.
נאש סבל מדלקת מפרקים קשה בשנים מאוחרות יותר. אשתו נפטרה בשנת 1976. הם היו נשואים מעל 58 שנים. נאש נפטר ב־23 בספטמבר 1977 בקולצ'סטר. שניהם קבורים בסנט אנדרו, וורמינגפורד, אסקס.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון נאש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)