מצוות לא תעשה
מצוות לא תעשה או לאווים הן מצוות התורה שבהן נוסח הציווי המקראי הוא שלילי, כמו: "לא תרצח", "לא תגנוב" וכדומה. זאת לעומת המצוות המנוסחות כציווי חיובי, המכונות "מצוות עשה". על פי המסורת, מתוך תרי"ג (613) המצוות, 365 (שס"ה) הן מצוות לא תעשה, כמספר הימים בשנה. על פי ההלכה, רבות ממצות הלא-תעשה קשורות בעונשים של מלקות או מיתת בית דין למי שעובר עליהן.
תוכן עניינים |
רקע [עריכה]
תרי"ג מצוות התורה מתחלקות לשני סוגים, האחד צווי לעשות את המצוּוה לעשות, והשני צווי להימנע מלעשות את המצוּוה שלא לעשות. מוני המצוות (הרמב"ם, הסמ"ג ודומיהם) חילקו על פי המקובל בידינו את המצוות לשני סוגים אלו, כשרמ"ח צווים שייכים לסוג הראשון ונקראים מצוות עשה, ושס"ה צווים משתייכים לסוג השני ונקראים מצוות לא תעשה. מצוות רבות כלולות בשתי הקטגוריות, למשל, האיסור על חמץ בפסח כולל שני לאוין של "לא ייראה" ו"לא יימצא", ועשה של "תשביתו שאור מבתיכם".
דוגמאות למצוות לא עשה:
סוגי הלאוין וענישה בהם [עריכה]
לאו רגיל [עריכה]
רוב מצוות הלא תעשה, בשונה ממצוות עשה, גוררות אחריהן בדרך כלל בנוסף לתמורה השמימית של שכר ועונש, גם עונש גשמי של מלקות, קיימים מספר מקרים שבהן לא לוקים על הלאו הרגיל בגלל שמצטרף אליו עונש אחר המפורש בתורה, אחד מארבע מיתות בית דין או חיוב תשלומין. כמו כן חיוב כרת לדעה אחת בגמרא פוטר מעונש מלקות ולדעה השנייה לא כיוון שאינו בידי אדם.
לאו הניתק לעשה [עריכה]
 |
ערך מורחב – לאו הניתק לעשה |
לאו הניתק לעשה הוא מצוות לא תעשה שלאחר שעברו עליה, נצטוו במצוות עשה שיכולה לתקן את הלאו, במקרה כזה לא לוקים על מצוות הלא תעשה, כיוון שיכול לתקנה.
לאו שאין בו מעשה [עריכה]
|
ערך מורחב – לאו שאין בו מעשה |
לאו שאין בו מעשה הוא לאו שעשייתו אינה כרוכה במעשה פיזי, ולא לוקים גם עליו, כיוון שעונש מלקות נלמד מלאו של חסימת שור, ושם יש מעשה, ממילא כל שאין בו מעשה לא לוקים עליו. אפילו דיבור אינו נחשב מעשה לעניין זה, מלבד שלושה מקומות שחכמים דרשו שנחשב מעשה. דוגמה ללאו כזה הוא מקרה בו אדם נשבע שיעשה מעשה מסוים תוך זמן קצוב, ולא קיים את שבועתו. במקרה כזה הוא עובר (לפי כמה דעות) על הלאו של "לא יחל דברו", אך הוא לא לוקה עליו כיוון שהפרת הלאו לא הייתה כרוכה בעשיית מעשה.
לאו הניתן לאזהרת בית דין [עריכה]
לאו הניתן לאזהרת בית דין הוא לאו שיש בו אזהרה על עונש אחר של מיתת בית דין, ואפילו שלא נהרג בפועל, וגם עליו לא לוקין שהרי כבר נלמד ממנו דבר אחר (האזהרה), ואי אפשר ללמוד שתי הלכות מפסוק אחד. דוגמה ללאו כזה היא הלאו של חילול שבת. הלאו שנאמר בתורה על חילול שבת נועד לצורך ענישה במיתת בית דין במקרה של הפרת האיסור, ולכן לא לוקים על הלאו הזה, גם במקרה שלא שייך ליישם את עונש המיתה, כגון במקרה שלא התרו באדם שמעשהו מחייב מיתה, או בזמן הזה, שאין עונש מיתה בבית דין.
המקור לעונש המלקות [עריכה]
העונש על מצוות לא תעשה הוא מלקות. המקור לכך הוא, מדרשת חז"ל, שהיא על פי הכלל סמוכין, האומר כי כאשר פרשה נסמכת לחברתה ללא סיבה ניכרת, יש להניח כי בסמיכתה מלמדת התורה הלכה מסוימת. פרשת מלקות, נסמכת בתורה לפסוק לא תחסום שור בדישו, שהיא אחת מהמצוות לא תעשה.
 |
כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע. ב וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר. ג אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ. ד לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ. |
 |
| – ספר דברים, פרק כה, א - ד. | ||
מכאן לומדים חז"ל, כי העונש על העבירה של "לא תחסום שור בדישו" הוא מלקות, ומכיוון שמצינו שהעונש על מצוות לא תעשה היא מלקות, יש להניח שבכל מצוות לא תעשה העונש שווה, אם הם מאותה סוגה של מצוות "לא תחסום שור בדישו". לכן, העונש הוא רק על לאו שיש בה מעשה ולא על לאו שאין בו מעשה, כמו מצוות לא תחסום שהיא מעשה - לא לחסום את פיו של בעל חי בעת דישת תבואה, אלא להניח לו לאכול מהזרעים, כמו כן כמו שמצוות לא תחסום היא לאו רגיל ולא לאו הניתק לעשה, לכן אין עונש מלקות על לאו הניתק לעשה[1].
מאפיינים הלכתיים [עריכה]
- אדם מחויב למסור את כל ממונו לצורך ההימנעות מעבירה על הלאו, בשונה ממצוות עשה עליהן מחויב אדם לבזבז רק עד חומש מנכסיו.
- מצוות לא תעשה נדחת על ידי מצוות עשה. כך למשל מותר ללבוש טלית העשויה צמר שציציותיה עשויות פשתן למרות שעוברים בכך על לאו של שעטנז, כיוון שמקיימים בזה מצוות ציצית].
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
הערות שוליים [עריכה]
| סוגי לאווין | ||
|---|---|---|
|
