דאימיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הדאימיו מאטסודאירה קאטרמורי מבקר במגורי משרת. בובות בבניין בעיר איזוואקאמאטסו
דאימיו במהלך ביקור רשמי, אילוסטרציה משנת 1860

הדאימיו (יפנית: 大名, ) היו השליטים הפיאודליים החזקים ביותר מהמאה ה-12 עד המאה ה-19 ביפן. פירושו המילולי של המונח הוא "שם דגול".
למעמד היסטוריה ארוכה מגוונת, מתקופת קאמאקורה דרך תקופת סנגוקו ועד תקופת אדו.
המונח דאימיו לעתים התייחס למנהיגים של השבטים, שנקראו גם שרי מלחמה. לרוב, גם אם לא תמיד, משרי המלחמה האלו קם השוגון או שנבחר עוצר.

הדאימיו בתקופת אדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדאימיו לבשו לרוב צבעים בהירים או כהים של סגול, בהתאם למעמדם. סגול כהה או בהיר קדם לירוק כהה או בהיר, אדום כהה ובהיר ולבסוף שחור. הדאימיו החזקים ביותר נחשבו לאצילים.

אחרי קרב סקיגהארה בשנת 1600 שסימן את תחילת תקופת אדו, אירגן השוגון טוקוגאווה איאיאסו מחדש את הקלאנים ואת שטחיהם לפי תפוקת האורז. איאיאסו גם חילק את הדאימיו לשלוש קבוצות, לפי מידת הקירבה שלהם אל משפחת טוקוגאווה: שינפן אשר היו קרובים לטוגוקאווה, פיודאישהיו וסאלים או בעלי ברית של טוקוגאווה וטוזמה אשר התנגדו לטוקוגאווה והובסו.

בשנת 1869, לאחר הרסטורציה של מייג'י, יצרו הדאימיו מעמד אריסטוקרטי חדש, הקאזוקו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]