גליקוגנוליזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גליקוגנוליזה (מיוונית, ליזיס = פירוק) הוא התהליך הביוכימי של פירוק גליקוגן, על ידי הסרת יחידה של גלוקוז מזורחן, ליצירת גלוקוז-1-פוספט ההופך לגלוקוז-6-פוספט, תוצר ביניים של הגליקוליזה.

גליקוגנוליזה מתרחשת ברקמות שריר ובכבד, שם יש מאגרי גליקוגן, כתוצאה מגירוי הורמונלי של אפינפרין או גלוקגון (פפטיד המשתחרר מהלבלב כתגובה לרמות גלוקוז נמוכות בתאי אלפא של איי לנגרהנס).

  • תאי כבד מסוגלים לפרק את הגלוקוז-6-פוספט בגליקוליזה או להסיר את קבוצת הפוספט בעזרת האנזים גלוקוז-6-פוספטאז ולשחרר את הגלוקוז החופשי לזרם הדם משם ינוצל על ידי תאים אחרים.
  • תאי שריר אנושיים אינם כוללים גלוקוז-6-פוספטאז וממילא לא ישחררו את הגלוקוז אלא ינצלו אותו בתהליך גליקוליזה.

גליקוגנוליזה יכולה לספק את צרכי הגלוקוז של אדם בוגר עד 12-18 שעות, אז מאגרי הגליקוגן של הגוף נגמרים.

אחד מטיפולי החירום המקובלים למצב של היפוגליקמיה (רמת סוכר נמוכה בדם), במקרים בהם לא ניתן לתת סוכר דרך הפה, הוא מתן הורמון גלוקגון בעירוי, מה שמזרז את תהליך הגליקוגנוליזה ומעלה את רמת הגלוקוז בדם.