פריצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנעול שניזוק בעת ניסיון פריצה

פריצה היא חדירה למבנה (בית מגורים, חנות, מפעל וכדומה), למתחם מגודר או לרכוש כגון מכונית או ספינה, לעתים לשם ביצוע פשע, בדרך כלל גניבה.

פריצה נעשית פעמים רבות בעת שהמבנה או הרכוש ריק מאדם. פריצה למבנה מאוכלס עלולה להתפתח לשוד, שבו יש פגיעה בשוכני המבנה.

פריצה נעשית בדרך כלל דרך הפתחים שבמבנה - חלונות ודלתות, לעתים תוך שימוש בכוח וגרימת נזק לפתח, ולעתים תוך שימוש במפתח מתאים שמאפשר כניסה ללא גרימת נזק. לעתים נדירות נערכת פריצה תוך כדי הריסה של אחד מקירות המבנה.

הפריצה כעבירה פלילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיפים 405 עד 410 לחוק העונשין הישראלי מגדירים את המעשים המהווים פריצה במובנה הפלילי, ואת העונשים שרשאי בית משפט לגזור בגינם.

לפי סעיף 405 לחוק

א) השובר חלק חיצוני או פנימי של בנין, או פותח - במפתח, במשיכה, בדחיפה, בהרמה או בכל דרך אחרת - דלת, חלון, תריס או כל דבר שנועד לסגור או לכסות פתח בבנין או פתח הנותן מעבר מחלק לחלק בבנין, נקרא פורץ.

(ב) המכניס לבנין חלק מגופו או מן הכלי שהוא משתמש בו, נקרא נכנס.

(ג) הפורץ ונכנס או פורץ ויוצא, נקרא מתפרץ.

(ד) הנכנס לבנין באיום, בתחבולה, או בקנוניה עם אדם שבבנין, או נכנס לארובה או לפתח אחר של הבניין העומד פתוח דרך קבע לצורך מסוים וכרגיל אינו נועד לשמש לכניסה, רואים אותו כאילו פרץ ונכנס.

החוק קובע עונש של 5 שנות מאסר על מי שנכנס למקום במטרה לבצע גניבה או פשע, ועונש של 7 שנות מאסר על מי שהתפרץ למקום בכוונה לבצע גניבה או פשע, או התפרץ ממקום לאחר שביצע גניבה או פשע. כן קובע החוק נסיבות מחמירות לגבי מי שנשא נשק בזמן הכניסה או ההתפרצות. במקרה כזה, עונשי המאסר המקסימליים כפולים.

אף החזקת ציוד המשמש לפריצה, ללא הסבר סביר, מהווה עבירה פלילית שעונשה 3 שנות מאסר. אם התעוררו נסיבות מחשידות לגבי אדם שנתפס כשברשותו ציוד המשמש לפריצה, העונש המקסימלי יעמוד על 5 שנות מאסר. הנסיבות המחשידות שמונה החוק הן: כוונה לפרוץ או להיכנס לבניין ולבצע בו גניבה או פשע; כוונה לבצע פשע; הסוואת פנים בכוונה לבצע גניבה או פשע; הימצאות בבניין בכוונה לבצע גניבה או פשע, תוך נקיטת אמצעים להסתרת הנוכחות.

שכיחות העבירה והטיפול המשטרתי בה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריצות לדירות מגורים, לבתי עסק ולכלי רכב הן בין העבירות הנפוצות ביותר שאזרחים סובלים מהן. בישראל עומד מספר תיקי החקירה שנפתחים בעקבות פריצות לבתים ולבתי עסק על כ-45,000 בשנה, נכון ל-2008. התמודדותה של המשטרה עם התופעה מוגבלת, ולעתים קרובות מסתכם הטיפול המשטרתי ברישום התלונה בלבד. על-פי ראש אגף החקירות במשטרה יוחנן דנינו, רק ב-7% מעבירות הרכוש (הכוללות התפרצויות וגניבות רכב) מגלה חקירת המשטרה חשודים במעשה, ורק במקרה אחד מכל מאה מוגש כתב אישום.‏[1]

הגנה מפני פריצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להגנה מפני פריצה נהוג למגן את המבנים, למשל בהתקנת סורגים על החלונות, או בהתקנת דלת פלדה, שאותה קשה לפרוץ מאשר דלת עץ. כדי למזער את נזקי הפריצה, אפשר לשמור בכספת חפצים בעלי ערך רב במיוחד כגון תכשיטים, או סכומי כסף מזומן גבוהים. פורצים עוקרים לעתים את הכספת כולה על תכולתה. הגנה מסוג אחר ניתנת באמצעות אזעקה, המתריעה בעת שהיא מזהה פריצה, לבעלי המקום ו/או למוקד השולח סייר עם ניידת סיור למקום. אמצעי נוסף הוא כלבי שמירה מסוגים שונים: הכלבים מעירים את בעלי הבית בנביחותיהם בעת פריצה, ובחלק מהגזעים אף תוקפים את הפורץ. כדי להתגבר על כך, חלק מהפורצים מרעילים את הכלבים או מסממים אותם לפני הפריצה.

שמירה מוגברת מפני פריצה ניתנת באמצעות שומר הנמצא במבנה, או סיור הפוקד את המבנה לעתים קרובות.

הגנה מסוג אחר, שאיננה מונעת את הפריצה אך מצמצמת את נזקה, ניתנת באמצעות ביטוח רכוש, הכולל גם כיסוי למקרה פריצה.

פריצות נודעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת ווטרגייט, שסופה בהתפטרותו של נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, החלה בפריצה למטה המפלגה הדמוקרטית בקומפלקס ווטרגייט אשר בוושינגטון הבירה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דברי יוחנן דנינו בכנס לשכת עורכי הדין, אתר משפטון