יפנית

יפנית (日本語)
מדינות שבהן השפה מדוברת:	יפן, גואם, הוואי, איי מרשל, פלאו וטייואן
אזורים שבהם השפה מדוברת:	מזרח אסיה ואוקיאניה
סך כל הדוברים:	127,000,000
מספר הדוברים שזו שפת אמם:	125,000,000
שיטת הכתב:
דירוג:	התשיעית המדוברת ביותר (כשפת אם)
סיווג משפחתי:	שפות לא מסווגות; שפות יפניות; יפנית;
חומר נוסף:	ספר לימוד
	מעמד רשמי
שפה רשמית במדינות:	יפן
שפה רשמית בארגונים:
גוף מפקח:	הממשל היפני
	ראו גם: שפה • רשימת שפות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יפנית (בשפה היפנית: 日本語, ביפן קרויה השפה: "ניהונגו", "nihongo") היא השפה המדוברת בפי 130 מליון איש ביפן, ובקהילות מהגרים יפניות. יפנית שייכת למשפחת השפות הג'פוניות. קשרים עם שפות אחרות הוצעו במהלך השנים על ידי בלשנים,^[^{דרוש מקור}^] אולם אף אחד מהם לא התקבל גלובאלית. בלשנים רבים^[^{דרוש מקור}^] רואים קשר בינה לבין השפה הקוראנית.

היפנית שפה צירופית, הניכרת במערכת של הונוריפיות (honorifics) המשקפת את הטבע ההיררכי של החברה היפנית. כל זאת בעזרת תבניות פעלים ואוצר מילים מסוים המציין את הסטטוס החברתי היחסי של הדובר, המאזין, והאדם המוזכר בשיחה. באופן יחסי, בשפה יש מבחר צלילים קטן, ומערכת עלרוד לקלסיקאלית משמעותית.

השפה היפנית נכתבת בשילוב של שלושה כתבי יד: אותיות סיניות מותאמות הנקראות קאנג'י (kanji - 漢字), ושני כתבים הברתיים שנוצרים מאותיות סיניות מותאמות. הם נקראים הירגאנה (hiragana - 平仮名) וקטקאנה (katakana - 片仮名). ביפנית המודרנית נעשה שימוש לעתים קרובות גם באלפבית הלטיני רומאג'י (rōmaji - ローマ字), בעיקר לשמות של חברות, לוגואים, פרסומות והקלדת טקסט יפני אל תוך המחשב. ספרות ערביות בדרך כלל משמשות כספרות, אך גם ספרות יפניות הן שגרתיות. אוצר המילים של היפנית מושפע מאוד ממילים משפות אחרות. מספר רחב של מילים נשאל מהשפה הסינית, או נוצר מתבניות סיניות, במשך תקופה של לפחות 1500 שנים. מאז המאה ה-19 המאוחרת, יפנית שאלה מספר נכבד של מילים משפות הודו-אירופיות, בעיקר מאנגלית. כתוצאה מיחסי המסחר המיוחדים בין יפן לפורטוגל המוקדמת, במאה ה-16, ולאחר מכן עם הולנד במאה ה-17, פורטוגזית והולנדית גם הן הפכו לגורם משפיע.

[עריכה] צלילים

כל התנועות ביפנית הן טהורות. משמע, אין דו-תנועות, רק תנועות בודדות. ביפנית יש חמש תנועות, כאשר אורך התנועה הוא פונמי, כך שלכל אחת מהתנועות יש גרסא קצרה ומוארכת. לחלק מהעיצורים ביפנית יש מספר אלופונים, מה שיוצר רושם של מבחר צלילים רחב. בכל מקרה, חלק מהאלופונים הללו הפכו מאז לפונמיים. לדוגמה, ביפנית, עד וכולל החצי הראשון של המאה העשרים, הרצף הפונמי /ti/ היה מבוטא במגע עם החך והוכר פונטית כ [tɕi] . נשמע כ (chi) בקרוב. בימינו /ti/ ו /tɕi/ מובחנות כהוכחה במילים כמו [tiː] "תה בסגנון מערבי". ו- [tɕii/chii] "סטטוס חברתי". ה-"ר" (R) בשפה היפנית הוא עניין ייחודי. היא נשמעת לרוב דוברי האנגלית כמשהו בין "ל" (L) ו"ר" מהופכת, בהתאם למיקומה במשפט. גם ה-"ג" (G) מעוררת עניין. כל עוד היא לא פותחת משפט, דוברים רבים הוגים אותה כ /ŋ/. כמו בצירוף ng במילה האנגלית sing. המבנים, ההברתי וההגאי, הם מאוד פשוטים. איגוד העיצורים היחידי המותר בהברה כולל תת-קבוצה אחת של העיצור בתוספת /ｊ/. סוג כזה של איגוד מופיע רק בפתיחה. מלבד זאת, איגוד עיצורים בהברות מתאפשר כל עוד שני עיצורים אפיים עוקבים אחר עיצור הומורגני. משך העיצור גם הוא פונמי.

[עריכה] דקדוק

ערך מורחב – דקדוק יפני

יפנית היא שפה מוטה. סדר המשפט ביפנית הוא SOV (נושא-מושא-נשוא), כאשר הנשוא חייב לבוא בסוף המשפט. לשם השוואה, עברית היא שפת SVO (נושא-נשוא-מושא) במקרה הכללי, כאשר הסדר גמיש למדי וניתן לשינוי. סדר הלוואים בשפה היפנית הוא מן הטפל-לעיקר (לוואי קודם למילה אותה הוא מתאר).

[עריכה] פונולוגיה

ביפנית 5 תנועות:

	קדמיות	כמעט קדמיות	מרכזיות	אחוריות
תנועות (מימין לנקודה הלבנה תנועה מעוגלת, ומשמאל לה בלתי מעוגלת)

סגורות	i •		•	ɯ •
כמעט סגורות		•
חצי סגורות	e •		•	• o
אמצעיות
חצי פתוחות	•		•	•
כמעט פתוחות	•
פתוחות	a •			•

הפונמה [a] נחשבת מרכזית ולא קדמית.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיפדיה בשפה זו: יפנית
ערך מילוני בוויקימילון: יפנית
ציטוטים בוויקיציטוט: פתגמים יפניים
ספר לימוד בוויקיספר: יפנית
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יפנית