גזל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גזל הוא מונח שמשמעותו לקיחת חפץ מבעליו בכוח הזרוע מבלי לקבל רשותם. המונח מוכר ביהדות ובמשפט העברי, וכן הינו מוכר בדיני הנזיקין המודרניים של מדינת ישראל כחלק מהעוולות בגינן ניתן לקבל סעד משפטי. בדיני העונשין מוכרת עבירת הגניבה, הכוללת בתוכה גם את המושג ההלכתי של "גזל". ה"גזל" ההלכתי, ה"גזל" הנזיקי וה"גניבה" מדיני הנזיקין מתארים התנהגות שונה במקצת. בעוד שהגזל ההלכתי מתאר נטילת חפץ מבעליו בכוח ובלא הסכמתו, אם כי בידיעתו, אין המונחים המודרניים של ה"גזל" הנזיקי וה"גניבה" העונשית דורשים כלל את ידיעת הבעלים או שימוש בכוח, והם מדגישים את זכות הקניין של הנגזל בחפץ, לעומת העדר הזכות של הגזלן.

תוכן עניינים 1 איסור גזל ביהדות 1.1 גניבה וגזילה 1.2 סוגי גזילה אחרים 2 משמעות המושג במשפט הישראלי 3 קישורים חיצוניים

[עריכה] איסור גזל ביהדות

גזל הוא לאו (=מצוות לא תעשה) מן התורה שמשמעו לקיחת חפץ מבעליו בכוח, שלא ברשות הבעלים. התורה מצווה בספר ויקרא פרק י"ט: "לא תעשוק את רעך ולא תגזול".

אדם שגזל ועבר על הלאו מחויב להשיב את הגזילה לבעליה. המקור לדין זה גם הוא בספר ויקרא פרק ה': "והשיב את הגזילה אשר גזל". בזמן שבית המקדש היה קיים מחויב הגזלן במקרים מסוימים להשיב את הגזילה בתוספת חומש, וגם להביא קרבן אשם הנקרא "אשם גזילות". במקרה והחפץ השתנה בזמן שהוא נמצא אצל הגזלן, דהיינו שאכלו אותו או שינו את צורתו (ואפי' היה הדבר באונס), הרי החפץ שייך לגזלן, והגזלן חייב לשלם את תמורתו לבעליו (ולא את החפץ עצמו).

[עריכה] גניבה וגזילה

התורה מצווה על איסור נוסף: "לא תגנבו" (ויקרא י"ט). ההבדל בין גניבה לגזילה הוא בכך שגניבה נעשית בהיחבא ובלא ידיעת הבעלים, ואילו גזילה נעשית בכוח ובידיעת הבעלים. בזמן שהייתה סנהדרין אדם שגנב ונתפס היה צריך לשלם לבעלים תשלומי כפל על הדבר הנגנב, דהיינו פי שניים מערך הגניבה. המקור לדין זה הוא בספר שמות בפרשת משפטים: "אם המצא תמצא בידו הגניבה". דין נוסף הנאמר בגניבה, שאם החפץ הגנוב היה שור או שה, והגנב מכר או שחט אותו, צריך הגנב לשלם לבעלים "תשלומי ארבעה וחמישה", דהיינו בשה צריך לשלם פי ארבעה משוויו, ובשור פי חמישה. בגזילה לעומת זאת אין דין תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמישה. חז"ל ביארו את הטעם שדין הגנב חמור יותר, משום שגנב מראה שהוא ירא מבני האדם יותר מאשר אלוהים, והרי זה זלזול בכבוד שמים, לעומת זאת גזלן לא ירא כלל.

[עריכה] סוגי גזילה אחרים

חז"ל אמרו ש"השואל שלא מדעת כגזלן"- דהיינו אדם שלקח חפץ שלא ברשות הבעלים, אפילו על מנת להחזירו אחר-כך לבעלים, הרי זה גזל. ישנם גם סוגי גזילה אחרים, שאינם נחשבים כסוגים של "גזל" במשמעותו ההלכתית, כגון "גזל דעת" (אדם שמטעה את חברו בכוונה) או "גזל שינה" (אדם שמפריע לחברו לישון). "גזילות" אלו הן עבירות שבין אדם לחברו, למרות שאינן נכנסות להגדרה ההלכתית של "גזל".

[עריכה] משמעות המושג במשפט הישראלי

פקודת הנזיקין הישראלית, שהינה פקודה שיצאה מאת המחוקק המנדטורי מכירה בעוולת הגזל, כחלק מן העוולות הנקראות "שליחת יד". בסעיף 52 לפקודה מוגדר "גזל":

"גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא-כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת".

ייחודה של עוולת הגזל לעומת עוולות אחרות הוא בכך שבנוסף לכל הסעדים המוקנים לתובע, יכול הנפגע מגזל גם לדרוש לידו את השבת מיטלטליו שנגזלו.

חוק העונשין של מדינת ישראל אינו אוסר על ה"גזל", אלא על עבירת הגניבה, שיסודותיה דומים. בסעיף 383 לחוק נקבע כי:

"אדם גונב דבר אם הוא –

(1) נוטל ונושא דבר הניתן להיגנב, בלי הסכמת הבעל, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון בשעת הנטילה לשלול את הדבר מבעלו שלילת קבע;

(2) בהיותו מחזיק כדין דבר הניתן להיגנב, בפקדון או בבעלות חלקית, הוא שולח יד בו במרמה לשימושו שלו או של אחר שאינו בעל הדבר."

הגונב, דינו מאסר שלוש שנים.

עוולת הגזל ועבירת הגניבה הינם חיקוקים שמקורם ההיסטורי הוא במשפט האנגלי, והקשר שלהם אל המושג ההלכתי הינו קלוש.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אליעזר מלמד, הלכות גניבה, באתר "ישיבה"