דון מינה ואוקי באתרה

דּוּן מִינַּהּ וְאוֹקֵי בְּאַתְרַהּ הוא כלל תלמודי לפיו גם כאשר למדים דין מסוים מדין אחר, עדיין גדרי הדין הנלמד הם כפי שאר הדינים באותו עניין ולא כפי דיני המלמד.

התרגום לעברית של המונח הוא "למד ממנה והעמד במקומה".

בתלמוד הובאו דעות חולקות, הסוברות כי "דון מינה ומינה", לפיו חלים על הדין הנלמד כל הדינים והפרטים שיש בדין המלמד.

דוגמאות

דוגמה למחלוקת בנוגע לכלל זה נמצאת בתלמוד במסכת יבמות, דף ע"ח, עמוד ב': ההלכה היא שממזר אסור לבוא בקהל, איסור זה חל על כל צאצאיהם לעולם. בתלמוד נחלקו אמוראים האם איסור נישואי עם ממזר חל על נשים אף לאחר שעברו עשרה דורות, כלומר האם ניתן להינשא לצאצא של ממזרת לאחר עשרה דורות.

שורש המחלוקת הוא מחמת שאף שבתורה נאסרו נישואי ממזר, הן נשים והן גברים, אך לא נאמר עד כמה דורות. ולמדו בגזירה שווה מאיסור עמוני ומואבי שלגביהם האיסור לעולם מפורש בתורה, שאף איסור ממזר הוא לעולם. אמנם איסור נישואין עם עמוני ומאובי, אינם תקפים לנשים אלא רק לזכרים. משכך הסובר "דון מינה ואוקי באתרה" סובר שאף על פי שהאיסור נלמד מאיסור עמוני ומואבי, האיסור מקבל את הגדרים המקוריים של איסור ממזרות, וממילא הוא חל גם על נקבות לעולם. אמנם לדעה ש"דון מינה ומינה" מכיוון שלמדנו שהאיסור חל לעולם מעמוני ומאובי, ובהן אין איסור על נשים, לכך אף ממזר לאחר עשרה דורות אינו חל על נשים.

דהיינו, הסובר "דון ממינה ומינה" סובר שיש ללמוד מן המלמד הן את עצם הדין והן את פרטיו, ולכן סובר "דון מינה (את עצם הדין) ומינה (גם את פרטיו)". לעומת זאת, הסובר "דון מינה ואוקי באתרה" סובר שיש ללמוד מן המלמד רק את עצם הדין, ואילו את פרטיו להשאיר כפי שהיו לולא נלמדו מן המלמד, ולכן סובר "דון מינה (את עצם הדין) ואוקי באתרה (את פרטיו)".

הכלל במידות אחרות

בתלמוד מבואר שכלל זה תקף לא רק כאשר הדין נלמד בגזירה שווה, אלא גם כאשר הדין נלמד בבניין אב או בריבוי.

אמנם כאשר הדין נלמד בהיקש, קיימת מחלוקת ראשונים האם אומרים כלל זה או שבמקרה כזה לכל השיטות אומרים "דון מינה ומינה".

כאשר דין נלמד בקל וחומר, מוסכם שאומרים "דון מינה ומינה", משום שכלל אחר קובע כי בקל וחומר "דיו לבא מן הדין להיות כנדון".

פסיקת ההלכה

לרוב הדעות ההלכה נפסקה ש"דון מינה ואוקי באתרה", אך ברמב"ם יש כמה מקומות מהם רואים שלעיתים פסק לפי הכלל של "דון מינה ומינה". בספרות האחרונים יש דיון נרחב בדעתו של הרמב"ם בניסיון להבין את המקרים השונים בהם פסק באופנים שונים.