שוגון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מינאמוטו נו יוריטומו, השוגון הראשון

שוגוןיפנית: 将軍) הוא תוארו של השליט הצבאי של יפן החל ב-1192 ועד 1867. לאורך תקופה זו, המכונה "ימי הביניים של יפן," היו השוגון השליט בפועל של המדינה אף על פי שהתמנו על ידי הקיסר. כשהגיעו מגלי ארצות פורטוגזים לראשונה ליפן בתקופת נאנבאן הם תיארו את המצב הפוליטי ביפן במונחים של אירופה: הם השוו את הקיסר לאפיפיור, בהיותו דמות סמלית חשובה אך חסרת כוח פוליטי, ואת השוגון לשליט אירופאי חילוני.

המערכת השלטונית של השוגון נקראת "שוגונות," וביפנית "באקוּפוּ" (幕府). המשמעות המילולית של המילה באקופו היא "משרד אוהל," והכוונה הסמלית הייתה לאוהלים שסימלו את מעמדם של הלוחמים בשדה הקרב. כיום מקביל התואר שוגון לתואר גנרליסימו. אף על פי שהמשמעות המקורית של המילה שוגון היא "גנרל," התואר עצמו הוא קיצור של התואר המלא סייאי טאישוגון (征夷大将軍), השליט היחיד לאורך ימי הביניים בהיסטוריה של יפן.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמעות הביטוי "סייאי טאישוגון" הוא "הגנרל הגדול מכניע הברברים". השוגון הראשון, מינאמוטו נו יוריטומו, נטל כוח רב ואדמות רבות מהאצולה בבירה קיוטו לקראת סוף תקופת הייאן, וקיבל את תוארו מהקיסר. לאחר מכן שימש התואר את ראשי שלוש השוגונויות ששלטו ביפן במהלך ימי הביניים. לאחר נפילת שוגונות מינאמוטו בסוף תקופת קאמאקורה נקבע התנאי לפיו על מנת לקבל את התואר שוגון על המצביא להיות נצר לשבט מינאמוטו. בתקופת אדו, האחרונה בימי הביניים, החליף התואר טאיקון (大君) את התואר שוגון בהתכתבויות רשמיות עם מדינות זרות, והיווה את המקור למילה טייקון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הייאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקופת הייאן

במקור ניתן התואר סייאי טאישוגון למפקדים צבאיים במהלך בתקופת הייאן שלחמו באנשי האמישי שהתנגדו לשלטון הקיסר. הגנרל אוטומארו נו אוטומו היה הראשון שקיבל את התואר. בסופו של דבר בוטל התואר לאחר שהאיינו נכנעו או נמלטו להוקאידו. מאוחר יותר בתקופת הייאן, קיבל מינאמוטו נו יושינאקה את התואר שוגון במהלך מלחמת גנפיי.

תקופת קאמאקורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקופת קאמאקורה

בראשית המאה ה-11 נשלטה הפוליטיקה היפנית על ידי דאימיו שעמדו בראש נחלות והחזיקו חילות משמר של סמוראים. שתי המשפחות החזקות ביותר, טאירה ומינאמוטו, נלחמו ביניהן על השפעה בחצר הקיסרית החלשה. משפחת טאירה נטלה את השליטה בבירה קיוטו ב-1160, והחזיקה בה עד 1185 אז הובסה על ידי צבאותיו של מינאמוטו נו יוריטומו, שהשתלט על הממשלה. מינאמוטו יסד מערכת פיאודלית שבסיסה בקאמאקורה, ובה צבאות הסמוראיים הפרטיים שלטו במדינה בעוד הקיר והאצולה בקיוטו נותרו השליטים דה יורה. הקיסר העניק למינאמוטו נו יוריטומו את התואר סייאי טאישוגון ב-1192, ובכך התבססה שיטת השלטון החדשה, שבבסיסה תואר המנהיג עובר בירושה.

לאחר מותו של מינאמוטו נו יוריטומו ב-1199 השתלט שבטה אשתו, שבט הוג'ו, על השוגונות. לאחר שהתנקשו בחייהם של בניו של יוריטומו, הפך המחזיק בתואר השוגון לדמות סמלית בלבד, בעוד הכוח התרכז בידי העוצרים לבית הוג'ו. שוגונות קאמאקורה עמדה על כנה במשך 150 שנה, מ-1192 עד 1333.

ב-1274 וב-1281 פלשה האימפריה המונגולית ליפן. ניסיונו של הקיסר גו-דאיגו להשיב לעצמו את השליטה במדינה ב-1331 נכשל, אך החליש את השוגונות במידה רבה ובסופו של דבר הביא למפלתה.

רסטורציית קנמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של טקאוג'י אשיקאגה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רסטורציית קנמו

לקראת סוף תקופת קאמאקורה טענו לכתר שני ענפים שונים של המשפחה הקיסרית. בתיווך השוגונות, הגיעו הענפים השונים להסכמה להעמיד קיסר לסירוגין. אולם, הסכם זה החזיק מעמד עד 1331, כשהקיסר גו-דאיגו סירב לפנות את כסו לטובת קיסר הענף השני, ובתגובה נשלח לגלות. במהלך השנים 1334-1336 סייע הגנרל אשיקאגה טאקאוג'י לגו-דאיגו להלחם בשוגונות ולהשיב לעצמו את כס הקיסרות.

לאחר ששב לכס הקיסרות החל הקיסר בחלוקת אדמות, אך סמוראים רבים הביעו חוסר שביעות רצון מהתהליך. כשגבר המרמור בקרב המעמד הלוחם פנה אישקאגה כנגד הקיסר, וב-1336 הכתיר קיסר אחר תחתיו.

תקופת מורומאצ'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקופת אשיקאגה

ב-1338 קיבל אשיקאגה את התואר שוגון, מתוקף היותו נצר לשבט מינאמוטו, ויסד את שוגונות אשיקאגה, שהחזיקה מעמד עד 1573. בסיסה של שוגונות אשיקאגה שכנה ברובע מורומאצ'י שבקיוטו, ומכאן בא שם התקופה.

איאיאסו טוקוגאווה

תקופת אדו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – תקופת אדו ושוגונות טוקוגאווה

איאיאסו טוקוגאווה נטל את השליטה במדינה והקים את ממשלתו בעיר אדו (טוקיו כיום) ב-1600. הוא קיבל את התואר סייאי טאישוגון ב-1603 לאחר שזייף את אילן היוחסין שלו כך שהוכיח שהוא נצר לשבט מינאמוטו. שוגונות טוקוגאווה החזיקה מעמד עד 1867, אז ויתר השוגון יושינובו טוקוגאווה על תפקידו לטובת הקיסר מייג'י.

לאורך תקופת אדו החזיק השוגון בשליטה במדינה, ולא הקיסר בקיוטו, אף על פי שהראשון חב לשני את תוארו. השוגון שלט במדיניות החוץ, בצבא ובדאימיו. תפקידו של הקיסר היה טקסי בלבד, ודמה לתפקידו כיום.

שימוש כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שמנהיג יפן כיום הוא ראש הממשלה , השימוש בכינוי שוגון ממשיך גם בימינו. ראש ממשלה שפרש אך ממשיך להחזיק בהשפעה רבה מאחורי הקלעים של הפוליטיקה מכונה לרוב "שוגון צללים", גרסה מודרנית לתפקיד שמלאו קיסרים שפרשו לטובת בניהם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mass, Jeffrey P. and William B. Hauser (eds.) The Bakufu in Japanese History. Stanford University Press, 1993. ISBN 9780804722100.
  • Sansom, George. A History of Japan, 1134–1615. Stanford University Press, 1961. ISBN 9780804705257..